כי זאת לא שאלה על רגל אחת..

א. בנושאים ששייכים אלי - בעד.
אבל רק כאשר זה עושה טוב לבן אדם ולסביבה ועוזר לו להתמודד.
ולכן - זה משתנה מאדם לאדם.
אצלי יש בשפע, וב"ה זה עוזר בהתמודדות.

ב. על השואה אני לא מרשה לעצמי לספר בדיחות בגלל המילים הראשונות בתשובה בסעיף א'.
אם יש ניצול שואה שהבדיחות האלו עוזרות לו להתמודד - מה טוב.
לי אישית קשה מאוד לספר ולשמוע בדיחות שחורות על השואה

בדיחות שחורות-תלוי איזה

בדיחות שואה-לא יצא לי לשמוע,אם זה על יהודים אז נגד.

דרך לגיטימית להתמודד עם שואה/ שכול/כל דבר אחר

מתקדמים כתוצאה מזה, לא הופכים את זה למצחיק.

א. אין התנגדות.

ב. בדיחה קטנה זה בסדר לדעתי, יותר מזה זה בעייתי י.

בנושאים שקשורים אלי [מוות של אנשים] -- בוודאי ובוודאי. אם הסביבה שלא קשורה לעניין באופן אישי נפגעת [באופן מתון] -- שיתמודדו. אם הם ממש מבקשים שלא, אני מניח שאני אפסיק. זה לא קורה.
אם אלו אנשים שקשורים למקרה באופן אישי זה תלוי באדם. בד"כ אני יודע עם מי לצחוק ועם מי לא [יש גם שאלה של תזמון...]

שואה -- נגד. כל מילה מיותרת.

בסיעתא דשמיא!!

א. קשור אליי- כן!! (עם חברה כמוני אז בכלל...)

לא קשור אליי- ממש ממש בקטנה *משתדלת*

ב. לא... אפילו לא זורם..

בדיחות נותנות הסתכלות מעוותת על המציאות. לכן אני נגד בדיחות שעוסקות  בעניינים כבדים ורציניים.

העיקרון אני נגד שואה כי זה...אני לא יודעת איך להסביר זה פשוט כואב לי לשמוע שצוחקים על הכאב של האחרים וזה ממש מגעיל לשמוע בדיחות כאלה.איככ

בדיחות שואה נגד

בשואה בכלל?! איך יש לאנשים מצפון להמציא על זה בכלל בדיחות..

הראשון עם זה עושה טוב לנשמה אז למה לא?!

ליצנות, בהגדרה - לקיחת נושא רציני ולהפוך אותו לצחוק, מה שמוזיל את ערכו.

לא, אני לא רוצה לשמוע את הטענה שזה עוזר להתמודד. איזה סבל ילווה אתכם אם לא תספרו

את הבדיחה הזאת? מהיכרות עם ספרני בדיחות שחורות, אחרי עשר דקות הם מסיחים את דעתם

לנושא אחר. אפשר להתמודד יופי בלי לעשות את זה על חשבון שישה מיליון.

על חורבן בית המקדש? אם היו עושים בדיחות שחורות ב-ט' באב זה היה מצחיק משהו?

אז למה על השואה שזה אחד האירועים הטרגיים ביותר שהיו לעם בישראל אנשים מרשים לעצמם לצחוק, אני ממש לא מבין את זה..

מי שעושה מזה צחוק מבזה את הנרצחים..

יש דברים שלא צוחקים עליהם, נקודה!

א. נגד

ב. נגד !!!

יש דברים שלא צוחקים עליהם.

ותמיד אני עונה את אותה תשובה

הפעם אני אעשה את זה פחות דרמתי ברשותכם |הזקנה..|

בדיחות שחורות, מותר לספר על דברים שחווית. דהיינו מי שהיה בשואה יכול לספר בדיחה שחורה על השואה, מי שלא - לא.

בדיוק כמו שמתוש אמרה- אם אתה מכיר את הסיטואציה(לאו דווקא שעברת, ) שאתה בתוכה- סבבה, ספר כמה שבאלאך(לרוב זה גם עוזר להתמודד)

על השואה- פחות אוהבת...

איי אני אוהבת בדיחות שחורות

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות