אבל אולי כדאי שתחליטו על כמה נקודות שחשובות לכם,

ואת כל השאר תתנו להם לנהל-

ותאמרוו להם את זה, שזה בתחום שלהם, ואתם נותנים להם להחליט לבד.

מתוך כבוד והערכה- אבל פשוט אל תיכנסו למקומות האלו...

הכי חשוב, בשבילכם, זה מה שבראש שלכם:

את תשבי רגע עם עצמך, ואח"כ גם עם ארוסך היקר, ותחשבי ותפנימי היטב-היטב: כל ה"ערב" הזה, עניינו לשמוח בכך שאתם מקימים בית בישראל.

העיקר - זה שאתם מתחתנים. לא האולם, ולא "זיקוקים"...  זה קודם כל. אם לכם לא יהיה ברור לגמרי שזה העיקר, קשה להתקדם. החתונה היא באה לבטא את גודל השמחה וההודאה על כך שאתם זוכים להתחתן ולהקים בית.

אחרי שמבינים את זה לגמרי - תניחי רגע בצד את כל העניינים האחרים. תשמחי שאת מתחתנת איתו. מה הפרופורציה של כל מה שהיזכרת מול זה?!  כשתראי שאת מעלה חיוך מהתובנה הזו, ובהתעלמות מוחלטת מכל השאר - כאילו לא קיים - אפשר "להתקדם" קצת גם בדברים השוליים האחרים. אבל קודם כל, "להתנתק" מזה נפשית. המפגשים שלכם לא צריכים להתעסק בנושא הזה בתור דבר עיקרי. את וארוסך תדברו יותר על דברים מהותיים לכם, לעתידכם בעז"ה.

גם ההורים מן הסתם מבינים שאתם פה  העיקר, השמחה שלכם, ולא דברים אחרים.

מצד האמת - בוודאי שעל כשרות אי אפשר להתפשר. זה לא זיקוקים. אבל אפשר לחשוב על קייטרינג לאולם זול יותר (למשל, בצרעה אפשר להביא קייטרינג חיצוני, אפשר לשכור משגיח לכל הערב מ"כושרות" במחיר לא מופרז, וזה יחסית אולם זול. אתם יכולים לסייע בדבר כזה, אם תגידו, למשל, שדווקא המקום הזה או כיו"ב מאד מוצא חן בעיניכם..).

כמו כן, אפשר מאד להבין שהורייך מחכים לערב הזה, וצברו כסף. אבל אם לצד השני אין יכולת כלכלית כזו, אי אפשר לכוף עליהם.

את יכולה לדבר עם ההורים ולהגיד להם בעדינות, שאת מאד מעריכה את הרצון שלהם לחתונה מפוארת, אבל העיקר זה שאתם תשמחו, והשמחה שלכם בראש-וראשונה באה מהאוירה הטובה. וזו באמת השמחה האמיתית. ולכן כדאי לחשוב איך עושים חתונה שמחה ונאה, גם בלי פרטים צדדיים. הרי עיקר היופי תלוי בשמחה שתהיה, ושמחה תהיה מתוך אוירה טובה.

ואגב, כבר ראינו מקרים שדברים שצד אחד מאד רצה, ולצד השני לא היה כסף ומוטיווציה לכך, אז המעוניינים מימנו קצת יותר בשביל הפריטים שרצו (כל זמן שזה לא נוגד במהות את רצון הצד השני).

כמו כן, אתם לא חייבים להשתתף ב"מפגשים" כאלה. תגידו להורים מה חשוב לכם (נניח, רחבת ריקודים, תזמורת מסויימת..); ומעבר לכך - תאמרו להם שמבחינתכם השאר לא משנה. ותשאירו להם להתדיין ביניכם. למה לכם להצטער מזה? זה באמת לא נוגע לכם. אתם לא צריכים "תפאורה" ולא זיקוקים..  מן הסתם, אם יהיה אולם נאה, ומוזיקה טובה, והחברים יעשו שמח - אתם תהיו מרוצים לגמרי. אל תיכנסו לעניינים לא-לכם. כשתהיו הורים בעז"ה - תשתדלו לזכור את התובנות...

מזל טוב, בשמחה ובנחת.

כל ערב הארוס שלי שעתיים מנסה להרגיע אותי ובדר"כ בהצלחה מכל הבלאגן הזה,

גם התנתקות מכל הבעיות האלו זה רעיון טוב, אבל זה לא הטבע שלי, אני כן רוצה להיות שותפה! זה החתונה שלי!

וכשאני שותפה אני מתחרטת, 

וחוצמזה מה הכוונה ל"למשל, בצרעה אפשר להביא קייטרינג חיצוני, אפשר לשכור משגיח לכל הערב מ"כושרות" במחיר לא מופרז, וזה יחסית אולם זול."

איזה קייטרינג מומלץ? מה זה "כושרות"?

לי האולם סבבה , אבל הוא בלי מזגן למיטב זכרוני

בינתיים תירגול טוב לחיים...

ב. בוודאי שתהיי "שותפה". קודם כל, תחשבו ותודיעו מה חשוב לכם. דבר שני, אחרי שההורים יגמרו לסדר ביניהם מה שחשוב להם, את תחזרי לסדר את הפרטים כפי שנראה לך. גם תטילי "ווטו" על מה שלא. אם הם יסכמו על יריות שמחה באולם, את יכולה להגיד שאת לא מסכימה... וכיו"ב.  כמובן, יש אפשרות שבני הזוג אומרים להורים: אנחנו מבקשים כך וכך וכך, ולא דבר מעבר לכך (אני מניח שזה מה שהיה קורה אם רק הורי הצד השני היו בענין. כי אין להם "בקשות" מיוחדות משל עצמם בענין זה).  אבל במקרה שלא זו תמונת המצב, אלא הורייך מאד רוצים דברים שעבורך אינם חיוניים, והורי הצד השני לא רוצים/יכולים. אז זה לא בתחום שלכם. כמו שלא תתערבי לאמא שלך אם היא תזמין רק את הדודות שלה, או גם את הדודות של הסבתא של השכנה..

וה"התנתקות" שאמרתי, היא קודם כל התנתקות נפשית. לחזור אל עצמכם, לתפוס פרופורציות. אח"כ להחליט במה חשוב לך להיות מעורבת, ומה שלא - ומענין רק את ההורים - לא להשתתף בדיון.

ג. לגבי מה שהזכרתי כדוגמת צרעה. יש שם אולם ("אהל" גדול). אפשר להביא קייטרינג חיצוני לגמרי. דוגמה שנתקלתי בה - הזמינו את כל האוכל מ"מרבד הקסמים" בירושלים. בגלל מחיר, כשרות ועוד. כמראה גם איכות טובה. ויש עוד כאלה. אני לא בקיא כ"כ באולמות, זו דוגמה. אפשר להתקשר אליהם ולשאול אם יש מיזוג.. (את זה גם את יכולה לעשות..)

אירגון "כושרות" הוא גוף שעוסק בענייני כשרות. דומני בראשות הרב אליקים לבנון. הם מקצועיים מנוסים ואמינים. יש אפשרות להזמין אצלם משגיח לערב של החתונה, שילווה את כל התהליך של הכנת האוכל באולם (גם אם מביאים קייטרינג, צריך שימת לב באיזה כלים משתמשים וכד'). אפשר גם להתייעץ איתם על קייטרינג שרוצים להזמין, לגבי רמת כשרותו. תחפשו בגוגל ותמצאו מס' טלפון מן הסתם..

עמדתי בחופה

מימיני הרב, משמאלי אשתי, ומביטים כמה מאות אנשים.

לא זיהיתי אפילו לא רבע מהם.

חצי - הצד השני, המשפחה שלה וכו'

רבע - חברים של ההורים מהעבודה, בני דודים שניים של ההורים וכו'

רבע - משפחה, חברים, ....

ברגע שיודעים את זה,  ושמוסיפים את העובדה שהערב הזה הוא דבר שיהיה וישכח, אז מורידים את כמות הלחץ על הנושא.

השלב הבא זה ללכת לכיוון שהציע ד. לפניי.

________________________

בזמנו הכרנו זוג שהיו בדילמה הזו בדיוק: צד אחד ממשפחה של רבנים.

כתבתי להם לעזוב את הסיפור ושהחתונה תהיה נפרדת נגד כל מה שהם מאמינים בו.

אז הם היום מה שמוגדר לפעמים "דתיים לייט", אבל  הבעל סיפר  שחמיו ממשפחת הרבנית  למד להעריך אותו.

גם כן נקודה.

בעזהי"ת.

עשינו חתונה פשוטה מצד אחד, ומצד שני מושקעת. (אם את רוצה המלצות אפשר באישי)

וגם אנחנו מקפידים על כשרות מאוד, והבאנו משגיח של כושרות, עולה איזה 1000-2000 ש"ח... והוא נמצא שם כל הערב, ובודק שהכל לפי הסטנדרטים.

יש פתרונות לכל דבר! לא לדאוג

ואם יש משהו שצד אחד רוצה מאוד והשני לא, אז שמי שרוצה ישלם. אם זה זורם לכם כמובן. לא כולם מקבלים את זה טוב..

והמון המון מזל טוב!

בכל אופן שיהיה בהצלחה...

בס"ד

והאמת הוא לא שלי, שמעתי אותו פעם בשיעור של הרבנית לבנון, להינות מהדרך לא רק מהמטרה.

מהרגע שהתארסתם כל דבר שאתם עושים, חושבים, מהרהרים בו זו כבר החתונה. כל רגע אתם נמצאים בחתונה עצמה כבר.

החתונה היא לא האירוע שמתחיל ונגמר תוך 6 שעות. החתונה היא הדרך: השמחה שלכם אחד בשני, ההתרגשות שלכם, המחשבות שלכם, ההרגעה שלכם האחד את השני, חיזוק הזוגיות ביניכם>> כל זה זה כבר חתונה.

כשיוצאים מנקודת הנחה כזו כל הדברים נראים פתאום כשמחים יותר, פשוטים יותר, ניתנים ל"עיכול" יותר. הרי ידוע שככל שהדבר יותר גדול טוב ומרומם יש לו יותר מניעות.

תצאו מנק' הנחה של שמחה, של טוב, של עין טובה, זה תמיד מקל יותר....

שיהיה בהמון הצלחה שמחה ואמונה, מזל טוב איזה כיף!!!!!!!!

אבל מחתונות של קרובי משפחה וכו'.. 

אני חושב ש:

כדאי שתשבו ותחליטו מה החתונה שאתם רוצים. רמת כשרות, מפואר\צנוע וכו'. 

אחרי שהגעתם להחלטה על מה שאתם רוצים, תבדקו על מה אתם לא מוכנים לוותר וזה עקרוני לכם (לדומגא עקרוני שיהיה זיקוקים, או להפך עקרוני שיהיה פשוט, כנ"ל כשרות וכנ"ל הכל) ועל מה אפשר להתפשר.

אחרי שאתם יודעים מה אתם רוצים מצד אחד, ועל מה שווה לכם להתעקש, ומצד שני על מה אפשר וצריך "לוותר" להורים וכדי לרצות אותם הם בכל זאת ההורים שלכם. ברגע שתדעו מה אתם רוצים, מה קריטי ומה גמיש בשבילכם ותציגו את זה לשני הצדדים אני חושב שיוקל עליכם. מצד אחד ואולי לפני הכל: זה האירוע שלכם, השמחה שלכם, ואתם האחראים עליה. מצד שני וזה לא סותר, צריך לכבד את ההורים בדברים שעלולים להיות רגישים ולא שווה בשביל "קטנות" ליצור מהומה או אי נעימות, בכל זאת ההורים (ומן הסתם הם גם ממנים חלק). 

הקל?

בהצלחה ובמזל טוב

מה הכוונה "כושרות" מישהו מכיר אותם? עבד איתם?

בעזהי"ת.

גם בחתונה שלי וגם בחתונה של אחי ואחותי. אם את רוצה מספר של משגיח אפשר בכיף יותר מאוחר, אבקש מאמא.

קודם כל תודה לכולם!

כרגע החלום שלנו זה להתחתן בשקט,

באמת החלטנו שאנחנו מנתקים מגע במריבות ומנסים לחפש אולם טוב ברמה עם כשרות טובה.

ההורים מאוד מתנגדים לקייטרינג , כי האוכל קר וכו'

אם למישהו יש דוגמאות טובות אשמח.

גם אשמח להסבר טוב יותר על כושרות. מישהו מכיר מה הם עושים? זה מהדרין?

תודה

אתר כושרות: http://www.kosharot.co.il/mailus.asp

אפשר גם לשלוח שם פרטים ואמורים לחזור.

טל. 026569352

הזמנת פיקוח באירועים: 052-5665262

בעזהי"ת.

אם את מחפשת אולם בכשרות טובה, ומוצאת משגיח מטעם כושרות (הם המהדרין של המהדרין), הרווחת מכל העולמות.

גם אוכל טוב וטרי, גם פחות לוגיסטיקה מצידכם (אתם עובדים רק מול האולם. לא מול אולם+קייטרינג), וגם לא תוספת גדולה בתשלום.

האוכל לא "קר". מה פתאום?..

הם גם יכולים להשתמש בחלק מאמצעי החימום שיש לאולם. וגם מביאים בעצמם. כל מקום כעניינו.

אני הייתי בחתונה בצרעה שהזמינו אוכל מבחוץ. היה חם כרגיל לגמרי.

היתרון הוא, למקרה שיש אולם טוב ובמחיר טוב - אבל רוצים רמת כששרות טובה יותר. שהרי ציינת שלא מצאתם רמה כזו באולמות שתואמים למחיר שהוריו רוצים.

כושרות זה מהדרין לגמרי. דברי איתם, תסבירי את המצב, ויתנו לך רעיונות..

אנחנו במשפחה לא עורכים אירוע בלי להתייעץ איתם.

ואגב , הם לא מחפשים להשגיח, הם יכולים להפנות אותך למקומות טובים שלא צריך פיקוח שלהם, ואז הרווחת חבל"ז

בקיצור מומלץ בחום!

ישבתי אתמול עם הארוס שלי, והחלטנו - אנחנו מתחתנים - וההורים שיבחרו לעצמם את הדרך שהם רוצים לחיות,

אנחנו לא חיים כך!

לא מתווכחים, לא צועקים ולא מתעצבנים! זה הכי חשוב 

ושכל הכסף ישרף מבחינתנו!

חוצמזה - פנינו לכושרות, ממש עניינים , הפנו אותנו לכמה אולמות שלא צריך בכלל פיקוח, הסבירו גם עניינים נוספים של קייטרינגים וכשרויות ולמה לשים לב, נעשה סיבוב עם ההורים על האולמות הללו ומקסימום יבחרו אולם אחר נזמין כושרות שיפתרו את הבעיות.

העיקר !!!!  לשמחו!!!!  להפסיק להילחץ ולא לדאוג!!!! יש מישהו למעלה שמעביר אותנו תהליך , בואו ונעשה זאת כמו שצריך! באמת!

להיות רגועים ושלווים זו המשימה הגדולה של התקופה הזו, שגם ככה מלחיצה...

ולעבור את זה בשלום עם כל הצדדים זה תמיד מפתיע וקשה- וחשוב!! (מניסיון עצוב...)

אתם עכשיו בפתח של חיים חדשים, חיים עצמאיים, וזה ניסיון טוב איך לחיות את החיים לפי ההחלטות שלכם כזוג, וכשאפשר אז קצת להתגמש "תמורת שלום" עם האחרים, המשפחות החדשות-ישנות של שניכם.

ב"הצלחה! הכל ממנו^^^ גם החתן וגם החתונה

כאמור לעיל: העיקר מתחיל ממה שאצלכם בפנים.

וזה שיעור טוב לעוד דברים בחיים. הגישה החיובית מבפנים חשובה מאד. עליתם מדרגה..

[וכמובן, להמשיך לכבד לגמרי את ההורים. כל אחד עם העניינים שלו. זה לא סותר]

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.