פעם הביאו לנו סיפור על חברים שנוסעים באוטובוס ואחד מהם רוצה להגיד לכולם כמה הוא אוהב אותם..
מישו יודע על מה אני מדברת?
תודה..
פעם הביאו לנו סיפור על חברים שנוסעים באוטובוס ואחד מהם רוצה להגיד לכולם כמה הוא אוהב אותם..
מישו יודע על מה אני מדברת?
תודה..
שפרינצה
אלה האחים שלי
שעה 2:00 בלילה, אוטובוס לצפון, אני יושב על ספסל האוטובוס, כולם ישנים, אני משנה תנוחה ועוצם את העיניים, כבר חצי שעה אני מנסה להירדם.
הרצפה של האוטובוס מלאה חברים ששוכבים ישנים, הכסא לא נוח ואין מקום לרגליים, אני מחליט שנמאס לנסות לישון, אני קם לאט שלא להעיר את חברי שלצדי. מתיישב על משענת היד של הכסא וחושב.
אני מסתכל על הפרצופים השלווים, השקטים, אני מסתכל עליהם חולמים, ראש על כתף, ראש כל ירך, וכולם רגועים וכל כך יחד. רק לפני חצי שעה הם היו תוססים, מלאי שמחה, רק לפני חצי שעה הם שרו שירים, רק לפני חצי שעה הם התווכחו ואפילו קצת צעקו, ואולי אפילו כעסו.
אבל עכשיו הם ביחד, למרות הכל הם אוהבים.
איזו שהיא אהבה סמויה כזו באוויר.
ואני אומר, כמה אני אוהב אותם, כמה אני שמח להיות חלק מהם.
אם יכולתי הייתי עובר אחד אחד, מחבק אותו חזק, מנשק אותו ואומר לו: "אני חולה עליך, אח שלי," הייתי מסביר לו שלמרות שכעסתי עליו פעם, אני כל כך אוהב אותו, כן, אוהב אהבה פשוטה בלי התייפייפות ובלי שום תחרות. אני אוהב אותו כי הוא אח שלי.
אבל אני מרגיש, איזה שהוא מחסום שלא נותן לי לעשות את זה, איזו מחשבה שזה מיותר, שזה פדיחה, מה יגידו עליי? ואולי אני פשוט דואג להם ומפחד להעיר אותם. אם רק היינו יותר דוגריים, אם היינו יותר פתוחים, אם לא היינו מפחדים מהצל שלנו, העולם היה נראה אחרת. אז אני מתנחם בזה שיש שלושה ימים רק לשמוח ולכייף אתם, רק לחייך ולהיות ביחד.
אני מתמלא אושר, ומתוך השקט והרוגע פתאום בא לי לצעוק: "תודה, אבא, על החברים, תודה על רגעים מאושרים, תודה על החיים."
אני מתיישב חזרה על הכסא, עוצם ת'עיניים ואני מרגיש את הראש לצדי נשמט על כתפי. אני מחייך ושוב אומר: "תודה, אבא, שאלה האחים שלי, אלה האחים."
(ינון דימרי)
בע"ה אעביר על זה חבורע בישב"ז...
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.