זה די כהמשך לנושא של הגרביים, אבל ממש לא באתי לדון פה על העניין עצמו האם צריך גרביים או לא.
הייתה כאן נקודה שמאוד הפריעה לי בדיון שהיה פה.
יש בנושא 2 דעות. שתיהן מכובדות ורציניות. אחת שצריך לשים גרביים, ואחת שמותר בלי.
בלי לדון מה כל אחד עושה,
מה כ"כ מסובך בלקבל את העובדה שיש כאן 2 דעות וכל אחד הולך עפ"י רבו?!
אז נכון, הן 2 דעות סותרות, וזה לא הופך אף אחד מהן לטעות!
מעניין שבדיוק היום היה בחוברת לימוד יומי של החמ"ד את העניין הזה. (איזו השגחה! מדהים..) רעיון מאוד יפה. ציטוט:
השאלה: "הגמרא מספרת ש'שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. יצאה בת קול ואמרה: 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים''.
אני לא מבין, איך יכול להיות שכל אחד אומר ההפך מהשני, ובכל זאת שניהם 'דברי אלוקים חיים'?"
תשובה: "אולי התרגלנו לחשוב ש-ה' כתב את התורה באופן חד משמעי. כאילו לכל פסוק יש כוונה אחת ויחידה. אם זה היה כך, אז הייתה לנו בעייה גדולה עם כל המחלוקות של חז"ל והפוסקים. אם יש רק אפשרות אחת להסביר את פסוקי התורה, זה אומר שמישהו פה טועה. אבל האמת היא ש-ה' נתן לנו תורה שאינה מגלה בפירוש את הכל.
הריטב"א, מגדולי הראשונים בספרד, כותב שכאשר משה למד את התורה בשמים, הוא ראה שבכל דבר יש אפשרות להתיר ויש אפשרות לאסור. הוא שאל את ה' איך זה יכול להיות ו-ה' ענה לו "שיהיה זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם". התורה כתובה בכוונה תחילה בצורה כזו שמשאירה מקום לדיון. ה' רצה שחכמי ישראל ישימו לב שאפשר להבין את התורה בכמה דרכים. בפועל אנחנו מכריעים כאחת מהדעות, מפני שהיא דעת הרוב וכדומה, ולא מפני שהשנייה מוטעית. כש-ה' כתב את התורה הוא באמת התכוון לשתי הדעות שבמחלוקת."
אני חושבת שזה מתמצת את כל מה שרציתי לומר.
בואו נתחיל לכבד כל אחד ומה שהרב שלו אמר.
אני לא מדברת על הלכות שיש בהן קונצנזוס שהן מותרות/אסורות. אלא על מחלוקות.
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו."
ובקשר לעניין עצמו -
אני הולכת לפי הדעה המקילה ואני לא רואה בזה שום בעייה. זו השיטה לפיה אנחנו הולכים.
אני ממש לא מאלה שמחפשים הקלות, חותמת לכם. אז אל תהפכו אותי לכזאת.
לדעתי אני הולכת בצניעות (ואני מאלה שהכי מקפידים על זה..) אז אל תקבעו שאני עוברת על משהו.
את מה שהרב שלנו אומר לעשות - אני עושה עד הסוף.
כל אחד שיישמע לרבו. ובא לציון גואל.
אני אשמח לשמוע מה דעתכם. (בנחת, כן?)
אם ככה אתם חושבים אז מצבנו מצויין
