1. לטענתך, התלהבות ותחושת התחדשות אלו דברים שהם בלעדיים לחוזרים בתשובה.
לא נכון בגלל שתי סיבות. אחת, זה בדיוק עבודת המידות. אפשר להיות דתי מלידה וגם
להתלהב ולהינות מהדרך מתוך דבקות. התלהבות זה לא רק רגש ספונטני, צריך גם
לדעת לתחזק אותו. שתיים, כמו שאמרתי, צריך לתחזק אותו וגם החוזר בתשובה יגיע
לשלב בו הוא יפסיק להתקדם מכוח האינרציה ויתחיל להתמודד עם הנטייה לקיים מצוות
כמצוות אנשים מלומדה וגם הם ירגישו לעתים שנמאס להם.
2. "קרובים יותר ל-ה'". שוב, טענה שלא מחזיקה הרבה מים. קרבה ל-ה' זה לא דבר מדיד.
ומה שאמרו חז"ל על מקומם של בעלי תשובה אינו מתייחס רק לפירוש המודרני של מי
שהיו כופרים, למדו ושבו לדרך הישר. כל אחד מאיתנו הוא בעל תשובה, כל אחד במקומו.
ובכלל, יותר נראה לפרש שמדובר על שני צדיקים שהגיעו לאותן דרגות על אף שהתחילו
מנקודות פתיחה שונות. האם החוזר בתשובה עם הכיפה הלבנה שווה זכויות לרבי מליובאוויטש?
לא רוצה לעשות חשבונות שמים, אבל לא הייתי חותם על זה. אבל אם כבר מזכירים את
חז"ל, אציין כאן את העובדה שאנו מברכים את ה' על ש"הבדילנו מן התועים".
3. הזכרת גם הנאה חומרית שהייתה להם. רווח ופתיחת דף חדש. להיפך! צפויה להם התמודדות
יותר קשה לנוכח העובדה שהם מכירים בנעימות שיש בהנאות האלה. ליהודי הממוצע אין יותר
מדי תאווה כזאת גדולה לבשר חזיר כי הוא לא מכיר אותו. לגר, שמודע לוויתורים שהוא עשה
הרבה יותר קשה. אותו עיקרון עובד גם כאן.
מה שלא הזכרת אלו הנקודות הבאות:
1. צער על חטאים קודמים. העובדה שאדם חזר בתשובה, אין פירוש הדבר שהוא פטור מלתקן.
2. שינוי ביחסים המשפחתיים/ חברתיים. הדבר הזה בלתי-נמנע, תמיד יש השלכות על התחומים
האלה. בעיקר בשבתות, חגים ואירוח. התמודדויות שמוכרות למי שיש לו קרובים חילוניים, אך
מועצמות אצל חוזרים בתשובה. שלא לדבר על הערות פוגעניות שלעתים ניתן לספוג מהסביבה.
3. השלמת פערים. אתה מאוד רוצה לא לחטוא, אבל לא יודע מה נקרא חטא. הרבה פעמים ילד
יהיה בקיא בהלכה יותר ממך. לוקח זמן להשלים את הפער, זה אמנם לא בלתי-אפשרי, אבל
זה קשה.
יש עוד, אך די לפעם זו.
בשיא הקיצור:
לא נולדתם חילוניים, אין תועלת בקנאה בחוזרים בתשובה!
יש לכם התמודדויות משלכם, תעמדו בהן ואל תקנאו באף אחד אחר.
לכל אחד יש האתגרים שלו!
לפום צערא אגרא - אם יש להם שכר גדול, משמע שהדרך קשה.
)
