אני לא יודעת אשכול נעוץ.

אם מותר להגיב - אז ראיתי עכשיו שיש כאלה שעושים מזה עסק - אתר, סרטים ביו טיוב, וובינרים, סדנאות. תתחברי לשם ותקבלי רעיונות. מותר לכתוב בשירשור שמות? - אם לא - אז במסר אישי אפנה אותך.

חוץ מיזה - ביו טיוב יש המון תחומים של יצירה שתוכלי ללמוד לעשות או אפילו יחד עם הילדים.

וגם מלא באנרים בערוץ 7 מפרסמים ארועים ותערוכות ודברים מאד מעניינים.

וחולון ידועה כעיר הילדים - יש להם מוזאון מיוחד עם פעילויות לא רגילות (אור באפלה זה אחד מהם). וגנים ציבוריים שאפשר לערוך בהם פיקניק או רק לרוץ ולשחק במידשאות ובתמיתקנים - אבל זה בכל עיר ויישוב. אז מה מיוחד? - שהם פיסלו שם דמויות מסיפרי ילדים. כמו דירה להשכיר וכספיון והכינה נחמה ודודי שימחה וזה ערוך מדהים שאפשר לגעת ולשחק ולטפס ומים ולהתחבא. ממש נהדר.

ולנסוע לאתרי מורשת או קברי אבות וצדיקים .

ולקרובים או לחברים שעזבו למקום אחר.

ובכלל - הייתי שואלת פה כל אמא:

את היית ילדה.

א. מה את עשית בחופש?

ב. מה את אהבת? /מה רצית וההורים לא נתנו לך ומה כן איפשרו לך?

ג.מה הילדים שלך בעצמם רוצים?

חלק מהכיף - שכבר אין את הלחץ הזה של הבוקר והצילצולים ומותר ל-נ-ו-ח! מותר להיות בקצב אחר. מותר להיות בלי עול של מבוגרים (כלומר לא כמו במישטר של בי"ס). זה לא אומר לפרוק עול ולהתפרק ולהרביץ לאחים. בכלל לא. יש ילדים שאוהבים להמציא דברים בכל תחום שהוא - יצירה/ מטבח/ לחלום חלומות/ להכיר את העיר/ישוב / להכיר ולהמציא מכשירים / לכתוב סיפורים. זה הזמן! לאפשר. בלי הלחץ של שיעורי בית וחובות אחרים. לתת להם לעוף על זה. רק לעודד, לפתוח כיוון.

כן, גם לראות סרטים אם זה מה שהם אוהבים.

אם לא מובן - אני אומרת - חופש אפשר לבנות עם מערכת או שעות/ימים שההורים בונים תתכנית מוגדרת.

מצד שני חופש גם נועד ל"סטלבט" (וכמה אפשר? אז הידים כבר יודעים מה הם רוצים כן לעשות)

פתאום עולה לי רעיון. יש כאן יער שכשהייתי ילדה היו עושים לנו מחנונים בו. אפשר בקיץ ללכת לישון באוהל משמיכות (בסדר אפשר קנוי, אבל מותר ללמוד קצת "צופיות" והישרדות) ביער לילה אחד עם אבא או כולם. מותר לראות כוכבים בלילה במקום תאורת פנסים.

ובכלל - מי שגר בירושלים - הכי עשיר! בלי להוציא כסף - כל החופש לא יספיק!

גם הורים עובדים - יש כ"כ הרבה מעיינות ליד העיר שאפשר ללכת לפנות ערב במרחק קצר לשבת ליד מעיין ולהיות ביחד- להשתכשך, לספר, לשיר ולנגן, לאכול ובכיף לחזור הביתה ואפילו בשעה סבירה.

וואוו אני לא מצליחה לגמור:

בחופש לא לומדים. נכון?

מי בכלל מבין את השלשת השבועות האלה שתקועים ומפריעים לחיות?

אז דוקא זה הזמן ללמוד וחווייתית על המקדש והחורבן עם דפי צביעה וגזירה והדבקה (אפשר להוריד מהאתר של מכון המקדש) ולהסתכל בספרים המרהיבים ופאזלים (אפשר לסרוק תמונה ולהדביק על קרטון ולגזור) וקלפים. הכל אפשר ליצור היום לבד ובזול. לבנות מקופסאות ולראות סרטים ולשיוחח על הנושאים המהותיים ולספר סיפורים ולנסוע לירושלים.

מי שרוצה לדעת מה אני עשיתי בחופש -מוזמנת לאישי. בכבוד.

בכל זאת עוד אחד - נראה לי שהרבנית ימימה אמרה פעם בשיעור שלה שטוב לילדים לראות אמא בבית. לשבת עליה. להרגיש אותה. וזהו.

תגובה מושקעת ברמות קשות!

את כל כך צודקת, בעז"ה החופש פשוט אהיה עם הילדים ונעשה לנו כיף ביחד.

חשבתי לעצמי לעשות מין לוח זמנים ברמה של: ארוחת בוקר, משחק/יצירה, ארוחת עשר, מנוחה, ארוחת צהריים, גינה, מקלחות לילה טוב.

יציאות לא מסובכות ולא יקרות- לבריכה, נסיעה ברכבת, טיול לירושלים וכד', ארוחת ערב במקום מיוחד מחוץ לבית,אולי ליד איזה מעיין אם יש לכם.

ראיתי לפני כמה שבועות לפחות שני שרשורים בנושא, אבל לא מוצאת אותם עכשיו. חשבתי שיהיה נחמד לנעוץ פה אחד כזה, עד סיום החופש

בבוקר אחרי שקמים, נעשה תפילה משותפת, ארוחת בוקר ,משחק, ואח"כ נרקוד עם יוטיוב!

נשמע לי ממש נחמד. אני רק תוהה לעצמי כמה זמן צריך לחכות בין הארוחת בוקר לפעילות הספורט....

ואם את חבדניקית של ממש (של ממ"ש...) - מה עם מבצועים? למה לא תלכו לגינות או לבריכה ותגידו פסוקים או לתחנה המרכזית לתת משהו מתוק  או תהלים קטנטן לחיילים או משהו התנדבותי אחר? - גם מי שלא חבדניק - אפשר לשמח (גם בשבתות) בבתי אבות או מחלקות שאפשר בבית חולים. (בית רפואה). במועדוני קשישים ובתי אבות מאד ישמחו אם תבואו עם טייפ או כלי נגינה והילדים ירקדו או יספרו בדיחות או יעשו הצגה. ואפשר לחלק שקיות עם דברים בריאים (תפוח) וממתק לנכדים.

מממ...מה עוד?

זו הזדמנות לתת. להכיר חיים אחרים. ללמוד דברים עם ערך מוסף שאין בביצפר...

אפשר לקבוע עם איזה אומן יוצר ולשמוע את הסיפור שלו ולראות מה הוא עושה וללמוד ממנו. (אירגנתי פעם טיול לחוצניקיות צעירות בכפר ערבי בירושלים, שחיים בו יהודים וראינו שם תושבים וחזרות למסיבה בגן ילדים וביקרנו בבית של קרמיקאי שגר ויוצר שם. וזה היה מדהים. וזה לא היה מסוכן והלכנו ברגל. בלי להוציא על הסעות ובלי תשלום לאתרים. ישוב יהודי מיוחד. {באסוציאציה של טיול- פעם אחרת הלכנו גם כן לכותל בדרך שלא מכירות וראינו את הבתי כנסת המשופצים ותצפיות נוף שונות ושרנו שירי כיסופים למקדש וירושלים. וגם הלכנו למאה שערים ותאמנו פגישה עם אשה מקרלין ונכנסנו בבתי אונגרין לבית והיא סיפרה לנו על החיים שלה})

דבר שילדים קטנים מאד אוהבים - חוג סיפור שמספרים להם ומציירים או עושים הצגה או שמקליטים/מצלמים  את מה שהם עושים ומשמיעים לאחים או לילדים אחרים. או רק נותנים להם מיץ והם הולכים הביתה.

וילדים אפילו קטנים אוהבים לעשות קייטנה לקטנים מהם  ובלי קשר לתשלום. רק החויה של הנתינה וההנהגה.

הרבי באמת אומר שליהודי אין דבר כזה "חופש"- הוא תמיד צריך ללמוד ולהתקדם.

הבעיה שהקטנים שלי בני 11 חודשים ובן שנתיים וחצי. ואין לנו אוטו. לשבת בגינה -  זה רעיון מעולה לשעות אחה"צ, כשפחות חם (לכאורה...).

העיניין בבוקר- חשבתי על יצירות לגדול, "חוג ספורט עם אמא", אולי בריכה בגיגית בחצר של הבניין, וכמובן מדי פעם ביקורים אצל סבא וסבתא.

חשבתי גם להציע להורים שלי ולחמי וחמותי שיבחרו יום בשבוע בו הם לוקחים את הקטנים אליהם, אפילו לכמה שעות בלבד. שני המשפחות הנ"ל בחופש... נראה לכן מוגזם?

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.