כל נקטע זה כאילו שנהיה יותר טובים וככה נקדש את שמו של אלוקים.

אבל זה יפה לברוא אנשים כדי שיסבלו כדי לקדש את שימך.

זה ממש אנוכי לגרום סבל כ"כ גדול רק כדי שהשם שלך יהיה יותר טוב

בע"ה

חמודה, הדברים שאת אומרת גובלים בכפירה!

את צודקת. זה כל הקטע. להיות טובים יותר כדי לקדש את שם ה'.

וזה גם הקטע שלך. או במילה יותר מדויקת -  המהות שלך. זה מה שאת. זה איך שאת בנויה!

הקב"ה ברא אותך - מצדו - כדי לעשות טוב. (אבל זו סוגיה ארוכה ארוכה ומפורטת שאני לא נכנסת אליה כי אני לא מספיק בקיאה בה.)

אבל את, אני, אנחנו, צריכים לחיות כל רגע בהכרת תודה שזכינו, (אין לי מילה גדולה יותר מזכינו, אבל זה הרבה יותר מזכות, ממתנה, מנס) זכינו להיות אלה שמקדשים שם ה'. זה תפקיד עצום!

ואת לא אמורה לסבול. אם את סובלת כנראה שממש, ממש פספסת את הנקודה. את צריכה להיות הכי מאושרת בעולם. וככול שאת יותר קרוב לזה, לעצמך, את צריכה לגדול ולשמוח באמת.

(יש הבדל בין קושי, צער, לסבל. והוא גם לא ברא אותך כדי שיהיה לך קשה.)

אני מרגישה שאמרתי הכל ממש בתמצות. אז אפשר באישי. ואני מאחלת לך להרגיש כמה זכית. אור וטוב!

יש בחיים טוב ורע אני לא ביקשתי להיות פה ואם ה' לא היה בורא אותי אולי לא הייתי חווה את הטוב אבל גם  לא את הרע, ואני לא הייתי מצטערת אל זה ולא כלום כי אני בעצם לא הייתי, אין, לא היה אותי.

אבל פסדר השלמתי אם זה,אני ישרוד כאן.....

ל-ה' יש מספיק מלאכים שמהללים את שמו בוקר וערב, לא סובלים ולא דורשים כלום.

מה החכמה לקדש את שמו של מי שמפנק אותך? מה האתגר בלהודות למי שרק נותן לך? חוץ מזה, ידוע שכל

הייסורים מכפרים ושכל מעשה מצווה זוכה לשכר. מה שבשפתנו נקרא "הכל לטובה". יש עוד גורמים לכל מקרה

חוץ ממה שאנו רואים (או חושבים שרואים) בהסתכלות הצרה שלנו.

כל יום מתרחשים נסים שאנחנו לא רואים, כל יום מתרחשים נסים שאנחנו בכלל לא מודים עליהם. לעומת זאת,

נדרש רק מקרה מעצבן או עצוב אחד כדי שנבוא בטענות... עניין של פוקוס.

את הסבל, הצער, העצבות, הרע והרוע, יצרו אדם, ובני האדם.

העולם נברא למלכות מושלמת של הקב"ה שבו הוא מולך עלינו והכל טוב ויפה ושמח, אנחנו נהנים בצלו, והוא מתכבד על ידינו.

אבל הרסנו את זה. אבל, אלוקים הבטיח שהכל עוד ישוב ויחזור לתיקונו...לעתיד לבוא. בזכות עם ישראל שכרתו איתו ברית להחזיר את מלכותו לעולם ע"י התורה. כאשר מלכותו תחזור לעולם, יהיה לטוב על מה לחול. אלוקים לא יכול להשפיע טוב על הרע.

(לא לבלבל בין "ימות המשיח" ו"לעתיד לבוא". מדובר בשני מושגים שונים. שניהם מצביעים על מצב של שלמות, אבל מסוג שונה. בנוסף לזה, ימות המשיח, תלויים בנו במידה זו או אחרת, ו"לעתיד לבוא", בכלל לא.)

העולם הבא (בין אם מדובר בעולם הבא הרוחני, החיים שאחרי המוות, ובין אם מדובר בעולם הבא שיהיה לעתיד לבוא לפי שיטות מסוימות) הוא מציאות שלמה שבה מלכות ה' שלמה.

מלכות ה'=תכלית העולם.

נעמי שאלה האם זה לא אנוכי לברוא אנשים כדי שיכבדו אותך.

אענה פה שתי תשובות, הראשונה היא העיקרית, השניה היא יותר בגדר תוספת.

למה רע להיות אנוכי? כי בעצם אם אתה אנוכי, אתה מחשיב רק את עצמך, ומבטל את כל האחרים. אתה חוטא בגאוה.

ולמה גאוה היא חטא? כי הגאוותן רואה את עצמו למעלה ממעלתו. הגאוותן  רוצה לממש את מעלתו המדומה, והוא מנסה להשתלט ולמלוך, לשבת בכסאות שאינם ראויים לו.

מצד האמת לממש את הכוחות להם אתה ראוי זה דבר נכון ויפה, כי בזה אתה מביא את כוחותיך לידי שלמות. בזה אתה עושה חסד עם מה שהיה בך בכוח ויצא אל הפועל. המוסר האמיתי הוא להוציא את הדברים המוכנים בכוח אל הפועל.

(ובמילים פשוטות יותר-המוסר האמיתי, זה לקחת את מה שצריך להיות, מה שראוי להיות (מה שנמצא "בכוח"-בפוטנציאל), ולממש אותו, היינו להוציא אותו אל הפועל.

הקב"ה, הוא "אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא", לכן בעצם הוא כן ראוי לכסא המלוכה, עוד מלפני שמלך על העולם! וכדי לממש את הדבר שלו הוא ראוי-"לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא".

לכן הקב"ה בעצם רק מימש את מלכותו. דבר שראוי וטוב לעשות. ואנחנו צריכים מתוך הכרה בזה שהוא ראוי למלכות עלינו, להמליך אותו עלינו. לכן הענוה היא בסיסית מאוד ביהדות. כדי שאדם יוכל להבין את מהות מלכות ה' ואת מלכות ה' עליו, הוא חייב להיגיע לידי ענוה. ענוה היא הבנת מקומך כחלק במערכת, ותפקוד משותף עם המערכת ע"מ להביאה לשלמות.

בעצם הגאוה הכשרה, היא תלויה בענוה, מכיון שגאוה כשרה, היינו לראות את מעלתך האמיתית, מה אתה באמת, ולהביאה לידי מימוש, אבל בשביל לראות מה מעלתך האמיתית אתה חייב להסתכל בענוה מוחלטת ולראות מה אתה באמת, איפה אתה במערכת, מה ערכך. כמובן שמה שתראה במצב כזה, הוא שמעלתך כפי שהיא באמת, היא שאתה יציר הבורא (מעלתו של כל דבר היא בעצם המקום שלו, המהות שלו, ומהות הנבראים כולם-היא היותם חלק ממלכות ה'). ולכן עליך לממש את היותך חלק ממלכות ה', ולשעבד את עצמך לו בלב שלם.

הקב"ה, גאוותו היא באמת גאוה מוחלטת, "אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים". ה' הוא מלך גאה, כי הוא ראוי למעלות רבות, ומעלתו, בניגוד לכל הנבראים התלוים בו, אינה תלויה במישהו אחר. מעלתו היא מעלה עצמאית.

(ואמנם כתוב, שבמקום שאתה מוצא גבורתו, אתה מוצא ענוותנותו. מכיון שבמקביל לגדלותו, הוא מחפש איך להביא שלום לעולם, ואיך להביא את כל המערכת לשלמות, מתוך המקום שבו הוא נמצא (המקום של המלך במקרה שלו...))

התשובה השניה היא שהקב"ה יצר רק טוב בעולם, ולכן בעצם אין לאף אחד זכות להתלונן על מה שקורה לו, כי כל הצער-האדם יצר בעצמו. עצם המציאות שמישהו לא מרוצה-זו מציאות שהאדם יצר. בעוד הקב"ה יצר מציאות, שבו גם הוא יהיה מרוצה, וגם הנבראים יהיו מרוצים, אז מה רע בזה?

ה' יצר את שניהם, את הרע ואת הטוב!

אולי העולם נברא בשביל טוב, אבל אין לי מושג למה- ה' הכניס רע בעולם. הרבה מאוד רע..

אז מה שנקרא- שישא בתוצאות!!

(אני עונה בקשר לשרשור השני..)

ה' הכניס איזון לעולם. האיזון הוא חלק מהטוב ומהשלום.

האיזון דורש משפט. לא יתכן שמישהו יהיה רע, ויקבל טוב. הרע בעולם צריך להיות מאוזן בין המעשים של האדם, בין המחשבות שלו, האמונות שלו, המידות שלו, לבין המצב שלו, ומה שקורה לו.

האדם עשה דברים רעים בעולם, האדם פשע, האדם בגד במלכו, האדם קלקל. והעולם התקלקל עמו.

כל רוע שבעולם, האדם זרע, ואלוקים הצמיח.

והסיבה שצריך לעבוד אותו, לא קשורה למה שהוא עושה לאדם, צריך לעבוד אותו כי זאת האמת, כי זה המקום שלנו בעולם, זה הדבר לו אנחנו ראויים. זה מה שאנחנו.

לי אין בעיה אם מה שה' עושה.

אני רק באה ואומרת שאם מראש ה' לא היה בורא אותי הייתי אין וככה לא הייתי מרגישה כלום.

ויש קטעים בחיים שאתה מאד  בבאסה מזה שאתה חי.

ואתה עונה תשובה לעצם זה שאתה כבר ברוא

התשובות כרוכות זו בזו.

אם תשימי לב בערך באמצע התגובה, פניתי יותר לכיוון של השאלה שלך.

אלוקים עושה את מלאכתו בחכמה, ויודע מה צריך להיות איפה. הוא ידע בחכמתו שהדבר הנכון כדי להשלים את מלכותו, היא ליצור אדם בעל בחירה. וליצור הכל בדיוק כפי שהוא יצר. הכל בנוי היטב, כל אבן נמצאת בדיוק במקומה.

מלבד האבנים שהזיז האדם, אם כי בעקיפין, גם זה ע"פ רצונו, שרצה, שאם האדם יבחר-תהיה לו היכולת לשנות דברים בעולם. וזה שכך הוא רצה-זה ע"פ חכמתו, מפני שהוא רצונו וחכמתו אחד הם, והם מתאימים באופן מושלם אחד לשני. והחכמה היא מה שצריך להיות מצד האמת.

אשרייך שאת מקבלת את העולם כפי שהוא. רק כדאי שתדעי שהעולם צריך להיות כפי שהוא.

אני יודעת שזה נראה ארוך אבל תקראו עד הסוף-שווה קריאה!!

אני יודעת שזה נשמע מוזר.. אבל כשמוצאים אהבה יש סיבה להתעורר בבוקר עם חיוך מטופש מרוח על הפנים..

כשאת מכירה מישהו ואת אוהבת אותו (ובטח עם זה הדדי-ותאמיני לי שאצל אבא זה הדדי מאודד-) את קמה כל בוקר אוכלת, מתפללת, עוזרת בבית ,לומדת ושוב אוכלת, וחופרת לחברות.. אבל עם סטיגמה שונה.. עם סטיגמה שאת שמחה בלי סיבה. ותתארי שאת רואה את האדם הזה שאת אוהבת איך את מרגישה? -פרפרים בבטן ,חולמנית ומרחפת- בשביל זה שווה לחיות !!אז תארי לעצמך כמה וכמה זה קורה עם אבא שלך שבשמים כשאת אוהבת אותו והוא אוהב אותך ואת קמה כל בוקר עם הרגשה שיש לך בשביל מי ומה לחיות  וכל מה שיש לך בחיים שווה לך להקדיש למענו..

רע בשלמותו.לא יודעת כ"כ איך לנסח את זה.אבל בכל דבר רע יש משו טוב אין רע לגמרי!!!

שמרתי את התגובה שלך בכוכב

ואת השיר לאחרי שלושת השבועותהשבועות

בסופו של דבר כולם מתים...

להתנדב אני משתדלת כמה שאני יכולה אבל... לא יודעת עדיין אני מרגישה שאני לא עושה כלום. שאין לי מטרה פה בעולם. שלא היה חסר כלום אם לא הייתי- כי לא עשיתי שום דבר מיוחד.............

בס"ד

דור הולך ודור בא ועולם כמנהגו נוהג..

אבל כן יש לך תפקיד מסוים.

זה לא צריך להיות משהו גדול...

זה יכול להיות אפילו שאת זאת שתעזרי לזקן בעוד עשר שנים ומזה הוא יצליח לחיות עוד יום אחד.

את לא יודעת מה התפקיד שלך אבל הוא קיים וכנראה שגם לעולם לא תדעי אותו..

נכון שזה לא מעודד אבל זאת המציאות ואת צריכה להבין שיש לך תפקיד ואת צריכה לבצע אותו.

 זה שלכל אחד יש תחליף באופן תיאורטי זה נכון, כי ה' יתברך יכול לעשות הכל, אבל ה' בחר שאת תמלאי את המקום הזה והתפקיד הזה, לכל אדם יש תפקיד מתמשך לאורך כל החיים. כל החיים הם תפקיד אחד גדול. החיבור של אור ה' עם הנשמה שלך ושל הנשמות זו בזו הוא תמיד שונה ומיוחד לכל אחד, כל הזמן.. אולי מה שאת אומרת נכון במקרה של גלגול, אבל אני לא מבין בזה.

בס"ד

לא סתרתי את דבריך במאומה

אני לא רבנית וזה אבל זה סתם משהו שקראתי ומאוד התחברתי-

את העולם הזה ה' ברא בשביל שהנשמות שלנו יוכלו לעשות תיקון וו"לחיות" בעולם הבא יותר טוב.

העולם הבא זה בעצם העולם האמיתי העולם הזה הוא רק דרך כדי להגיע אליו ולהיות שם בצורה יותר טובה.

התורה היא בעצם  הספר שמלמד אותנו כיצד להגיע לתיקון הזה.

לכל אחד יש את תפקידו ושליחותו שאותה הוא אמור לעשות בעולם הזה ואז הנשמה שלו תוכל לחזור למעלה

לעולם הבא ושם היא תהנה מהשכר של מה שהוא עשה בעולם הזה.

התשובות שלכם נורא יפות וחכמות אבל אתם עונים על הקטע של למה לחיות פה.. אבל אני לא מבינה למה מלכתחילה צריך אותנו??? באמת מה הקטע שנהיה פה????? זה נשמע לי מוזר שה' זקוק לנו.. הוא הכי גדול וחשוב ועצום.. אז למה הוא צריך אותי?? אני לא מרגישה שאני מועילה לו במשהו!!!! מישי פה כתבה שהמטרה לחיות בשביל העולם הבא.. אבל למה אני צריכה לחיות בעולם הבא?? למה צריך את כל זה??? אני לא רוצה להיות קיימת!! באמת! לא בעולם הזה וגם לא בעולם הבא!!!

בס"ד

אין עניין להיות מלך אם אין על מי למלוך לא?

(אחרת הוא לא היה בורא אותם...)

שניה-אנחנו באמת לא צריכים לסבול בשביל זה. אנחנו סובלים עבור הזמן שבו לא היינו משרתים שלו. אנחנו סובלים רק עבור חטאינו.

בס"ד

סבל זה כל דבר שאת מסתכלת עליו כסבל..

אם תביני שאת לא סובלת בעולם הזה ושנכון שאת כביכול משרתת אבל המלך שאותו את משרתת עושה הכל רק לטובתך אז כבר לא תגידי את זה.

אנחנו לא סובלים, אנחנו חושבים שאנחנו סובלים.

וזה כל ההבדל.

כשאדם עושה משהו שחשוב לו, הוא מרגיש טוב עם זה למרות הסבל. זה עושה טוב לאנשים לעשות כושר, להיות בצבא, למרות שזה קשה וכואב, אם הם מאמינים בזה.

יש מקום לתמימות בדברים האלה לפעמים.

לעניות דעתי לא כדאי לעסוק בשאלות בסיסיות מהסוג הזה יותר מדי- שהרי נאמר "במופלא ממך אל תדרוש" (מקווה שלא הוצאתי מההקשר.)

בכל אופן- הכוזרי וקהלת מנסים לענות על שאלת תכלית החיים והקיום, גם מה שאת/ה שואל וגם מה שהשואל המקורי שואל.

למה ה' ברא אותנו גם ככה נמות בסוף?

ב'-הבנים שלנו ימשיכו אותנו.

ג'-גם המוות אינו מוחלט, יש חיים שאחר המוות. סוג אחר של חיים, ועושים בהם דברים אחרים, אבל ג"כ חיים, ובשבילם צריך את החיים שלפני.

כדי שיהיה לנו טוב.

ה' ברא את העולם כדי להיטיב לנו ע"י זה שנעשה את הדבר הכי טבעי לנו-רצון ה'.

את זה לא אני אמרתי,כי אם הזוהר הקדוש.

אפר להמשיך להרחיב על זה,אם זה כיוון שמעניין אתכם. 

בס"ד

אין לי כ"כ כח עכשיו לפרט ממש אבל בקצרה אזרוק כיוון-

מי אמר שהמוות פוגם במשמעות החיים אולי המוות הוא המיותר פה?!

לחיים יש ערך(ולא עכשיו אפרט) והמוות הוא המציאות השלילית, אנחנו לא אמורים למות...

בסיעתא דשמיא!!

איזה פילוסוף צרפתי אחד אמר, שאם נסתכל על כל הצער והכאב שבביאת האדם לעולם ובצאתו (מותו...) כל השמחה שבחייו לא שווה, והיה עדיף אם לא היה נולד...

אנחנו (היהודים!!) אומרים שאם נסתכל על המקום שממנו יוצאת הנשמה בלידה, ועל המקום אליו היא חוזרת, אין לצער בחייה כל חשיבות (במבט לאחור, כן?!..)...

הבורא ברא אותנו בצלמו ועכשו הוא אומר לך הנה גלי בך את התכונות שלי זוהי חידה שאני רוצה שאת בעזרתי

תגיעי אליה עם כל הקשיים בדרך ,אם את רצינית בזה אני אתמוך בך ,ברגע שאת מגיעה להכיר את הבורא את נכללת

בו וביחד צועדים לאיש הבא יש למלאת את החסרונות שלנו כל הזמן , למטרה משותפת לחבר כמה שיותר נשמות אדם להגיע לעליון

ליצור מחדש את אדם הראשון שהוא היה שלם עד שהוא נשבר בחטאו ,קשה אני יודעת אך תפנימי ותראי שזוהי תכלית הבריאה בהצלחה

דרך אגב כל זה לא קשור לדת או למצוות זוהי משימה בפני עצמה

עיין ספר "והשבות אל לבבך"- בפרק מטרת החיים: להתענג.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות