"למטרות החיים" של הרב הלל רוטנברג.
אני אעתיק לך חלק..זה ממש לא כל הספרון..(הוא בערך 60 עמודים..)
אנו אומרים כי תכלית החיים היא להנות. א"כ אולי ההנאה היא אוכל,מסעדות יוקרה וכדומה?אולי לראות וידיאו ללא הפסקה?אולי לאהוב קבוצות ספורט,ואח"כ "לנצח" במשחקים? שמא העיקר הוא לבלות עם חברים ולפטפט ללא סוף. שמא התכלית היא לגור בדירת פאר בעלת 4 מפלסים ומספר כזה של מכוניות ,בצירוף כמות כפולה של טלפונים ניידים.
ואולי בכיוון אחר,התכלית היא לעבוד בבורסה כדי שנוכל בכל חודש לצאת לחו"ל?לבנות חשבון בנק כדי לעשות מסיבות ובילויים עם חברים,באמת ב"כיף" וביופי. לא מתחת ענן אלכוהול באיזה עמק..או אולי לטייל בעולם עם תרמיל על הגב כל החיים? הבה ונבדוק.
א.כמה אחוזים מהאוכלוסיה מתים לפני שמתחילים את הרשימה הנ"ל.
ב.כמה עשירים מתים בפתאומיות לני סיום כל הנ"ל
ג.כמה צרות וסבל,רעב ומלחמות שוררות בעולם,שמונעות לקיים את הנ"ל.
ד.הרי יתכן שאדם יעמול כל חייו,וגל צונאמי אחד ימחה וימחוק הכל.
ה.אדם שגר בדירת 4 חדרים ושאף לעבור ל-5, וכן בעל רכב בינוני שחולן לקנות מרצדס ,ו"זכו" לממש את שאיפותיהם וחלומותיהם.
כעת מטייל הראשון בחמשת חדריו,והשני אוחז בהגה הגרמני שלו.כמה זמן חולף עד שמתרגלים הם למצב החדש,ומפסיקים ליהנות כפי שחלמו? לא הרבה זמן. כי לא אורך זמן,ונדלקת לו שאיפה חדשה ל"התקדם"..
דוגמא נוספת:
אנשים נהנים לאכול פיצה.מי לא?מי שלא יכול לאכול,הוא המוכר בפיצריה שכבר איננו מכניסה לפה כי היא יוצאת לו מהאף..
הרעיון הוא,שבתענוגי עולם הזה אין הנאה אמיתית ואושר נצחי.שואפים למשהו וכשמגיעים אליו מתרגלים,ותוך זמן קצר דועכת ההנאה. שוב מחפשים "קורבן" חדש לשאוף כדי להתאכזב בסופו של דבר.
ובכיוון אחר.
ואפילו אם נניח שזו היא התכלית,וכי מסתבר שכל החכמה הכבירה המרכיבה את פלאי הטבע,התחכום העצום המתגלה במערכות בעלי החיים,מפיל ודולפין עד זבוב וחיידק,מפרח עד צמח מירח ועד קרח. האוורסט והניגארה,יכולת תפקוד העין ופעימות הלב הנפלאות,האם כל זאת קיים רק כדי שמישהו יוכל לאכול ציפס?..
"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא,התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" אמרו חכמינו ז"ל במסכת אבות. זהו,יש כינוי לעולמנו.הוא בעצם רק פרוזדור,מקום מעבר,כמו תחנת ביניים. ואילו עיקר החיים הוא העולם הבא. המכונה במשנה:טרקלין.
נמשיל זאת כך:
אדם חש כאב שיניים עז. מפנים אותו לרופא ומרגיעים אותו:שם,יגמר הסיוט. הוא מגיע למרפאה,רואה שלט:מרפאת שיניים,דפוק בדלת והכנס.הוא עושה כן.לפניו חדר נעים,בו מספר עיתונים צבעוניים וכורסאות ישיבה נוחות,הוא מתיישב ומבחין כי על הקיר תלויות תמונות מעניינות.
ידידינו מהרהר לעצמו:באמת נחמד פה,אפילו שומעים ברקע מוסיקה קלאסית. אחרי המתנה של שעה,עדיין הכאבים חזקים ואולי אף יותר.
הוא חוזר בכעס לידידיו:שקרנים!-הוא מכנה אותם-החדר ההוא לא עזר לי בכלום!
אנו מלגלגים,ובעצם מרחמים על אדם חסר תרבות זה,מגיע לרופא שיניים ו"נתקע" בפרוזדור מבלי להבין שכאן עליו להמתין רק כדי להגיע לעיקר: כלומר,להיכנס לחדר הטיפולים של הרופא ולקבל טיפול ממנו!
יש בספר עוד מלא קטעים יפים..אם אתה רוצה,בשמחה באישי..
