3 ארוחות עיקריות, ערב, בוקר, צהריים, ובין לבין הנקה, פירות...

למשל- בוקר- הנקה,לחם עם משהו, פירות, או פרי מעורבב עם גבינה- בננה עם גבינה זה אחלה דבר.

עד הצהריים, הנקה, לא אסון לתת לפעמים ביסקוויט.

ארוחת צהריים בשר/עוף מעוך בצורה כלשהי (קציצה, עוף רך...),ירקות מבושלים מעוכים, קטניות...

ארוחת ערב- אני הייתי עושה ככה:

אבוקדו מרוסק, ביצה מקושקשת, גבינה ואפשר לערבב בה עגבניה מרוסקת, לחם, ואז זה מגוון, טחינה קצת...

הנקה (כמובן אם בא לך תוסיפי מטרנה... סתם התעלמתי...

הגיוני שבגיל הזה הנקה בלבד לא משביעה. היא משלימה, מפנקת, מרגיעה, בין לבין אבל לא במקום ארוחה כי היא גדולה, אבל כדאי להמשיך עם ההנקה. זה טוב לה.

אפשר לתת לה ירקות מבושלים- לבשל סיר גדול ולשמור במקרר. גזר, תפו"א, דלעת, קישואים, בטטה, קולורבי.

וגם ירקות טריים- חתיכות קטנות של עגבניה ומלפפון למשל.

גם שלי בגיל הזה וגם לה אין סדר קבוע. אבל יש לה אחיות גדולות אז כשהיא רואה שהן אוכלות היא גם רוצה, כך שיוצא ארוחת צהריים וארוחת ערב כמו שלנו. ובבוקר- פרי.

לדעתי עדיף בגיל הזה לא לתת עדיין ביצה, מוצרי חלב והרבה מוצרי חיטה. אלו מוצרים אלרגניים יחסית.

טוב, בעצם יש שתי דעות מנוגדות, הראשונה אומרת שעדיף לחשוף את הילד כמה שיותר מוקדם ובכך למנוע אלרגיות והשניה אומרת לחשוף כמה שיותר מאוחר. כך שמה שתעשי, יש לך על מי לסמוך...

אלא אם כן הוא מקולף.פעם תינוק נחנק ממלפפון ל"ע. אז צריך להיזהר. בכלל- צריך להיות ליד התינוק כשהוא אוכל.

ומהדבר שהכי לא נראה הוא יכול פתאום חס וחלילה להיחנק.שלא נדע.

כי הם מגיעים לכל מקום ומכניסים הכל לפה.

אגב, כדאי גם לדעת מה עושים במקרה של חנק ח"ו, שלא נדע.

ולגבי המלפפון-התכוונתי לחתיכות פיציות, שאי אפשר להחנק מהן.

באמת ניסיתי השבת לתת לה מלפפון ועגבניה חתוכים עם גבינה. המלפפון היה קצת יותר קשה לה לאכול. (היא לא נחנקה, אבל לקח לה המון זמן עד שהיא הצליחה לבלוע אותו. אגב, אין לה עדיין שיניים...).

וברור שחייבים להשגיח בזמן האוכל! (וגם למי שלא ברור, הילד לא אכול לבד, לא??).

לגבי הערב, באיזה שעה אתם נותנים להם ארוחת ערב? ואז באיזה שעה הם הולכים לישון?

נראה לי שהיא לא תישן טוב אם היא לא תקבל את המטרנה לפני הלילה, לא?

וגם הבנתי שלא כ"כ טוב ללכת לישון מיד אחרי שאוכלים... זה נכון? (לא מטרנה, אחרי שאוכלים אוכל...).

וחוצמיזה, שלפעמים אני נותנת מטרנה כי אנחנו לא בבית, ואני מעדיפה לא לשבת להאכיל אותה בשום מקום... (היא עדיין לא אוכל סנדוויץ' כמו שצריך... זה ממש מתפורר לה וכולה מתלכלכת - היא לא מחזיקה טוב... ).

אישה קטנה, כתבת לה ביצה מקושקשת. באמת לא חשבתי לתת לה את זה. היא תוכל לאכול את זה? מה? את נותנת בחתיכות קטנות? זה לא מסוכן?

ביד ומרככת לה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....