אני לא יודעת אשכול נעוץ.

אם מותר להגיב - אז ראיתי עכשיו שיש כאלה שעושים מזה עסק - אתר, סרטים ביו טיוב, וובינרים, סדנאות. תתחברי לשם ותקבלי רעיונות. מותר לכתוב בשירשור שמות? - אם לא - אז במסר אישי אפנה אותך.

חוץ מיזה - ביו טיוב יש המון תחומים של יצירה שתוכלי ללמוד לעשות או אפילו יחד עם הילדים.

וגם מלא באנרים בערוץ 7 מפרסמים ארועים ותערוכות ודברים מאד מעניינים.

וחולון ידועה כעיר הילדים - יש להם מוזאון מיוחד עם פעילויות לא רגילות (אור באפלה זה אחד מהם). וגנים ציבוריים שאפשר לערוך בהם פיקניק או רק לרוץ ולשחק במידשאות ובתמיתקנים - אבל זה בכל עיר ויישוב. אז מה מיוחד? - שהם פיסלו שם דמויות מסיפרי ילדים. כמו דירה להשכיר וכספיון והכינה נחמה ודודי שימחה וזה ערוך מדהים שאפשר לגעת ולשחק ולטפס ומים ולהתחבא. ממש נהדר.

ולנסוע לאתרי מורשת או קברי אבות וצדיקים .

ולקרובים או לחברים שעזבו למקום אחר.

ובכלל - הייתי שואלת פה כל אמא:

את היית ילדה.

א. מה את עשית בחופש?

ב. מה את אהבת? /מה רצית וההורים לא נתנו לך ומה כן איפשרו לך?

ג.מה הילדים שלך בעצמם רוצים?

חלק מהכיף - שכבר אין את הלחץ הזה של הבוקר והצילצולים ומותר ל-נ-ו-ח! מותר להיות בקצב אחר. מותר להיות בלי עול של מבוגרים (כלומר לא כמו במישטר של בי"ס). זה לא אומר לפרוק עול ולהתפרק ולהרביץ לאחים. בכלל לא. יש ילדים שאוהבים להמציא דברים בכל תחום שהוא - יצירה/ מטבח/ לחלום חלומות/ להכיר את העיר/ישוב / להכיר ולהמציא מכשירים / לכתוב סיפורים. זה הזמן! לאפשר. בלי הלחץ של שיעורי בית וחובות אחרים. לתת להם לעוף על זה. רק לעודד, לפתוח כיוון.

כן, גם לראות סרטים אם זה מה שהם אוהבים.

אם לא מובן - אני אומרת - חופש אפשר לבנות עם מערכת או שעות/ימים שההורים בונים תתכנית מוגדרת.

מצד שני חופש גם נועד ל"סטלבט" (וכמה אפשר? אז הידים כבר יודעים מה הם רוצים כן לעשות)

פתאום עולה לי רעיון. יש כאן יער שכשהייתי ילדה היו עושים לנו מחנונים בו. אפשר בקיץ ללכת לישון באוהל משמיכות (בסדר אפשר קנוי, אבל מותר ללמוד קצת "צופיות" והישרדות) ביער לילה אחד עם אבא או כולם. מותר לראות כוכבים בלילה במקום תאורת פנסים.

ובכלל - מי שגר בירושלים - הכי עשיר! בלי להוציא כסף - כל החופש לא יספיק!

גם הורים עובדים - יש כ"כ הרבה מעיינות ליד העיר שאפשר ללכת לפנות ערב במרחק קצר לשבת ליד מעיין ולהיות ביחד- להשתכשך, לספר, לשיר ולנגן, לאכול ובכיף לחזור הביתה ואפילו בשעה סבירה.

וואוו אני לא מצליחה לגמור:

בחופש לא לומדים. נכון?

מי בכלל מבין את השלשת השבועות האלה שתקועים ומפריעים לחיות?

אז דוקא זה הזמן ללמוד וחווייתית על המקדש והחורבן עם דפי צביעה וגזירה והדבקה (אפשר להוריד מהאתר של מכון המקדש) ולהסתכל בספרים המרהיבים ופאזלים (אפשר לסרוק תמונה ולהדביק על קרטון ולגזור) וקלפים. הכל אפשר ליצור היום לבד ובזול. לבנות מקופסאות ולראות סרטים ולשיוחח על הנושאים המהותיים ולספר סיפורים ולנסוע לירושלים.

מי שרוצה לדעת מה אני עשיתי בחופש -מוזמנת לאישי. בכבוד.

בכל זאת עוד אחד - נראה לי שהרבנית ימימה אמרה פעם בשיעור שלה שטוב לילדים לראות אמא בבית. לשבת עליה. להרגיש אותה. וזהו.

תגובה מושקעת ברמות קשות!

את כל כך צודקת, בעז"ה החופש פשוט אהיה עם הילדים ונעשה לנו כיף ביחד.

חשבתי לעצמי לעשות מין לוח זמנים ברמה של: ארוחת בוקר, משחק/יצירה, ארוחת עשר, מנוחה, ארוחת צהריים, גינה, מקלחות לילה טוב.

יציאות לא מסובכות ולא יקרות- לבריכה, נסיעה ברכבת, טיול לירושלים וכד', ארוחת ערב במקום מיוחד מחוץ לבית,אולי ליד איזה מעיין אם יש לכם.

ראיתי לפני כמה שבועות לפחות שני שרשורים בנושא, אבל לא מוצאת אותם עכשיו. חשבתי שיהיה נחמד לנעוץ פה אחד כזה, עד סיום החופש

בבוקר אחרי שקמים, נעשה תפילה משותפת, ארוחת בוקר ,משחק, ואח"כ נרקוד עם יוטיוב!

נשמע לי ממש נחמד. אני רק תוהה לעצמי כמה זמן צריך לחכות בין הארוחת בוקר לפעילות הספורט....

ואם את חבדניקית של ממש (של ממ"ש...) - מה עם מבצועים? למה לא תלכו לגינות או לבריכה ותגידו פסוקים או לתחנה המרכזית לתת משהו מתוק  או תהלים קטנטן לחיילים או משהו התנדבותי אחר? - גם מי שלא חבדניק - אפשר לשמח (גם בשבתות) בבתי אבות או מחלקות שאפשר בבית חולים. (בית רפואה). במועדוני קשישים ובתי אבות מאד ישמחו אם תבואו עם טייפ או כלי נגינה והילדים ירקדו או יספרו בדיחות או יעשו הצגה. ואפשר לחלק שקיות עם דברים בריאים (תפוח) וממתק לנכדים.

מממ...מה עוד?

זו הזדמנות לתת. להכיר חיים אחרים. ללמוד דברים עם ערך מוסף שאין בביצפר...

אפשר לקבוע עם איזה אומן יוצר ולשמוע את הסיפור שלו ולראות מה הוא עושה וללמוד ממנו. (אירגנתי פעם טיול לחוצניקיות צעירות בכפר ערבי בירושלים, שחיים בו יהודים וראינו שם תושבים וחזרות למסיבה בגן ילדים וביקרנו בבית של קרמיקאי שגר ויוצר שם. וזה היה מדהים. וזה לא היה מסוכן והלכנו ברגל. בלי להוציא על הסעות ובלי תשלום לאתרים. ישוב יהודי מיוחד. {באסוציאציה של טיול- פעם אחרת הלכנו גם כן לכותל בדרך שלא מכירות וראינו את הבתי כנסת המשופצים ותצפיות נוף שונות ושרנו שירי כיסופים למקדש וירושלים. וגם הלכנו למאה שערים ותאמנו פגישה עם אשה מקרלין ונכנסנו בבתי אונגרין לבית והיא סיפרה לנו על החיים שלה})

דבר שילדים קטנים מאד אוהבים - חוג סיפור שמספרים להם ומציירים או עושים הצגה או שמקליטים/מצלמים  את מה שהם עושים ומשמיעים לאחים או לילדים אחרים. או רק נותנים להם מיץ והם הולכים הביתה.

וילדים אפילו קטנים אוהבים לעשות קייטנה לקטנים מהם  ובלי קשר לתשלום. רק החויה של הנתינה וההנהגה.

הרבי באמת אומר שליהודי אין דבר כזה "חופש"- הוא תמיד צריך ללמוד ולהתקדם.

הבעיה שהקטנים שלי בני 11 חודשים ובן שנתיים וחצי. ואין לנו אוטו. לשבת בגינה -  זה רעיון מעולה לשעות אחה"צ, כשפחות חם (לכאורה...).

העיניין בבוקר- חשבתי על יצירות לגדול, "חוג ספורט עם אמא", אולי בריכה בגיגית בחצר של הבניין, וכמובן מדי פעם ביקורים אצל סבא וסבתא.

חשבתי גם להציע להורים שלי ולחמי וחמותי שיבחרו יום בשבוע בו הם לוקחים את הקטנים אליהם, אפילו לכמה שעות בלבד. שני המשפחות הנ"ל בחופש... נראה לכן מוגזם?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....