אולי לקנות/ליצור צעצוע חדש או פעילות חדשה שטרם הייתה באמבטיה?

אולי נכנס לו סבון לעיניים באמבטיות האחרונות או שפתחתם מים יותר מדי חמים... צריך לעשות חוויה מתקנת

אולי מישהו בגן אמר וזה נתפס אצלו?

בכל מקרה אני מסכים עם אורין.

חח בד"כ זה הפוך שונאים להתקלח בגיל קטן וכשגדלים אז מתחילים לאהוב בכל אופן כנראה שאורין צודקת תנסי להיזכר אם קרה לו משהו במקלחת אולי נפל או משהו דומה או שיש משהו שמפחיד אותו שם אולי שיניתם משהו במקלחת, אם הוא מדבר תנסי לדובב אותו , שיהיה בהצלחה ומקלחת נעימה

בדיוק לאחרונה, ביתי בת השנתיים וחודשיים, שהייתה מאוהבת באמבטיה, מתנהגת בדיוק כמו שאת מתארת...

צורחת, לא משתכנעת מפעלולים ומשחקים חדשים, ומתנגדת בנחרצות להתרחץ.

האמבטיה הפכה להיות ס י ו ט!!

לא להאמין שזו אותה ילדה שעד לפני חודשים ספורים רק חיכתה להתרחץ בקוצר רוח.

ולא, אני לא נזכרת בשום טראומה או חוויה שלילית שיצרה את השינוי.

אולי יש פה איזו אישיות מקצועית שתוכל להתייחס לתופעה?

כשילד גדל ומתפתח בין השאר הוא לומד גם לפחד.

אולי כדאי להעביר ממקלחת לאמבטיה ( או להפך)

יתכן שמפחיד אותו המים שנכנסים לעיניים . אז להזהר עם זה .

עובר את זה עכשיו אבל הוא בן שנה וחודשים אבל מאוד מפותח לגיל שלו בהבנה ובהתנהגות,ולפי מה שזכור לי כל הילדים שלי (5) היה להם את הקטע הזה אני חושבת שמציק להם שהמים נכנסים להם לעינים או שהם מפחדים מהזרם,כדאי לעשות לו אמבטיה ולא מקלחת עם מים חזקים שנכנסים לעינים.אני לא חושבת שזה איזשהי בעיה זה יעבור לו .ראיתי משהו מאוד נחמד זה מין פלסטיק ששמים על המצח בדיוק בשביל ילדים קטנים כדאי שלא יכנס להם מים לעינים במקלחת,רעיון גאוני

שלא תנסי לראות כך.

לדעתי, ה"נוסחה" הקבועה הזאת מעוותת את ההסתכלות על הילד ואת היחס אליו.

[אם כי, לא הייתי מציע לעשות מזה כזו "חגיגה" של הסברה, כדי לשכנעו כמה זה חשוב וכו'..]

ואז גיליתי שפתאום התחיל להפריע לה מאד שלפעמים טיפות מים גולשות לה מהשיער ונכנסות לעיניים.

כשהסברתי ונזהרתי יותר בעניין חל שיפור (עדין לא מספיק) ובכל מקרה, אני חופפת לה מיד בהתחלה, מנגבת את השיער ואז היא נשארת בשמחה לשחק...

כדאי לבדוק באמת אם משהו מציק- אולי פתאום מפחד מהטוש וכו'...

ואולי- סתם ויעבור. אם לא מצאת שום דבר שמפריע- אל תעשי סיפור.

תחלקי בזריזות ואם לא חייבים-אל תרחצי ותראי- אולי זה עניין של כמה ימים ויעבור.

שימי לב כמו שאמרו למים שנוזלים לעינים/אזניים. למדי אותו להטות הראש אחורה או קני מצחיה המיועדת לכך.

אפשר לא להתקלח באמבטיה הגדולה אלא בגיגית בתוך האמבטיה.

משחק חדש שאפשר רק עם מים.

זה  עובר. צריך הרבה סבלנות

ולא קורה כלום אם מדלגים על אמבטיה יום אחד.

חישבי קודם כל האם זה באמת הכרחי שיתקלח כל יום

אם כן, האם את חושבת שהמקלחת תעשה לו טוב, בסופו של דבר? או שאולי הוא באמת סובל והמקלחת רק תורמת לדיומי האימהי הטוב שלי..

ואם הגעת למסקנה שהילד צריך להתקלח וגם שהמקלחת באמת עושה לו טוב ( גם אם כרגע הילד מראה אחרת)

את כבר בנקודת פתיחה חיובית!

עכשיו: אפשר לשתף את הילד: לאפשר בחירה כמה שיותר ( רוצה להתקלח לאחר משחק הקוביות או אחרי?/  שמפו או סבון מוצק? וכו)

                                     להכין אותו בהדרגה ( עוד ממעט נסיים לאכול ואז נתקלח) ולספר מה יהיה אח"F ( סיפור/ סרט/ משוהו אהוב)

                                  לשאול אם יש משהו שמפריע לו במקלחת, ואם הוא קטן מידי- להציע בעצמך רעיונות, כמו שכתבו פה כמה רעיונות מצוינים)

                              ועכשיו, כשתמו ההכנות, לקרוא לו למקלחת פעם אחת, ואז הוא אולי יבכה ולא יבוא- תישארי רגועה, תזכרי שבאמת בתוך תוכו הוא כן רוצה להתקלח, רק מה, קצת קשה לו, אז תשבי באמבטיה ותדברי בקול "הנה דניאל החמוד מגיע להתקלח, איזה ילד מתוק! לפתוח כבר את המים? וכו

על ידי הדמיית המצב ה"אידיאלי" ושמירה על רוגע, הילד ימשך לאט לאט להגיע למקלחת בכוחות עצמו, ה"הצגה" משדרת לו אמון בהצלחתו לבוא למקלחת, ויחד עןם ההכנות משדרת לו תמיכה והבנה בקושי, יחד עם אמון ביכולות להצליח

נוסה על ידי עם בני בן ה3 והצליח יופי, ב"ה!

בהצלחה רבה

הוא בן שנה וחודש, אבל הוא אוהב להתקלח רק בעמידה כך שבכל מקרה החוויה לא משהו... ניסינו לקנות לו צעצועים לאבמטיה, עד כה לא נרשמה הצלחה... רעיונות, מישהו?

ואח"כ לעשות "השלמות"..

וחשוב לראות מכאן שוב, כמה חשוב להפעיל קודם כל את השכל הישר.

מה אמרו האימהות המנוסות? תראי אם השמפו לא נכנס לו לעיניים..  כ"כ לא "שיטה", אבל לגמרי נכון.

עם הזמן - אפשר להסביר שירים קצת את הראש ונשים יד על המצח, כדי שהמים לא יכנסו לעיניים.

תראי איזו אימא נפלאה את! איזו רגישות לילד! להבחין בדקויות " ואז קלטתי שברגע שהוא את השמפו שלו הוא צורח"

והנה, בזכות הרגישות לילד וההשקעה הצלחת די מהר !

אפשר למלא לו קצת מים באמבטיה ולשים לו משחקים צפים ושוקעים ... אפשר גם לקנות צבעי אצבעות ולתת לו לצייר על דפנות המקלחת ועל הגוף (זה יורד עם מים ומאוד כיף) אפשר להכניס כלי אוכל ו"לבשל " ... ועוד כיד הדמיון .. חיות חיילים וכד'                                     יום קסום ואת מקסימה ... אורלי " נגיעות "

אולי לא נעים לך? למה לא נעים לך?

כואב לך? מה כואב לך?

וכד'...

אפילו שהוא קטן תנסי לדובב אותו

כדאי לשים מוזיקה מרגיעה, משחקים, אולי לנסות אמבטיה ולא עם הטווש ולאט לאט להרגיל שוב.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....