אז ככה יצאתי בתקופה האחרונה עם שתי בנים (שאחד הציע לי את השני) ודברנו על העניין של הצבא כי אחד מהם לא עשה ושתיהם אמרו לי את המשפט הזה ורציתי לדעת האם זה כ״כ נכון?! הם אמרו לי שרוב החברה שהם מכירים שעשו צבא ״התקלקלו״ והאמונה שלהם ירדה, כמובן שעניתי שאני אישית חושבת שאם זה מה שגרם להם לרדת ברוחניות אז אולי מלכתחילה היה להם שם משהו בפנים לא אמיתי, הבנים שפה שעשו צבא זה באמת נכון? כי כמה חברה שאני מכירה במעט- הבעלים של חברות שלי זה לא כ״כ נשמע במיוחד שיש את נצח יהודה אבל האם אני טועה?!
לא יודעת אם זה קשור לפה או לצמ״ע, אז אל תאכלומודים אנחנו לך
אז ככה יצאתי בתקופה האחרונה עם שתי בנים (שאחד הציע לי את השני) ודברנו על העניין של הצבא כי אחד מהם לא עשה ושתיהם אמרו לי את המשפט הזה ורציתי לדעת האם זה כ״כ נכון?! הם אמרו לי שרוב החברה שהם מכירים שעשו צבא ״התקלקלו״ והאמונה שלהם ירדה, כמובן שעניתי שאני אישית חושבת שאם זה מה שגרם להם לרדת ברוחניות אז אולי מלכתחילה היה להם שם משהו בפנים לא אמיתי, הבנים שפה שעשו צבא זה באמת נכון? כי כמה חברה שאני מכירה במעט- הבעלים של חברות שלי זה לא כ״כ נשמע במיוחד שיש את נצח יהודה אבל האם אני טועה?!
השאלה היא מה הם מגדיריםפסימי ריאלי
כירידה ברוחניות.
כשאדם בישיבה, אין לו קשר עם העולם הזה כמעט, וככל שמתעסקים פחות עם העולם הזה, כך אפשר להשיג יותר מבחינה רוחנית - אם בתפילה, אם בלימוד, אם בדקדוק במצוות. הצבא הוא המגע המשמעותי הראשון של בן הישיבה עם העולם, ולכן יש שחיקה מסוימת.
באותה מידה, מי שלא עושים צבא, לאחר שהם מתחתנים נדרשים בדרך כלל גם כן להתחכך עם העולם, וגם עליהם זה משפיע. אז באותה מידה נוכל לומר שחתונה מובילה לירידה רוחנית...
לדעתי, זה פשוט מחיר הכרחי ולגיטימי שמשלמים על היציאה מעולם הישיבה.
^^^^^ונסי
ב"ה
(לא נוטה להגיע לפורום אבל ראיתי לרגע את הניתוח שלך לנושא ולדעתי דייקת יפה)
על כן אדם צריך להכיר את שתי העולמות ומתוכן לבחור..איריס אשד
אז בהכרח יורדים???
כמו צמח בר
לדעתי זה לא עצובפסימי ריאלי
צריך לשנות את התודעה - בישיבה אדם מגיע לרמות מאד גבוהות, מעל ומעבר למה שנדרש ממנו לכשיצא לחיים. כך, כאשר הוא יוצא לחיים, המצב פשוט מתאזן, והוא מגיע למקום הרוחני המתאים לו.
גם בתוך הישיבה יש רמות שונות, וכל אחד מגיע למה שמתאים לו. העיקר שהאדם עושה את המירב במצבו הנתון להגיע רחוק ככל יכולתו. מה שמעבר ליכולתו - גם לא נכון לכתחילה בשבילו.
דעתי האישית.
מסכים ממששלום ש
וניסיתי לפרט את זה קצת יותר כאן:http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t555069#6192431
זה נכון אבל טעות לגבי הנושאחנדבוש
זה נכון שבישיבה מגיעים לרמות גבוהות שנותנות כלים לחיי המעשה
אבל במחילה- בד"כ בחור בגיל 18 עוד לא מוכן לחיי המעשה
לכן בשנים אלו השנים בישיבה כ"כ קריטיות, זה עדיין גיל של גיבוש הכוחות הפנימיים והזהות
בדיוק לכן נקבע גיל 18 כגיל הגיוס כי המטרה של הצבא בארץ היא גם חינוכית, כור היתוך, וזה הגיל שהצבא יהיה הגורם המשפיע ביותר מבחינה אישיותית.
(שמעתי זאת לא פעם מפי אנשי צבא ואנשי חינוך כאחד...)
אם הצבא הוא כלי חינוך בשבילךפייגליניזית
אז... אבדנו:-/
למה אבדנו?עוגת גבינה.
בלי לקרוא את כל השירשור אני יכולה להעיד שהצבא לפעמים מחנך אותנו בדרך הקשה לדברים מאוד חיוביים.
אז כן הוא כלי חינוך בצורה כזו או אחרת.
אחד הדברים החשובים שמדגישיםפייגליניזית
כשהולכים לצהל, זה שעלינו, מוטלת שליחות מסוימת "להשתלט" על צה"ל. והדבר שצריך להתרחק ממנו זה- שצה"ל ישלט עליכם.
ואת כבר מבינה לבד.
יש תפיסה חד מימדית, וכל כך שטוחה בצה"ל, שכל בר דעת שאמונתו בידו (כלומר שיודע הוא במה הוא מאמין, וער לכך) מבין שלא כדאי שהתפיסה שלהם תשלט.
זה לא חדש...: )
אבל רק דוגמא קטנטנה להמחשת העניין.
פינוי גוש קטיף. אם היו לוקחים מכך לקחים חינוכיים- באמת אבדנו.
מילא הענין של "לא לסרב פקודה" ו"ממלכתיות" וכל הענינים האלה שמעולם לא הבנתי איך הם רלוונטים כשהשלטון הוא יהודי ולא רוסי, למשל, אבל מילא- לקחת מהפקודות שלו- לקחים חינוכיים? ממה? כשניתנת פקודה לברוח כשזורקים אבנים, ולא להגן? נו באמ'ת...
(וודאי שאפשר ללמוד מהי התגברות, ושליטת היצר וכל מיני כאלה, אבל מפקודותיו- מהצהל עמו- לא. ולא.
עשית צבא?עוגת גבינה.
אני כבר מנחשת את התשובה.
אז בתור אחת שלא עשתה אני לא חושבת שאת במיקום של לומר מה ניתן ומה לא מהצבא.
ואני מדברת על למידה על עצמך, הרבה קליפות נושרות בצבא, מהרבה בחינות.
מה האדם עושה עם מה שהוא לומד בצבא זה כבר משהו אחר.
חבל שהופכים את הצבא לדבר כ"כ שלילי, כשהוא לא בהכרח כך.
השירות בו הוא לא שליליפייגליניזית
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
צה"ל בשבילך הוא במה להחלת אג'נדה?לך דומיה תהילה
לא שאין איפה לשנות ולשפר, אבל זה עיקר השירות?
הצבא הוא קודם כל בשביל לשמור ולהילחם באויב.
בשביל להילחם בדעות יש פוליטיקה.
אמרתצי את זה??!?!!?פייגליניזית
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
אם יש משהו שמעצבן אותיעוגת גבינה.
זה אנשים שמדברים על משהו שהם לא עברו באופן אישי.
למה נראה לך שבכל הצבא יש תפיסה חד מימדית ושטוחה? שמאלנית אבל חילונית.
מצטערת חמודה, אבל עד שלא תשרתי בכל יחידות צה"ל את לא יכולה לצאת בהכללה שכזו.
יש לא מעט קודקודים בצבא דתיים ולא דתיים שהם ימנים בדעותיהם.
ואני יכולה להעיד על כך באופן אישי.
לא מעט קודקודים שהייתי בקשר איתם היו מאוד ל-א שמאלנים, וצריך להכיר אישית ולא מה שהתקשורת בוחרת לשדר לנו.
אם מעניין אותך פירוט שמות האנשים מוזמנת באישי.
הצבא מחנך אותך להמון דברים בעקבות היחשפות לתכנים כאלה ואחרים, תכנים שביום יום לא היית נתקלת בהם.
קודם תכירי לעומק מה זה לשרת בצבא ואחרי זה תפריחי הכללות שגויות באוויר.
טוב טוב.פייגליניזית
תמשיכי...
מה שכן זה לא ישנה את המציאות
אני בן, תודה.לך דומיה תהילה
לא אמרתי שאמרת, אמרתי מה שהבנתי.
מה הטענה שלך?
שהצבא מחנך אנשים מחדש והופך אותם מימנים לשמאלנים/ דתיים לחילוניים באופן שיטתי?
השירות הוא העיקר, בגלל זה תמהתי על הדגש שניתן כאן על חינוך והשפעה ופוליטיקה וכו'...
דיבורים שלא משפיעים על טירונים וחיילים מהשורה. על מפקדים וקצינים אפשר לדבר, אבל
לא כל אחד צריך להיות קצין. יש ערך כללי להשפיע, הוא לא מוטל על כל אחד.
הטענה היאפייגליניזית
על הסכנה שיש בתפישה שלהם,
ועל הכוונה בהליכה לשירות צבאי- שזה ממטרות של אידיאל, ושליחות ומצווה, ולא ממטרות של חינוך, או השפעה עצמית.
זהו...
עוד משהו.עוגת גבינה.
אף אחד לא הולך לצבא על מנת להתחנך.
אבל זה משהו שבא ביחד, המסגרת מחנכת אותך.
הצבא לא מחנך אותך מאפס, אבל הוא משפיע בצורה כזו או אחרת.
אני מאמינה שהחינוך בא מהבית, הבית ספר, הצבא ושאר המוסדות בדרך רק נמצאים בדרך לחזק את מה שכבר קיים. אבל לא לחנך מאפס.
הדבר היחיד שיש לי לענותפייגליניזית
זה שטוב שאת מודה שעלולה להיות השפעה חינוכית. זה נורא בעייני, אך וודאי שזה קיים.
כבר בהתחלה אמרתי.עוגת גבינה.
השאלה מה עושים עם מה שלומדים, איך מיישמים את זה.
אבל אף אחד לא אומר שההשפעה היא רעה, היא רעה בהתאם לאיך שמיישמים בפועל את מה שלמדנו.
זה שהצבא מחנך את האדם לדברים מסויימים-משה ר-
זה לא אומר שההשפעה שלו על הרוחניות היא טובה.
אין ספק שבישיבה הוא למד יותר תורהנפשי תערוג
השאלה לדעתי היא אל איך מתפקדים בתנאי חממה
אלא בתנאי שטח
ואידך זיל וגמור
והמשפט שאומר שכולם התקלקלו בצבא הוא פשוט שטות
אני מכיר כמה שממש התחזקו בצבא ועברו שינוי של 180 מעלות
שסתם מסורתי או דת"ל ממוצע
לבחור רציני שאיך שהוא יצא מהצבא רץ לישיבה והשתקע שם
אני אישיתyosi90
אז מצאנו תירוץ מעולה להשתמטות 'ירידה רוחנית'שורש וגרביים
הצבא הוא כמו מראה לרמה הדתית.
כל אחד רואה את מה שהוא באמת, ללא החברה המגינה והעוטפת.
לרוב לא מדובר בכלל בירידה רוחנית אלא באובדן התמימות והאינפטיליות שמאפיינות בייניש ממוצע.
פשוט תהליך התבגרות שמישהו מבחוץ יכול לפרש כהחלשות רוחנית.
חוץ מזה, נניח לרגע שזו טענה נכונה, האם זה מספק קצה קצהו של תירוץ?
ממש לא.
חייל יכול להדרש למסור את חייו, אז כנראה שאפשר להקריב גם מעט 'רמה רוחנית'
וביננו כמה כבר יכול לקרות בשנה וארבע?
מי שכותבד.
"אינפנטיליות" על תום ליבו של "בייניש ממוצע" -
פסל עצמו לעדות בנושא זה.
וגם מי ש"הרמה ברוחנית" לא באמת קריטית לו.
כל זאת - בלי להתייחס לעצם הענין (עקרונית - היה ניתן גם לכתוב כותרת הפוכה: "אז מצאנו תירוץ מעולה לירידה רוחנית - הצבא"). ובאמת אינני רוצה כרגע להתייחס לצדדים המורכבים של הנושא הזה.
אתה באמת רוצה להיכנס לוויכוח הזה?שורש וגרביים
לא כתבתי שתום לב הוא אינפטיליות.
דייק בדברי.
אצל ביינישים לפני צבא קיימת אינפטיליות שהיא מאפיין של שכבת הגיל. לא חושב שיש מי שיגיד אחרת.
קיימת גם תמימות שנובעת מחוסר המפגש עם מציאויות אחרות
תכונות אלו משפיעות כמובן על סגנון הלימוד והאמונה
כך שלאחר הצבא כאשר תכונות אלו מפנות את מקומן, יכול להראות מהצד כאילו יש פגיעה ברמה הדתית
מה שכמובן לא נכון.
ועכשיו לעצם העניין:
בא נניח מצב תיאורטי שבו כל מתגייס דתי שני מסיים את הצבא חילוני למהדרין
מה תגיד אז? האם תגיד לנער לא להתגייס?
ובניסוח אחר: האם לדעתך ירידה רוחנית יכולה באיזשהיא סיטואציה להיות גורם לפטור?
(לא מדובר על לימוד תורה כגורם לפטור, אלא על ירידה רוחנית)
אמת.בלח
הצבא באמת מוריד רוחנית,מכיוון שכל היום הבייניש יושב ספון באוהלה של תורה וכמעט אין לו התמודדויות בנושאים מסויימים,
והיציאה לצבא בדר"כ מכה בו בעוצמה בנושאים האלה, וזה שובר ברמות שונות מאדם לאדם.
ואם תגיד לי מצב תיאורטי שבו כל מתגייס שני הופך לחילוני למהדרין הייתי אומר לא רק לא להתגייס אלא להילחם בצבא.
ואם תשאל רב בעל שיעור קומה בטוחני שיגיד לך גם אותה תשובה..
שורש- אתה היית שולח את הבן שלך לצבא במקרה כזה?כינוי נדר
ברורשורש וגרביים
אנשים נפצעים ומתים בשם הסולידריות הזאת, וזו המחויבות העמוקה שלנו כדי שנוכל לחיות כאן.
מי שלא מוכן להיות חלק מכך (מכל סיבה שהיא) אין לו הצדקה מוסרית לחיות בארץ ישראל.
גועל נפש ואתה קורא לעצמך אדם דתי?סושי בטריאקי
המוסר והערכים נובעים מן התורהה' מלכנו
אתה דתי?
הערכים שיש בתורה שלי הם:שורש וגרביים
"לא תעמוד על דם רעך"
"כיבוש הארץ"
אחדות העם
התורה מחנכת אותנו (טוב, לפחות אותי) להיות בני אדם טובים ומוסריים ומתוך כך עובדי ה'.
אפשר לראות דוגמאות רבות לאנשים שזלזלו כמוך בערכים הללו, וקפצו ישר למוסר התורני, רחוק הם לא הגיעו.
(רמז: איזו מפלגה הכניסה הכי הרבה ח"כים לכלא?)
אם אתה מעמיד אותי עם הגב לקיר, בבחירה האם לשלוח את בני לצבא כזה
ההעדפה שלי ברורה:
תהיה מוסרי, אל תיתן לאחרים למות בשבילך, קח את האחריות הכי פשוטה על החיים שלנו כאן.
אלו ערכים יהודיים אמיתיים בעיניי.
אחר כך תמיד אפשר לחזור להיות דתי במובן המקובל.
לעומת זאת, אם הבן שלי יבחר להשתמט, יהיה הרבה יותר קשה לתקן את הפגמים בנפש שלו.
הוא אמנם יטול ידיים ויתפלל, אבל אדם מוסרי הוא לא יהיה
כי באותו זמן שהוא שקוע בלימוד התורה מישהו אחר מזיע בקרמי בשבילו
וכזה לימוד לא שווה הרבה לפי היהדות (איך שאני מבין אותה)
עם ישראל נשאר עם ישראל במשך 2000 שנהסושי בטריאקי
בזכות התורה לא בזכות צה"ל שקיים 65 שנה בלעדי התורה אין זכות קיום וגם צה"ל לא יחזיק בלי התורה
ואם אתה לא מאמין בזה אז אתה לא אדם דתי אתה אפיקורוס ואני רק יכול לנחש מאיפה באת ואיפה למדת את ההבלים שאתה מוציא מהמקלדת
אחלה, לך תלמד תורה בלונדון או איפה שבא לךשורש וגרביים
מי שרוצה לחיות בארץ ישראל צריך להגן על עצמו
לא רוצה? אין בעייה, אל תהיה כאן
יהודי אפשר להיות בכל מקום בעולם
מי שבוחר לעשות את זה כאן - יש מחיר
תעוף אתה לחו"ל חצוף מי ששם את התורהסושי בטריאקי
מתחת לערכים ומתחת לצבא אינו ראוי להיקרא יהודי ואינו ראוי להיות בארץ הקודש
אנשים כמוך זה בושה ליהדות
לייטים כמוך מוציאים שם רע לכל הציבור הסרוג
אוקיי חברים!!!!!>>>>>>>>>>הלליש
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
מה הקטע לערוך השוואה בין תורה למצוותטנגענס
שני הערכים חשובים באותה מידה ויש לכך מדרשים לכאן ולכאן.
אותו הדבר לגבי תורה ועמ"י שניהם נקראו ראשית ואם לא הייתה תורה- קדושתו של עמ"י הייתה קיימת ועומדת בפנ"ע. ואם לא היה עמ"י קדושת התורה הייתה קיימת. א"כ איך אפשר לומר מה קודם למה? (נאמנות לעמ"י או נאמנות לתורה)
השאלה איננה מה מעל מהאביאל אליצור
קשה לך מבחינה רוחנית? תתמודד. אם אני חייב כסף לשכן שלי, אני לא יכול להתחמק בתירוץ שהתשלום ידרדר את מצבי הכלכלי ויגרום לי לספקות באמונה, וזה לא מפני שתשלום חובות הוא חשוב יותר מאמונה. הוא מפני שהספקות שלי באמונה הם עניני, ולא ענינו של השכן. על כל מי שחי כאן חל חוב מוסרי וחוקי לתרום את חלקו בהגנה על חייו, וזה חוב לכלל ישראל. האחריות למצבו הרוחני, לעומת זאת, היא ענינו הפרטי.
אתה עוד לא עניתפייגליניזית
לי על הדברים שכתבתי לך בדיוק בנושא הזה.
ואתה ממשיך לשגר את אותן סיסמאות נבובות.
תענה לגופו של ענין, בבקשה.
רק שאלה.ה' מלכנו
איך אתה מסוגל להתפלל ערבית בכל יום ולומר
"כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה", עם הגישה הזאת?
עם ישראל נשאר עם ישראלטנגענס
כי הוא כל הזמן כסף לגאולה, בכל תפילה, בכל שיר וגם בכל לימוד תורה.
ואם יש אנשים שחושבים שאפשר ללמוד תורה בלי להיות מחובר לעמ"י אז גם תורה אין להם.
חוץ מזה מה אתה בכלל משווה מה שהיה אז למה שיש היום המציאות משתנה כל הזמן. ואולי יש לנו את צה"ל רק 65 שנה. אבל אם בשנים האלו לא היה לנו אותו לא היה לנו תורה בוואדי שלא באותו היקף ועוצמה שיש היום.
וכבר אמרו של שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת. העיקר זה עבודת ה' שכוללת מסירות נפש לעמ"י, אכפתיות ומוסר. ברור שהיא גם כוללת תורה, אבל א"א רק איתה. ואני לא צריך לספר לך על אנשים שהיו גדולים בתורה ובסוף עשו את הדברים הכי נוראיים (דואג ואחיתופל ועוד ועוד)
כן? תביא לי רב שתומך בגישה שלך?סושי בטריאקי
שהצבא עדיף על תורת ישראל? הכי קל לצטט ולהביא דברים בלי קשר
בלי תורה אין לנו פה זכות קיום קודם כל תורה אח"כ הצבא ומי שחושב אחרת הוא לא אדם דתי ואין אף ת"ח שאומר את זה
לא אמרתי שצבא מעלטנגענס
אמרתי שהוא לא מתחת. אחרי זה נסיתי לתקן את הרושם בתגובה נוספת
בתורה שאני לומד, חוץ מערכים ומוסר, יש גם מצוותכינוי נדר
שאנחנו מחוייבים לקיים.
אתה מעדיף לוותר על קיום מצוות ולקבל בן מוסרי,כינוי נדר
הייתי אומר בדיוק ההיפך,
אני מעדיף לוותר על צבא, ולקבל בן יר"ש שומר תורה ומצוות
את הערכים המוסריים של לתרום לכלל ישראל אני אנחיל לו ואחנך אותו בדרכים שלא יסתרו קיום מצוות,ולא חסר איך..
לא הבנתי איך יכול להיות בן יר"ש שומר תורה ומצוותטנגענס
אם הוא מתעלם ממצוות מפורשות ופסוקים ברורים
זה היה תשובה למצב התיאורטי ששורש אמר-כינוי נדר
שכל אדם שני שיתגייס לצבא יהיה חילוני,
אז אמרתי שבמקרה כזה אעדיף שלא יילך לצבא ויישאר נאמן לתורה ולמצוות ואת החינוך למוסריות ודאגה לכלל ישראל אני אדאג לחנך אותו בדרכים שלא יסתרו וימנעו קיום מצוות..
הוא אמר שהוא מעדיף שהבן שלו ייצא חילוני, העיקר שיהיה מוסרי ואכפתי למען עמ"י.
שהבן שלו יאכל חזיר,ויחלל שבת, העיקר שיהיה אכפת לו מעמ"י..
^^^^^^^^^^^^^^^^^^פייגליניזית
יש דרכים אחרות לתרומה לעמן כלל ישראל, שורש- יש!
רק תיקון קטן:>>>>>>>תפייגליניזית
במקום : "להיות בני אדם טובים ומוסריים ומתוך כך עובדי ה' "-
כשהמוסר הוא לפני ה'עבד ה' '-
התורה מחנכת להיות עבד ה'- ומתוך כך להיות מוסרי. הרי עבד השם הוא מוסרי.
יהודי שאינו מוסרי- הוא אינו עבד השם.
יהודי שנראה "מוסרי"- ואינו עבד השם- הוא לא מוסרי.
זוב אנשים, שימו לב- זו דת במיטבה- המוסר, וה"עבד ה' "- נפרדים.
שמים לב?
אבל יהדות במיטבה- ז מוסר ועבדות להשם- כשאחד הם.
שאלה לי אליך:ותן טל
האם אינך מסכים שהתורה ולומדיה הם תחנת הכוח שמספקת כוח לצבא כולו ולעם ישראל כולו?
וכי הצבא לא צריך עובדים בתחנת הכוח שיספקו לו חוסן?
הצבא צריך עתודאים, הצבא צריך אנשי מודיעין, הצבא צריך אפילו טבחים - מסתבר שלצבא יש צורך בהרבה אנשים שלא לוחמים ממש בשטח, אך עדיין בלעדיהם הצבא לא יהיה קיים (ככל הידוע לי ותקנו אותי אם אני טועה, על כל חייל לוחם בצה"ל יש בסביבות 9 אנשי ג'וב, שלמעשה תפקידם להבטיח את מקסימום היעילות של אותו לוחם, בהסתכלות מערכתית...).
האם "חיל לימוד תורה" הוא לא חיל גם חשוב? האם אינך מכיר מספיק בערך שהלימוד תורה גם יכול להיחשב כ"עתודה", רק לא "עתודה אקדמית" לצורך פיתוח כלי נשק, אלא "עתודה רוחנית" לצורך פיתוח כלי נשק רוחניים וחוסן רוחני.
ברגע שננסה לתפוס קצת יותר את לימוד התורה באור כזה, נוכל להבין שכן, גם החרדים שכביכול "משתמטים" מהגנה על עם ישראל, מגנים עליו בדרכם שלהם.
כמובן שאם אפשר גם וגם, ולמצות את המירב מכאן ומכאן, זה הכי טוב, אבל להאשים אותם בהשתמטות זה פשע!
למה את החילוני שאומנם משרת בצבא אבל חי בלי תורה, לא שומר שבת, טהרת המשפחה, גם כשרות לא תמיד - הוא נחשב כ"נושא בנטל", לעומת החרדי שאומנם לא מתגייס לצבא כלוחם, אבל לומד תורה וזוהי התרומה שלו לעם ישראל, ובנוסף הוא גם שומר שבת, טהרת המשפחה, כשרות ומשתדל לשמור את כל המצוות (כמובן שיש נפילות פה ושם אבל עקרונית, השאיפה לשמור) - וגם זה כמובן תורם ליציבות עם ישראל - למה החרדי הזה לא נקרא "נושא בנטל"???
למה אתה מאשים את החרדי שלא משרת בצבא כלוחם (אבל משרת בצבא ה' כלומד, וזוהי תרומתו לצבא) - כ"אדם לא מוסרי",
ואילו את החילוני שמתגייס לצבא, אבל לא לומד תורה ולא מסייע לעם ישראל בשמירה על המצוות ובלימוד תורה, אתה מגדיר כ"אדם מוסרי".
משהו מעוות בהגדרות שלך...
וכמובן שכל זה נוגע למי שבאמת לומד תורה בחוזקה. מי שלא לומד ובאמת רק משתמש ב"מעטפת הישיבה" כדי לחמוק מגיוס - אותו הרבנים צריכים לשלוח למסגרות הגיוס שמותאמות בקפדנות לחרדים כנצ"ח יהודה, שח"ר כחול וכו'... - מסגרות שבהן אין את כל החשש שיש בצבא הרגיל בגלל שמדובר בסביבה סטרילית מבנות, ואפילו מעיתונים לא דתיים, וכמובן אוכל בכשרות הגבוהה ביותר, ואפילו שמעתי באוזניי מאחד שפיקד בעבר על נצ"ח יהודה, שהוא מדריך את המפקדים שמתחתיו בגדוד, בזמן ישיבות מפקדים, לא לדבר לשון הרע, וכאשר דנים על חייל זה או אחר, כהבאת דוגמא למעשה לא נאות, אפילו לא מזכירים את שמו ורק מי שנחוץ שיידע, יודע - ככה הוא מחדיר אפילו במפקדי החילונים מהקיבוצים, שעם הגדוד הזה צריך להתנהג אחרת... (וכמובן, שעות לימוד תורה בערב וכו'...).
אבל אדם שיושב ולומד בחוזקה תורה בישיבה, כן, אני מאמין שאפשר לפטור אותו, לגמרי, מגיוס, בתור "תחנת הכוח" של הצבא, ואכן זה מה שהגיעו להחלטה בממשלה (אני אומנם חולק על הגבלת המספרים וסובר שאין להגביל) שבפעם הראשונה לימוד תורה יוכר באופן רשמי כחלק מ"התרומה למדינה" ויינתן פטור ל1800 מתמידים בציבור החרדי בכל שנתון, ול300 בציבור הדתי לאומי, והם גם יתוקצבו בזמן לימודם בישיבה.
אך כמובן שאין בזה כדי להגיד שאין עניין להתגייס, אלא מי שיכול להתגייס וחפץ בכך, בשילוב לימוד תורה לפני ואחרי או רק לפני (מכינה) או רק אחרי (ישיבה לבוגרי צבא) - שייעשה כך ויתרום בדרכו למדינה. רק עליו כמובן תמיד להקפיד ולשמור על דתיותו. כן, אם מישהו מוריד את הכיפה בגלל הצבא, ואם לא היה הולך לצבא לא היה נחלש רוחנית ככה, עדיף לעם ישראל שמראש לא היה הולך לצבא ונשאר דתי, מאשר שיתרום 3 שנים מחייו בצבא, אבל אחרי זה לא יתרום לתורה ולמצוות את שארית חייו.
^^^^-משה ר-
אתה מיסטיקןשורש וגרביים
״תחנת הכח״?? תעשה לי טובה... אני חושב שלימוד תורה מועיל לעם ישראל באיזשהיא צורה, לא יודע בדיוק איך.
להגיד שזה שקול לשירות? מי שמך לחשב חשבונות שמיים?
האם יש בכך לפטור אותנו מהחובה הבסיסית להגן על עצמנו?
זה עניין של חיים ומוות, לא של שיקולי זכויות מעורפלים.
כל עוד יש כאן גיוס חובה, כל אחד שמסוגל רפואית(נשים זה סיפור אחר ולא ניכנס אליו עכשיו) חייב לשרת ככל שיידרש.
זה התנאי הבסיסי להישרדות שלנו כאן בארץ ישראל.
עכשיו תביאו את הדוגמא של הספורטאים שמקבלים פטור.
סבבה.
אז נעבור לטיעון השני:
כיום רוב החרדים סבורים שגם מי שלא לומד תורה אסור לא להתגייס
ראה את קמפיין החרדקים המפורסם.
לא משנה אם אתה לומד, ברגע שאתה משתייך חברתית למגזר החרדי חל עליך אוטומטית פטור משירות
ולכן אם אתה מתגייס מכיוון שלא למדת - אתה חרדק
זוהי הגישה הרווחת כיום בציבור החרדי,
ואם תשאל כאן את חרדי הפורום הם יאשרו זאת.
אתה מבין את המשמעות ההזויה?
שתי אימהות ישראליות, אחת לא תישן בלילה כי הבן שלה בלבנון, והשנייה יכולה להיות רגועה, היא בחרה במגזר הנכון.
זוהי עיקר הביקורת שלי לגבי החרדים ושאר המשתמטים מטעמי דת.
חוץ מהעובדה הפשוטה שהם יכולים ללמוד לפני ואחרי השירות.
אין שום סיבה שיהודי אחד יכול למות או להיפצע והשני לא.
אין סתירה בין לימוד תורה לשירות
וכמו שבעתיד בחור הישיבה הזה יצטרך לעבוד כדי לכלכל את עצמו ומשפחתו כך עליו כעת בגיל 18 להילחם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה.
זהו צורך קיומי.
שיקולים מיסטיים נא לעשות בנפרד ואחר כך.
מיסטיקה???? יהדות זה מסטיקה???טנגענס
פסוקים וגמרות מפורשות שהעיקר זה המצב הרוחני!!! ולא העוצמה הצבאית גדולה ככל שתהיה.
(והדוגמא הפשטוה לכך: ששת הימים היינו במצב ירוד נבחינה צבאית וניצחנוץ לבנון השנייה היה לנו יתרון עצום על החיזבללא והפסדנו, זה מסטיקה??? זה המציאות הכי ראילית שיש!!!!)
חוץ מזה השיקול של הסיכון הוא טיפשי כי יש לא מעט חיילים שתורמים המון למען המולדת ולא מסכנים אפ' את קצה זרתם, אז מה הקשר?
מסכים איתך בכעס על הציבור החרדי בכללותו אבל א"א להכליל גם את אלה שלומדים תורה באמת, וכך הם אלה שמאפשרים לחיילים לנצח במלחמות. וכ"ש שא"א לזלזל בגישה הזו שמקובלת על כל קצוות הרבנים.
אבל..צוללן
בזמן של מלחמת ששת הימים המדינה וצבא היו קצת יותר חילונים מהיום.
בנוסף, בשואה...
ובנוסף, בזמן מלחמת השחרורשורש וגרביים
ובכל זאת ניצחנו בגדול.
לעומת לבנון השנייה (שבה הפסדנו לטענתך, למרות שאני לא מסכים)
היו עשרות בחורי ישיבה ואברכים.
לכן לחשב חשבונות כאלו זה מיסטיקה ולא יהדות.
כל רב שתשאל יגיד לך שהוא לא יכול לחשב חשבונות שמיים.
עניין הסיכון חשוב מאד.
למרות שלא כולם משתתפים בכך.
רק השבת קראנו על בני גד וראובן
ומשה שואל את השאלה המהדהדת עד לימינו: ״האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו פה״??
ולכן, מי שרוצה שילמד תורה בזמנו הפנוי, ולא ישתמט בתירוצים מתחמקים.
חשבת פעם מי ישלם משכורת לרבנים החרדים את תלמידיהם יתגייסו? ואיזה מעמד יהיה להם?
זה שומט את כל הבסיס החברתי שלהם, ולכן הם מתנגדים לכך.
זו השתמטות מטעמים חברתיים ולא תורניים ועל כך הביקורת.
לא הבנתי. אתה לא קורה ק"ש פעמיים ביום??טנגענס
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
שוב, אף אחד לא אמר לךשורש וגרביים
שלימוד תורה של נערים דווקא בגיל הגיוס הוא הדבר ההכרחי למצב הרוחני של עם ישראל.
שילמדו וישרתו וילמדו אח"כ כרצונם.
ללכת לעב
לעבוד אחרי תקופת הישיבה זה בסדר ולא ביטול תורה, נכון?
שלא נדבר ח"ו על תואר אקדמי..
פחחחחפייגליניזית
וגם הצבא היה הרבה יותר קטן ובכל זאת ניצחנו "בגדול" (...)
אבל עזבו, אלו סיסמאות, שתחזורנה על עצמן שוב ושוב:
הנה קצת מהן:
"האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו כאן?"
"שתי אמהות ישראליות, האחת ישנה בלילה והשניה לא"
"מי שרוצה לחיות בארץ ישראל צריך להגן על עצמו לא רוצה? אין בעייה, אל תהיה כאן."
אמממ...
מה עוד?
"אני מעדיף שהבן שלי יהיה חילוני ערכי ומוסרי ולא נצלן ומשתמט שמשתמש בתורה כדי להתחמק."
"
לאמרפייגליניזית
שלימוד התורה מועיל
זה לא חשבונות שמים ולא מיסיטיקה
זה ברור לכל אחד.
זאת אמונה. שורש. אמונה.
היהדות בנויה גם מאמונה... לא מקובץ חוקים, כאמור אלפי פעמים.
לא מחשבים חשבונות שמיים.ותן טל
אף רב לא יגיד שמספר כזה או אחר הוא ערובה - אבל רב בהחלט יגיד לך שתורה זה חשוב ומסיע לנו. גם במלחמות, כן.
אם רק על השבת נאמר : "יותר מששמרו ישראל על השבת שמרה השבת על ישראל" - תחשוב מה זה כל שאר המצוות ובפרט תלמוד תורה שהוא "כנגד כולם".
וכאמור, כל עוד אתה כופר במוסכמה הכי פשוטה בציבור הדתי לאומי ובציבור החרדי שהתורה מסייעת להגן על עם ישראל (הציבור החרדי אולי לא יודה בפה מלא שגם על "מדינת ישראל" - אבל בפועל זה יהיה גם זה גם אם הוא לא מודה, ובכל מקרה הם אומרים שזה מסייע לעם ישראל, ולמעשה סיוע ל"עם ישראל", פירושו סיוע ל"מדינת ישראל" גם אם חלק לא מודים בכך). אז אין טעם לדון איתך בנושא זה כיוון שדעותיך מעוותות...
אז ארץ ישראל בשבילךפייגליניזית
היא הישרדות- כלומר- קיום ותו לא?
התורה שלנו אומרת שזכותינו על הארץ היא של יעוד,
דווקא כאן מובנת הגישה שלך- אם אנחנו נלחמים על חיינו עכשיו- כולם צריכים להתגייס, בלי קשר לזכותינו היהודית.
אם אנחנו נלחמים על חזון יעודי- יש הרבה יותר מהתגייסות לצבא, יש תרבות, ובית המקדש...
"חרד"ק"- זה קמפיין שפסלופייגליניזית
ראשי הציבור החרדי- כולל הרב שטיינמן.
אלו הם שוליים קיצוניים, וכולם יודו כך.
והרב שטיינמן אמר בנוסף שמי שלא לומד שיתגייסשורש וגרביים
וזה קורה? לא (לפחות לא בקצב הראוי)
זה רק מוכיח שהציבור החרדי עושה מה שנוח לו ולא מה שנכון
נכוןפייגליניזית
הוא זה שאמר זאת, אתה בא בטענות אלי?
תסתכל על כל אלפי החרדים שכן התגייסו במסגרת השירות שהוא ייסד- ותאמר בדיוק נמרץ:"זה רק מוכיח שהציבור החרדי עושה מה שרבניו מורים לו"...
...?
מיסטיקה?????ותן טל
מצטער, אתה הזוי, ואין עניין אפילו להשיב לך על זה.
אם אינך יודע בבהירות גמורה שכן,גם התורה והלימוד שלה מגנים על עם ישראל ועל חייליה - אז אין טעם הבכלל לפתוח את הדיון איתך על כך, בכל מקרה לא תשתכנע במילה.
וחבל.
איני יודע איזה דתי אתה מתיימר להיות (או שלא?) אם זה לא ברור לך שאין שום מיסטיקה בדברים שאמרתי.
אני לא אטרח אפילו לענות לשאר מה שכתבת למרות שיש לי ועוד איך תשובות - פשוט בגלל שברור לי שכל עוד הבסיס לא קיים אצלך ובדבריך, אין טעם שאבזבז את מילותי.
אתה מוזמן להמשיך בניסיונותיך הנלוזים להחליש את חשיבותה של לימוד התורה - לא נראה לי שבפורום הזה מישהו ישתכנע ממך ברצינות - תנסה אולי באתרים אחרים. ווינט יהדות למשל.
אני מרגיש כמו פטיפוןשורש וגרביים
התורה ולומדיה מגינים על עם ישראל
כך גם הנחישות וההקרבה של לוחמי צה"ל.
לתרץ השתמטות בשיקולים רוחניים, כאשר אף אחד לא יכול לחשב חשבונות שמיים, זוהי מיסטיקה, וחוסר מוסריות.
אבל הרי אתה בעצמךפייגליניזית
ואף אחד לא הוכיח שהצבא צריך את כל החרדים הללו שלומדים תורה...
אז גם לך אין טענה מוצקת, אהה....
שורש מיסטיקן.
זה בדיוק נמרץ אותו הדבר.
אם היה לי שקל על כל פעם שהייתי שומע "אין סד"כ"...שורש וגרביים
וואו, ממש עושה לי את זה.פייגליניזית
אף אחד לא הוכיח זאת.
רגע רגע רגע...ותן טל
אני לא מבין - גם זה וגם זה עוזר?
אז אם ככה זה לא השתמטות. זה עזרה.
החייל הקרבי עוזר 3 שנים בקרב עצמו? יפה מאוד.
החרדי/הדתי עוזר 10 שנים בלימוד תורה - גם בסדר.
בעצם זה שאתה קורא ללימוד תורה השתמטות אתה כופר בכך שגם היא עוזרת לעם ישראל בקשר לצבא.
אתה בעצם טוען: זה לא עוזר כמו להיות חייל קרבי לכן לכו תתגייסו ואחרי זה אם תרצו תלמדו - ומניין לך, אדון שורש וגרביים יקר, מה עוזר יותר ומה פחות? וכי א-ת-ה הוא זה שיודע חשבונות שמיים?
וכי אתה יודע מה עוזר יותר?
אם אתה מודה שגם לימוד תורה מגינים על עם ישראל למה אתה כל כך מתעקש שזה לא נחשב סוג מסויים של גיוס?
ואגב - גדולי התורה החרדים, חלקם, וזה ידוע (שמעתי ממקור ראשון מאנשים שקצת יותר מעורים בפרטים ממך, עם כל הכבוד...) אומרים באמת שמי שלומד תורה בהתמדה ובכל הכוח - צריך שזה יהיה התרומה שלו ולא להתגייס, אך מי שלא לומד וסתם מתבטל, צריך שיילך למסגרות המתאימות לחרדים.
אגב, זה בכלל עניין - אני באמת חושב שאם אין מספיק מסגרות טובות לחיילים חרדים בצבא, באמת אסור להם ללכת לצבא. כן. מצטער, אבל בזה הם ממש שונים מאיתנו הדתיים לאומיים - הם צריכים מסגרת הרמטית לחלוטין כמו בכל חייהם שתשמור עליהם מהחוליים הרעים של הצבא, וכל עוד הצבא לא יוכל לספק את זה לכמות מאוד גדולה של חיילים - אין לך מה להלין עליהם בכלל.
בכלל, גורמים בתוך הצבא עצמם אומרים שהם לא מעוניינים שפתאום ייפלו עליהם עוד 7000 חיילים נשואים - מאיפה פתאום יימצא התקציב לכל התשמ"שים, אדון שורש וגרביים יקר?
לא חשבת על זה, מה? יש עוד שיקולים מלבד הפוליטיקה הזולה שכל פוליטיקאי ממפלגות חילוניות ישר משתמש בה כדי לקדם מכירות לעצמו שהוא יקדם את ה"שיוויון בנטל" וכו' וכו' - רק שוכחים שיש עוד דברים שקשורים כאן וזה זמינות של מקומות מתאימים לגיוס, וכמובן כסף. והרבה כסף.
אישים בכירים מאוד בצבא מודים שהם עדיין לא ערוכים לקליטת כל החיילים החרדים, מה גם שמהבחינה הכספית בכלל - מצד אחד קיצוצים אדירים ומצד שני אתם רוצים עכשיו לגייס המוני בחורים שיתחתנו בגיל ממש צעיר? לא מסתדר כל כך...
לכן, אדון שורש וגרביים יקר - בכלל אין על מה לדבר, עד שהצבא יודה שהוא ערוך טכנית וכספית לקליטת כל החיילים החרדים.
וגם אז, כן,אני סבור שמי שלומד תורה בהתמדה ובנחישות, בלי קשר להגבלת מספרים כאלו ואחרים, צריך לקבל פטור מלא ולהקדיש את חייו במשך יותר שנים (!!!) מחייל רגיל, ללימוד התורה.
שבוע טוב.
אני שמח שאתה עונה בצורה רציניתשורש וגרביים
ואשיב לך בפירוט:
1. אנחנו מחויבים חובה גמורה (מוסרית והלכתית) להגן על עצמנו באמצעים פיזיים בצורה הטובה ביותר.
כמו שלא תיסע ברכב ללא חגורת בטיחות כך עליך להחזיק את הצבא הטוב והחזק ביותר, כדי שיגן עליך.
ולכן, לימוד תורה עוזר לעמ"י, וגם צדקה וחסד ועוד הרבה דברים.
זה לא סותר את ההגנה בצורה פיזית. אפשר גם וגם.
2. מכיוון שקיימת חובה, כולם צריכים לעשות אותה, ומי שצדיק ורוצה לתרום בנוסף שילמד גם תורה.
אני לא יודע מה עוזר יותר או פחות, אך כשאני נוסע ברכב אני שם חגורה
וכולם חייבים לעשות ככה.
3. לצערי, כמו שכתבתי שוב ושוב, עניין הפטור בציבור החרדי הוא חברתי.
כלומר כל מי שנולד חרדי מרגיש שאין לו שום חובה להתגייס, אפילו אם הוא אינו לומד אות.
ואפילו פסקי גדולי התורה לא עוזרים.
מדובר בשחיתות מוסרית שקשה לתאר (למי שלא מכיר אישית חבר'ה כאלה, ואני כן)
4. מסגרות חרדיות -
אני חושב שכל חרדי שרוצה צריך לגייס אותו, בצורה שתתאים לאורח חייו.
מצד שני חשוב להבין שזהו בור שהחברה החרדית הכניסה את עצמה אליו
(בחור בן 24 עם 3 ילדים זו תוצאה של חברה)
וכדאי שהיא תפתור את בעיותיה לבד ולא תזרוק אותם על הצבא.
ואכן, חייל כזה שלא בא לתרום אלא לקבל תשמ"ש כדאי לחשוב פעמיים אם לגייס אותו.
זה שיקול פנימי של הצבא.
קודם שכולם יגיעו לבקו"ם וייתנו לקצין מיון להחליט מי מתאים. (לא אני ולא אתה נעשה זאת)
ובהחלט יש על מה לדבר, שיגיעו ואז נחליט.
5. גם אני חושב שעילוי צריך לקבל פטור.
באותו אופן שספורטאים ואומנים מקבלים, ובאותם מספרים.
ככה:ותן טל
נגיב קודם ל5, כי זה העיקר מבחינתי - מבחינתי כל אחד שיושב ולומד תורה ברצינות ובשקידה, באמת - גם אם אינו נחשב עילוי והוא לא מבין כל רש"י ותוספות חלק כמו חברו שיושב לידו ויודע להתפלפל בכל הראשונים - כל בחור שמשקיע את זמנו באמת ברצינות בישיבה, מבחינתי נכנס לגדר ה"עילוי" הנ"ל - האם אתה מסכים עם זה או לא?
כי אם כן, הרי שאין מחלוקת בינינו - שנינו מסכימים שמי שלומד תורה ברצינות, אין לגייסו.
אבל לפי מה שאני מבין, אתה ממש לא חושב כמוני אלא גם מגביל במספרים וגם לא מדבר על אותו "עילוי" שאני מדבר.
וזה הטעות שלך.
כי ממתי מגבילים לומדי תורה במספרים? בושה וחרפה!!!
לגבי 3 - לא אגיב לך כי זה לא רלוונטי.
לגבי 1 - אתה שוב לא מבין, שוב ושוב ושוב. גם לימוד תורה זה עזרה פיזית. באיזה דרך ובאיזה מילים שאגיד את זה אתה כן תבין אותי? יש את אלה שמגנים פיזית בקרב פנים מול פנים, ויש את אלה שמגנים פיזית מול הסטנדר בבית המדרש בקרב פנים מול פנים נגד שרי האומות בשמיים (שכן כידוע לכל אומה בשמיים יש שר שממונה עליה כמו שהיה לעשיו - ועצם הלימוד תורה, מחליש את כוחם ועוזר לעם ישראל להתגבר. הלימוד עצמו פיזי לגמרי רק הניצחון הוא רוחני יותר וקשה יותר לראות אותו, אך הכרעת שרי האומות ועקב כך הצלת חיי חיילים בשטח, ומניעת פיגועים וכו' זה עזרה פיזית מאוד!!!). אולי אם תבין את זה, תבין מה ניסיתי להעביר לך שוב ושוב.
אבל יש לי חשש כבד מאוד שלא תבין, כי אתה חוזר שוב ושוב על אותה טענת בסיס שכבר הוכחתי שהיא לא נכונה, ואתה מתעלם וממשיך לטעון אותה שוב בווריאציות שונות כאילו אני טיפש ובור...
לגבי 2 - אני גם נוסע עם חגורה, תודה רבה. גם חגורה רוחנית היא חגורה.
לגבי 4 - כאן כבר ממש אבל ממש הצלחת לעצבן אותי.
האם אתה מעיז עכשיו לטעון שבחור בן 24 עם 3 ילדים זה דבר לא טוב של החברה החרדית?
כי אם כן, אז ממש אבל ממש איבדת את הלגיטימיות לכל טענה שיוצאת מפיך נגד הציבור הזה.
חצוף!!! זוהי תרומה גדולה מאוד לעם ישראל, ובכלל - זה האמונה שלהם שצריך להתחתן בגיל צעיר כזה (והלוואי שגם אני הייתי יכול ככה) - ומי אתה שתחליט שזה לא נכון? חצוף!!!
זוהי עובדה פשוט - המוני חרדים מתחתנים בגיל צעיר, תרצה או לא תרצה, ממש בלי קשר לצבא.
אני דיברתי על מצב שהפוליטיקאים ירצו לגייס אותם בגלל הרווח הפוליטי וכו', אבל הם לא חושבים על זה שמצד הצבא זה עול. אתה מדבר איתי בכלל מהצד של החרדי. אני שואל כעניין ואתה משיב ממש אבל ממש לא כהלכה.
שאלתי אותך לגבי החרדי בקטע הזה? לא. נתתי לך נתון - יאיר לפיד רוצה לגייס עכשיו המוני חרדים נשואים או שיתחתנו בגיל מאוד צעיר בלי קשר לצבא בכלל, ולצבא אין דרך לעמוד בזה! זהו. זה לא קשור לחרדים אלא ליאיר לפיד, לצבא, ולתקציב שהצ'טקמק לצבא רק לפני כמה שבועות בכ3 מליארד שקל...
ואמרתינ לך שוב - אנשים בכירים בצבא בעצמם מודים שהם לא מוכנים לא טכנית ולא כלכלית לאפשרות לגיוס כל החיילים הלאו.
אז אתה עכשיו אומר אותו בר כמו הפוליטיקאים, בטימטום חוצה מגזרים - קודם כל נדפוק את המערכת ואת החרדים, ואחרי זה נחשוב על התוצאות ונראה שזה לא מתאים.
טימטום, פשוט טימטום, מצטער... לא שלך אישית, אלא של כל התפיסה המשובשת, המעוותת וחסרת האחריות הזאת.
בוא נגיד, ששר אוצר אתה כנראה לא תתאים להיות, וגם שר ביטחון לא... (אגב, לדעתי גם יאיר לפיד, אחרי טימטום שכזה וסתירות לוגיות עמוקות בין הרצון להיות זה ש"יגייס את כל החרדים" לבין להיות שר אוצר ש"מציל את כלכלת ישראל" - הוכיח שהוא לא מתאים להיות שר אוצר, אם הוא לא יודע שאיכשהו צריך לאזן בין הרצונות הנ"ל - אבל אולי הוא סומך על זה שהגיוס המסיבי ייעשה בזמן שהוא כבר לא יהיה שר אוצר, בממשלה הבאה, כשהוא כבר יהיה שר אחר/ראש הממשלה/מחוץ לממשלה, ויוכל להאשים את שר האוצר הבא במחדלים...
בקיצור, טיפשות במיטבה...).
3 מאד מאד רלוונטי ועיקרישורש וגרביים
עילוי הוא לא כל מי שלומד ברצינות.
זה מישהו שמוכשר במיוחד ויהיה לו ערך תרבותי בהמשך ולכן משתלם לתת לו פטור ממש כמו ספורטאים ואמנים. כמובן במספרים מאד מצומצמים (100 בכל מחזור אולי)
לא הסברת למה חשוב שדווקא נערים בני 18 ילמדו תורה?
שיתגייסו ואז ילמדו כאוות נפשם, אף אחד לא יפריע להם.
ולא הסברת איך אתה מחשב את העזרה הזאת?
במלחמת השחרור היו 300 בחורי ישיבה וזה הספיק, אז למה עכשיו צריך 200,000?
למה אתה מחליט מה צריך ומה לא?
לגבי 4.
תסלח לי שאני יורד לרמה כזאת, ולא עשיתי זאת כל השרשור,
אבל יצאת ממש טמבל.
אני מתווכח איתך ברמה העקרונית, האם מגיע פטור ולמי מגיע
ואתה מביא נתונים כספיים? (שאגב לא נכונים)
למי אכפת בכלל?
תן לצבא להחליט את מי הוא רוצה לגייס
ברגע שכל חרדי בן 18 יגיע לבקו"ם טענותי יגמרו.
מצידי שכולם יקבלו פטור רפואי\נפשי\ מה שבא לך. (אמיתי ולא מונפץ)
במצב היום זה בכלל לא קרוב לקרות.
הם משתמטים בעזות פנים ומצהירים שילכו לכלא.
בן 24 עם 3 ילדים שאין להם אוכל כי אבא אברך ואמא עקרת בית זה אכן דבר לא טוב.
תוצאה של החברה החרדית.
אני חושב שכאלה לא צריך לגייס כי הם נטל כלכלי
שיתמודדו לבד עם הבעיות שנגרמות מהאמונה שלהם.
שוב, זה תלוי בשיקולים של הצבא, זוהי רק ההמלצה שלי.
ככה:ותן טל
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
אבל רק שאלה אחת באמת:ותן טל
בן 18 מועמד לגיוס, פרופיל 97 ובכושר מצויין ויכול להתגייס לסיירות ואפילו למטכ"ל, אבל הוא גם גאון ומחונן מאוד במחשבים, ויכול לתרום הרבה מאוד בעתודה/מודיעין - אתה באמת כל כך בטוח שעדיף שהחייל הנ"ל יילך דווקא לסיירת ולא לעתודה?
רק לחדד: בעתודה או במודיעין עם היכולות שיש לו, הוא מסוגל להציל חיים של הרבה יותר אנשים וחיילים, בעקיפין אומנם, אבל להציל! - מאשר בשירותו הקרבי מאוד בסיירת...
בקיצור- לא הכל שחור לבן לגמרי כמו שאמרת והצגת באופן חד צדדי בהחלט.
ודי לחכימא ברמיזא.
אתה לא חייב לענות לישורש וגרביים
אם אני כופר ולייט וערב רב,
כנראה שמתחת לעטיפות התירוצים אתה מרגיש את האמת.
יש הבדל גדול כאשר נער מתלבט איך לשרת, והאם לסכן את חייו או לתרום בצורה אחרת
לבין המצב החרדי, שבו ההקרבה אינה אופציה ולא נמצאת בשיח בכלל
והרווח האישי משחק תפקיד מרכזי הרבה יותר.
כמו שכתבתי, הפטור לחרדים נהפך מזמן לעניין חברתי ולא תורני.
אני לא מדבר על החרדים.ותן טל
וכן, אני יודע מהי האמת שלי, אבל ממש לא מה שאתה חושב, והמניפולציה בדבריך מורגשת היטב, אל תנסה לשחק במילותיך, זה לא מוסיף לך כבוד או הערכה...
אני דיברתי עליך ועל זה שאתה לא מבין שיש גם סוגים שונים של תרומה לחברה, ואם אינך מבין שלפעמים כן אפשר להעדיף תחום אחד ע פני אחר ג-ם אם האדם יכול טכנית להיות מוכשר בשניהם - אז אין לך להלין על כך שהוא בוחר בדרך זו ולא באחרת.
ואני לא חושב שאתה כופר או לייט או ערב רב - איינני מכיר אותך ואני מגיב רק על סמך מה שאני מתרשם מתגובותיך כאן, והחלט ייתכן שאתה דתי לאומי שחשוב לו התורה, רק אינך מבין שהתורה היא גם מגניה על עם ישראל, וכן, אפשר להחשיב אותה בצורה זו או אחרת להתגייסות - וכן, בתגובה למה שאתה אומר על החרדים, גם בדיעבד, גם בלי שהחרדי אומר את זה בפה מלא ולא נמצא בשיח וכו' - בפועל, הוא תורם לחברה למדינה ולעם בעצם לימודו? יפה מאוד.
אתה לא המחנך של החרדים, ובעניין השוויון - הם גם תורמים, גם אם לא בדרך שאתה מעוניין. אז פשוט תנסה להפסיק לחשוב שאתה יכול לחנך כל אחד להחליט מה הדרך הנכונה בשבילו... בפועל הם תורמים למדינה עם הלימוד תורה, אז מי אתה שתגיד: "לא, זה לא מספיק לי, אני רוצה גם לחנך אותם"?
מי שמך להיות מחנך העולם?
ואגב - דברים שאתה ושכמותך אומרים, רק מרחיקים את החרדים - אפילו את אלה שמתחילים להתקרב וכו' וכו' - ממחשבות כאלו, כ"הגנה אוטומטית" לכן מטומטמים כל אלו שמשתמשים בזה ככלי ניגוח פוליטי - אם באמת חשוב להם השתלבות וכו' וכו', לא זאת הדרך, שכן הדרך כבר התחילה בשקט הרבה יותר וברגישות הרבה יותר, וזה רק מזיק יותר. הציבור החרדי מרגיש עכשיו לגמרי מותקף וכעת אפילו אלו ששקלו להתגייס, יראו צורך מוסרי עמוק להתאחד עם בני משפחתם בצרה הבאה עליהם ולהסתגר שוב באופן הרמטי בד' האמות שלהם.
זה מה שאתה רוצה?
שכל, אדוני, שכל...לא יזיק...כן, יש תהליכים בחברה הישראלית, והם הולכים בקצב הרבה יותר לאט ממה שאתה חושב...
להבדיל, גם "כור ההיתוך" שבן גוריון וחבריו ניסו לעשות בשנותיה הראשונות של המדינה כתהליך מהיר ומזורז ל"מחיקת הגלות" ויצירת ה"ישראלי החדש" (לא רק דתי, בכלל...) - התפוצץ להם בפנים מאוחר יותר וייתכן שהניסיון בראייה היסטורית גרם יותר נזק מאשר תועלת.
תהליכים חברתיים לא מתרחשים בבום, אלא קמעא קמעא, כמה שזה קשה לך.
בעזרת ה' כאשר כל עם ישראל ישמור תורה ומצוות, והצבא יהיה צבא דוד המלך לגמרי, אז כולם, גם מי שהיה חילוני פעם, גם מי שהיה דתי לאומי פעם וגם מי שהיה רדי פעם, יצאו למלחמה עטורי טלית ותפילין, צועקים שמע ישראל בפיהם ומסתערים ללחום את מלחמות ה' ומשיחו בן דוד. זה קרה בימי דוד המלך וזה גם יקרה בעתיד - אם אתה וחוכמולוגים שכמוך לא ישסעו עוד יותר את עם ישראל מבפנים.
שבוע טוב
אני לא מחנך של החרדיםשורש וגרביים
אך במצב הקיים קשה לי לראות את ההתנהגות חסרת האיכפתיות שלהם.
במיוחד שאחרים עושים להם את העבודה השחורה.
בתגובה למה שאתה אומר על החרדים, גם בדיעבד, גם בלי שהחרדי אומר את זה בפה מלא ולא נמצא בשיח וכו' - בפועל, הוא תורם לחברה למדינה ולעם בעצם לימודו? יפה מאוד.
כמו שכתבתי למעלה, כל אחד יכול לתרום כרצונו, גם בר רפאלי לא עשתה צבא ותרמה המון בדרכה שלה.
היא עדיין משתמטת.
אחרי התרומה היסודית שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
אתה צודק בכך שדיבורים כאלו מרחיקים את השתלבות החרדים.
אך יש ערך בחשיפת האמת וחוסר השוויון.
צריך להגיע לאיזון.
אפ אפ אפ.ותן טל
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
יסודו הוא תורניפייגליניזית
פחחח
תשאל כל רמ בישבות שלהם.
ואת החבר'ה שבפיצוציות ופאבים רואים כדורגל?שורש וגרביים
הם גם חושבים שהיסוד הוא תורני?
או אולי את אלו שבגיל 21 לומדים לתואר אקדמי?
(אחרי שהראש כולל חתם להם שהם לומדים אצלו)
אף אחד לא מצדיק אתפייגליניזית
אי- שירותם בצהל.
אף אחד. גם לא הרבנים.
מישהו בכל השרשור הזה הצדיק רמאות?ותן טל
כמובן שאנחנו מדברים על בחורים שיושבים ולומדים תורה באמת וברצינות.
אלו שמשקרים ומכחשים, אותם, צריך לגייס תוך כמובן שאתה בונה להם את המסגרת המתאימה לאופיים המיוחד, כמו שכבר הזכרתי כמה פעמים במהלך השרשור הזה.
כן, שורש - בבחירה התיאורטית מה עדיף, בן ששומר את כל המצוות אבל לא שירת בצבא עקב כך (בהנחה נגיד שבאמת הצבא מוציא כל בחור דתי/חרדי שני להיות חילוני - הנחה תיאורטית לגמרי כמו כל הבחירה התיאורטית שאני כותב כאן), למול בן ששירת בצבא אבל עקב כך כיום לא שומר שום מצווה - אני אעדיף את הבן שלא שירת אבל שומר את כל המצוות.
כשיש סכנה להמשך קיומה של הדת, אז אפשר לעקור מצווה מסויימת לצורך המשך קיומה של הדת...
זה לא שאני אומר שבגלל זה שלא יתגייסו אלא מה שאני בא להעביר בהתלבטות התיאורטית הזאת - זה שהחרדי שכל חייו חי בחברה נפרדת לגמריי והרמטית של קיום מצוות וכו', אם רוצים בכלל על לחשוב לגייסו, צריכים לספק לו גם בצבא את המעטפת הזאת.
אחרת החרבת את העולם החרדי, ובזה מובטח לך שהרבה יותר פגעת בעם היהודי מאשר הועלת.
לחילונים יש הרבה זכויות בהקמת הארץ בקיבוצים וכו' וכו' - אבל בנושא שמירת המצוות הם כשלו, ואת זה נשאו בגאון היהדות החרדית והדתית לאומית (שלמעשה גם היא הייתה חלק מהיהדות החרדית עד לפני כ100 שנה, ורק בתפיסות שונות בנוגע לארץ ישראל ולציונות, היו לרבנים מסויימים בה דעות שונות מחבריהם הרבנים, מה שגרם "לתפיסת עמדות שונות" - אולם המקור אותו מקור, וחבל ששהציבור הדתי לאומי התרחק כל כך מכור מחצבתו. כן, עלינו להיות דומים לחרדים הרבה יותר ממה שעלינו להיות דומים לחילונים. בתור התחלה - איך הגענ למצב שבו ברוב רובם של הבתים הדתיים לאומיים יש טלוויזיה? או אינטרנט ללא סינון? לכך, כנראה, הגענו בזכות אנשים שכמוך לא הבינו מספיק שעלינו להידבק יותר בדרך החרדית ורק בנושא ארץ ישראל ומדינת ישראל להיות שונים. כן, אין בושה בלהצהיר - אני יהודי דתי לאומי שחרד(י) לדבר ה'ולקיום מצוותיו בעולם).
יצא המרצע מן השקשורש וגרביים
אתה חש רגשי נחיתות מול העולם החרדי.
מצחיק שאתה חושב שהיהדות החרדית היא היהדות המקורית.
יש שם עיוותים מחרידים שנובעים מעצימת עניים, וממש לא רק בנושא ארץ ישראל.
(זה נושא לשרשור אחר, ויש הרבה מה להרחיב שם)
רגשות אלו אינם נותנים לך לראות את האבסורד שבהשתמטות המגזרית.
ואתה נותן ק"נ טעמים כדי להצדיק אותם.
מה שלפעמים סותר את השקפת עולמך, שהרי אני מאמין שאתה אדם יצרן ותורם למדינה.
הציבור הדתי לאומי נמצא בדיוק בדרך המקורית שהובילה אותו מאז ומתמיד:
השתלבות בכל תחומי העשייה במדינה, קירוב לתורת ישראל, ושותפות מלאה עם הציבור.
והוא ממשיך בדרך הזו בפול גז
אני מקווה שרגשי נחיתות כאלה לא יעכבו את המגזר שלנו.
ממש לא.ותן טל
זה לא קשור לרגשי נחיתות.
שאלה לי אליך - הרב קוק, מה הוא היה? דתי לאומי? חרדי?
קצת קשה להגדיר.
למעשה, כל ההגדרות דפוקות, ואני לא מתייחס להגדרות - אני מתייחס למה שאני צריך להיות.
שים לב שבדיוק כל הדברים שכתבת בנוגע לציבור הדתי לאומי - קשורים לארץ ישראל, וזה בדיוק מה שאמרתי שהוא ההבדל היחיד שהתחילו ממנו ושצריך להישאר והוא היחס הטוב למדינת ישראל כמובן תוך שמירה על המצוות וכו' - אנחנו צריכים להשתלב בתחומי העשייה, כמובן, אנחנו צריכים לקרב לתורת ישראל, כמובן (אגב, מצטער לבשר לך אבל בפועל החרדים מחזירים בתשובה יותר מאיתנו. כמה שאנחנו מקרבים ומקרבים בחיוך, בפועל תנועות החזרה בתשובה ההמוניות של החרדים ושל חב"ד עושות את העבודה טוב יותר ועדיין לא הוכח שהחוזרים בתשובה דרכם הם לא דתיים באמת...). לגבי שותפות מלאה עם הציבור - השאלה במה. ממש אין עניין להיות בושותפות מלאה עם הציבור כאשר זה כולל צפייה משותפת באח הגדול, לדוגמה.
האם אתה סובר שאתה צריך לנהוג אחרת מחרדי בכל ענייני שמירת מצוות צניעות לדוגמה?
או בעניין שמירת שבת?
או בעניין איסור שעטנז?
האם זה שאתה דתי לאומי מתיר לך לדבר עם בנות, להצדיק מלכתחילה תנועת נוער מעורבת, לשמוע שירת נשים, לקנות טלוויזיה לבית "כי אני דתי לאומי נאור", להסתחבק עם חילוניות בעבודה שלך, לא למחות בפה מלא נגד חילול שבת במקומות שצריך, לא להיאבק למען שמירת המצוות, להיות לייט?
אם זה דתי לאומי בשבילך - אינך מהמחנה שלי, מצטער.
אני אוהב עם ישראל, מדינת ישראל - ותורת ישראל.
כן, אם אתה רוצה את זה בתור הגדרה, בלי קשר להגדרות שיש היום - אז אני דתי לאומי, שמחוייב ברמ"ח אבריי לכלל המצוותש בתורה, לא רק מצוות יישוב הארץ ואהבת עם ישראל.
איזה נחיתות אתה רואה פה?
אני מעריך את החילוני על תרומתו למדינת ישראל, ושואב את הערך העליו הזה ממנו, ומצד שני מעריך את החרדי על דבקותו המוחלטת בשאר המצוות (אגב, זה לא אומר שהוא לא מאמין בערך יישוב הארץ, גם יש גוונים בציבור החרדי וגם לא הכל פנאטי כמו שאתה מציג וגם יש גישות שונות ואכמ".ל) - ושואב את זה ממנו.
תראה לי איזה דבר לא נכון ומוטעה מיסודו אמרתי בדברים אלו?
אם אינך מאמין בזה שיהודי צריך להיות שומר מצוות באופן מוחלט וחזק כמו החרדי לצד היותו נאמן לארץ ישראל - אני חולק על דרכך מכל וכל.
שאלה טובהשורש וגרביים
קשה לי לשים את הרב קוק במקום ספציפי היום
אגיד רק שהוא היה חדשן הרבה יותר ממה שמציגים היום.
תציץ בקישור הזה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9B%D7%99_%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8
היהדות החרדית בחרה להקפיא את העולם במצבו הישן ובכך לשמר כביכול את ההלכה.
כל חידוש הוא רע, והחיים חייבים להימשך כמו שאבותם נהגו.
ואפשר להתעלם מכל מה שלא מתאים.
לעומת זאת, הרב קוק ועימו הד"ל בחרו להבין את עומק הדברים ולהתאים למציאות החדשה את היהדות.
כלומר: ההבדל הוא לא רק ארץ ישראל, אלא תפיסת עולם שונה לחלוטין.
ברגע שאתה מחליט להיות חלק אינטגרלי במדינת ישראל ובחברה המודרנית שהיא הקימה, אתה צריך לקבל הכרעות הלכתיות לא פשוטות, ולעשות זאת מתוך ההכרה בחשיבות העשייה שלך.
ירידה רוחנית תוך כדי הצבא זו רק דוגמא קטנה לכך.
קיים הבדל מהותי ועמוק בין תפיסת העולם הד"ל לחרדית
השאלה האם יש משמעות רוחנית למציאות כיום יש לה השלכות לכל שאלה הלכתית שנשאלת היום.
לכן קיום המצוות שלי יהיה שונה לחלוטין מאשר חרדי.
כמה דוגמאות קטנות:
הדרת נשים - האם תיתכן אפלייה במדינה דמוקרטית? צריך להתייחס לכך הלכתית.
נישואים הלכתייים - האם אנחנו רוצים לכפות חוקי הדת על כל האזרחים?
קבורת חיילים לא יהודים בבית קברות יהודי.
תחבורה ציבורית בשבת
כאשר אתה מסתכל במימד לאומי כל היהדות מקבלת זוית שונה ואחראית יותר.
רגעפייגליניזית
וכשאתה מסתכל במימד יהודי...?
שוב ושוב:
האם היהדות היא לאום, ודת- שני דברים שונים?
או שהיא יהדות- על כל המסטעף ממנה (עם . ארץ. תרבות. תורה ומצוות .מכלול חיים)
האם אתה מסתכל על תקומת של העם היהודי בארצו כתקומה לאומית- נטו- או גם יהודית- כלל ישראלית?
האם חזונך הוא ל"מדינה, הקדושה הזו- הוא חזון של 'עם ככל העמים'- (מה שבעצם ביטא החלום הציוני- נורמאליות)
או שחזונך הוא יעוד, תיקון עולם במלכות ש-די, ובית מקדש?
לגבי הרב קוק- האמרה "הרב קוק ועמו הד"ל"- כי רוב רובו של הציבור תופש אותו ברמתו ההגותית, ולא ההלכתית.
אם חקרת עליו קצת יכולת לראות שהוא היה מחמיר גדול, שמרני. לא שונה כל כך מגדולי הפוסקים בעולם החרדי של אז.
כך שהאמרה הזו לא ממש נכונה, ועוד דבר שתלוי בידיעות שלך כלפיו- זה שגדולי הציבור החרדי, כדוגמת הרב אלישיב, והרב אוירבאך, היו בקשר אישי עמוק ורציף, העריכו אותו מאוד מאוד... אפשר לאמר במקצת שהעולם החרדי מקיים את משנתו ההלכתית, והדת,ל- את משנתו ההגותית-ספרותית... (זו כמובן הכללה גסה, אך לשם הענין, דע לך, שלאמר הרב קוק ועימו הד"ל- לא נכון בבסיס. אם הוא היה כיום, רבים מאוד היו קוראים לו מחמיר וחרדי קיצוני;)
בקצרצרהותן טל
בגלל השעה:
דבר ראשון, בהגדרות יבשות, הרב קוק יחסית להיום היה הרבה יותר חרדי מאשר דתי לאומי. זה עובדה וגדולי תלמידי הרב צבי יהודה יעבירו את זה אליך מכלי שני מפי הרב צבי יהודה אם רק תרצה.
אני ממש לא מסכים לתת לגיטימציה לירידה רוחנית בצבא כהכרעה הלכתית. שום רב לא יגיד לך שצריך להכריע הלכתית שירידה רוחנית בצבא שווה את הצבא. הם יגידו לך שאנחנו עושים הכל כדי שבצבא לא תהיה ירידה. הם לא יצדיקו ויתנו את זה כהכרעה הלכתית חלילה.
הדרת נשים - ברגע שמסתכלים מנקודת מבט תורנית ואמונית, ממילא כל מונח ההדרה או הקבלה משתנה וזה לא רלוונטי.
נישואין הלכתיים - אנו לא כופים דבר, מדינת ישראל החליטה שבתחומה ניתן להינשא רק בנישואים דתיים - גם בדתות האחרות, אגב - אבל ישנה בהחלט האופציה לנסוע לקפריסין להתחתן שם בנישואים אזרחיים ואז כשבאים לארץ הנישואין תקפים כנישואין אזרחיים.
לעומת זאת, כל חילוני שחשוב לא שלילדים שלו לא יהיו בעיות בחתונה בעתיד, מעדיף לרוב להתחתן בחתונה יהודית...לרוב זה גם לא עולה יותר מידי כסף כי הרבנים או לא לוקחים כסף (צוהר) או סכום ממש מגוחך...
אבל בהחלט יש רצון של מינימום הלכתי בארץ.
דו קיום נורמלי מצריך קונצנזוס על דברים מסויימים.
תחבורה ציבורית בשבת - כנ"ל יש קונצנזוס על דברים מסויימים, וכנן, זה לא בושה שיש ערכים מסויימים שמקדשים במדינה.
אני אתקוף אותך בחזרה - אתה מדבר על כפייה דתית מסויימת - זה שטויות. יש הרבה יותר כפייה חילונית בעם.
למה יש רק חוף ים נפרד אחד בכל עיר שיכול להיות בה 20 חופים, וגם החוף הנפרד הוא רק ימים לבנים וימים לבנות? למה לכפות את הדתיים שיהיו להם ימים שאין להם ים?
למה דתיים לא יכולים להסתובב נורמאלי ברחוב כי הבנות שם לבושות כמו - ותסלח לי על הביטוי - פרוצות?
למה חייל דתי חייב לשמוע שירת נשים בטקס? למה מחייבים אותו לדבר כזה?
למה אני לא יכול לעבוד במקדונלס כי שם מכריחים לעבוד גם בשבת ואם אני דתי לא נותנים לי לעבוד כי לא אוכל לעבוד בשבת?
למה אינני יכול להיכנס כדתי לעולם לשום פארק מים מלבד בערך יומיים בשנה שהוא נפרד?
ולסיכום - למה הדתיים הם אלו שכל הזמן צריכים להיות מותקפים וצריכים להיות אלו ש"מכילים" את הציבור החילוני - ולא להיפך???
אם תשאל אותי מי לדעתי יותר "צודק" - פשוט לי שהמדינה שלנו בשלב כזה או אחר צריכה להפוך להיותמדינת הלכה.והיא תהפוך, זה ייקח זמן, אבל היא תהפוך.
בנתיים, ישנם דברים מסויימים עליהם יש קונצנזוס. כמו שכל תחנות הרדיו מדמימות את שידוריהן ביום כיפור כי הן מבינות שהוא קינצנזוס בעם גם בקרב החילונים.
כמו שיש חוק איסור גידול חזיר כי הציבור בישראל מבין שיש קונצנזוס על זה שחזיר זה לא ראוי וככה אפילו מי שאוכל בשר וחלב - מונע את עצמו פעמים רבות מחזיר, כי הוא בקונצנזוס.
כן, יש דברים בהסכמה רחבה, וגם אם לפעמים קיצוניים מרימים עליהם את הראש - הרוב הדומם מסכים איתם.
מדינת ישראל תהפוך להיות מדינה יהודית חירותיתפייגליניזית
ללא כפיית הלכה כלשהיא על האדם הפרטי.
מה שתיארת שם לא מצדיק מדינת הלכה- שמה חירות האדם אינה אופציה.
מדינה יהודית, כן.
בחירה חופשית זה לא אני המצאתי, אין שום דרך לכפות על יהודי לבצע הלכה כלשהיא, רק להבהיר.
כל הדוגמאות שנתת שם אכן מעצימות את הכפייה האנטי-יהודית שקיימת כיום,
עסקים סגורים בשבת,
וריבוי חופים נפרדים וכולי- זו לא כפייה דתית, זו מדינה יהודית.
מי שרוצה לעבוד בשבת- שיעבוד. אבל שלא יעשה זאת על חשבון (אוירת) הסביבה.
מי שרוצה להתרחץ מעורב- שיתרחץ, אך שלא יכפה ריבוי חופים מעורבים.
מקווה שהובנתי.
לא נכון.ותן טל
מדינת הלכה, זה מדינה שבה יש סנהדרין, ובתי דין שדנים גם על עבירות כמו חילול שבת.
התורה הציבה לנו מערכת חוקים מסודרת מאוד, בצירוף פסקי ההלכה בדמות שו"ע חושן משפט ויורה דעה - ואכן, לעתיד לבוא כאשר תהיה סנהדרין, הסמיכה תחזור ויחזרו בתי הדין לפעילות מלאה, בהחלט תהיה סמכות הלכתית לדון כל יהודי שיחלל שבת ויהיו לו עדים והתראה.
את יכולה לקרוא לזה כפייה או מה שאת רוצה - אבל זוהי המציאות ההלכתית-תורנית שהייתה עד לחורבן בית המקדש השני ולמעשה גם קצת אחריו (אומנם נכון בית דין קטלנית הייתה הורגת רק אחת ל70 שנה וכו' - אבל זה לא סותר את עצם העובדה שהיו דנים על עצם העבירה והיו גם עונשים נוספים מלבד מוות...).
ואין פה עניין של כפייה אלא ברגע שהמדינה תחזור להיות מדינה דתית עם הנחייה אלוקית מלעמה, בדיוק כמו שהיום "כופים" אותך לנסוע לא יותר ממאה ועשר קמ"ש בכביש מהיר, ואם את נוסעת 140 ותופסים אותך את משלמת קנס ואולי גם שוללים ממך את הרשיון - ואף אחד לא מגדיר את זה כ"כפייה", אלא אלו פשוט החוקים של מדינת ישראל,
ככה בדיוק במדינת ההלכה שתקום בבוא היום, חלק ממערכת החוקים, תהיה מערכת החוקים ההלכתית-תורנית, ושם, מי שיחלל שבת - יישפט בבית דין, מי שיכה אביו ואימו - יישפט בבית דין, מי שיעבוד עבודה זרה (הודו והפסלים/ישו והנוצרים) - יישפט בבית הדין ובמקרה הצורך יומת.
מי שיעבור על גילוי עריות - יישפט בבית דין (הזוי שהיום דווקא על עבירה כמו אונס, ועל מקרה שבו אדם שוכב עם אשת איש, לא אומרים כלום כי זה "בהסכמה", כשבתורה הסכמה לא קשורה לכלום, ובתורה דווקא דינו של המגלה עריות חמור בהרבה (מוות) מדינו של האנס (נושא את האישה לכל ימי חייו ולא יכול לשחררה - כמובן אם האישה רוצה, ומשלם לאבי הנערה 50 שקל כסף. "כסף קטן" לעומת מה שנהוג היום במערכות המשפט...).
כן, יהיו בתי דין ואם את רוצה להשתמש בהגדרה הזאת אז "תהיה כפייה דתית" - כלומר, כל אדם יוכל לנהוג איך שהוא רוצה, אבל יהיה עליו לשאת בתוצאות הלכתיות של מעשיו...
שכבת עם אשת איש וראו זאת והתרו בך וכו' וכו'? תיאלץ להגיע לבית דין ואם בסוף תוכח אשמתך, אתה והאישה תוצאו להורג.
נשמע מפחיד?
זה האמת, מצטער...
וכמובן שגם דינים פחות חמורים מדיני נפשות - כל דיני ממונות, שכיום לא נוהגים לפי ההלכה אלא לפי חוקי הגויים - הכל יהיה לפי ההלכה וגם דברים שלא נשמעים לנו הגיוניים ב"תרבות המערבית" שלנו, יהיו לפי ההלכה, גם אם זה יישמע "כפייה" (למשל דין בר מצרא - אדם שמוכר חלקת אדמה שלו, אם השכן שצמוד אליו רוצה לקנות אותה, כופין על המוכר למכור דווקא לאותו אדם ולא לאחר, כי זה יועיל מאוד לשכן שאדמותיו תהיינה צמודות. בחוקי מדינת ישראל ככל שאני יודע אין התייחסות למקרה כזה, וכל אדם חופשי לבחור למי הוא מוכר את אדמותיו, ואם כך מקרה כמו "בר מצרא" ייתפס כ"כפייה" על האדם, שנניח במקרה שהוא שונא את השכן ולא רוצה למכור לו אלא לאחר, למה שיהיה חייב למכור לשכן?
זהו, שביום שתהיה מדינת הלכה והחוקים יתנהלו לפי בית דין של תורה ויהיה להם מעמד מחייב כמו בתי המשפט של חוקות הגויים כיום רחמנא ליצלן ( כידוע, אסור ללכת לבית משפט אלא אם כן הצד השני מסרב בתוקף ללכת לבית דין, ואז עליך ללכת להשיג הסכמה מבית הדין בלית ברירה להתדיין בבית משפט כדי להציל נכסיך...) - אזז גם דיני ממונות שכיום "לא קיימים" במערכת המשפט, יהיו תקפים ו"ייכפו" על כולם במידה שווה...
שבוע טוב!!
זו לא מדינת הלכה, חביביפייגליניזית
זו מדינה יהודית ומלכות ישראל.
עכשיו, תכלס- כשאין מלכות ישראל...מדינת הלכה לא רלוונטית, מדינת חירות יהודית- כן.
אז אני ואת לא דיברנו באותו ציר...ותן טל
ולמעשה ההגדרות שלנו היו קצת שונות...
כמובן כשאני מדבר על מדינת הלכה אני מדבר על מדינה בה יש מלכות ישראל, בדיוק כמו שכתבת...
זוהי, אגב, כנראה הדרך היחידה בה מדינת ההלכה שהזכרתי, תוכל להיות קיימת... כלומר, ישנן 2 אפשרויות איך זה יתרחש:
1. רוב העם יהיה דתי ועל כן השלטון יהיה דתי, תהיה סמיכה מחדש ונחזיר את הסנהדרין, ואז, כן, המיעוט החילוני יצטרך לקבל את העובדה שבונים את בית המקדש (בעצמנו, לא מחכים שייפול מהשמיים ואפילו לא מחכים למשיח - לא כתוב בשום מקום בהלכה שצריך לחכות למשיח כדי לבנות את בית המקדש...) ושכעת מערכת החוקים בישראל תהיה מערכת דתית ולא גויית...
2. במקרה שהנ"ל לא יתאפשר, נאלץ פשוט לחכות באמת שהמשיח יגיע ויילחם את מלחמות ה', יבנה בית המקדש וכו' וכו'... ואז, נגיע למצב המחודש של מלכות ישראל, בדרך הארוכה יותר...
אז מדינת הלכה כן רלוונטית אם יגיע המשיח, או אם יהיה רוב דתי במדינה שיוכל לקבוע מחדש מהם חוקי מדינת ישראל ועל מה הם נשענים - על תרבות הגויים או על ההלכה היהודית...
שבוע טוב!
אני רוצה לחדד את ההבדל בין כפייה למדינה יהודיתטנגענס
פעם שמעתי רב שאמר שאם יש חמש אחוז בעם מתנגדים למיתת ב"ד אז לא דנים (אין לי מושג מאיפה הביא את זה אבל זה נשמע הגיוני) כלומר צריך לדוגמא שיהיה יהודי אחד שנוסע באמצע שבת על אופנוע בכביש הראשי ומפריע לכולם בשביל להרוג אותו. אבל אף אחד לא יכנס לקישקע שלך לראות מה אתה עושה בתוך הבית...
"חש נחיתות..."פייגליניזית
אוי איזה רדוד.
מלחמת מגזרים, מי יותר ומי פחות...
אלוהים אדירים, מי המציא את המגזרים הללו? מי היה הוגה הדעות הלזה שגרם לכל הג'יפה הזאת להתממש?!!?!?
איייי, הגלות ,הגלות...הלליש
איזה בלבול..
אני תוהה ךעצמי אם זה נכתב בתמימות ומתוך בלבול באמת,
או מתוך אי אהדה לציבור מסוים- שנובע מהסתה של שונאי דת...
גלות?פייגליניזית
רגע, את כותבת מחו"ל? שאת כותבת בכזו בהירות שאת בגלות?
התכוונתי,הלליש
לגלות השכינה, שעדיין לא הגיעה לגאולתה השלמה.
והמשך הדיון על זה יכול להתקיים- או באישי או באר"מ,
לא פה
אכןפייגליניזית
בקצרהותן טל
כי ממש לא רוצה להכנס חזק לוויכוח הזה:
מוסר וערכים אמיתיים נובעים אך ורק מהתורה שהיא נצחית, ואדם חילוני, כמה מוסרי וערכי שיהיה במושגי בני אנוש, זה תמיד זז עם הרוח המערבית, ויכול להשתנות לפי ערכי המוסר והערכיות ה"אנושית" של התקופה... (כמו שהיום מאוד מוסרי שבחורה שבאה אליך לתת לך נשיקה על הלחי, תחזיר לה גם - דבר שבשגרה בקרב החילונים...האם זה דבר מוסרי וערכי לחיות בעירבוביה כזאת ונגיעה באשת איש/נידה וכו'? לא.).
לכן, ברור שעדיף להיות מקושר לתורה ולא חילוני ו"ערכי".
כי כל עוד אתה מקושר לתורה, אתה תצטרך לשאוב את המוסר שלך ממנה, מוסר קבוע שלא משתנה (גם אם בפועל לעמים באמת לא תתנהג במוסריות, אבל עקרונית אתה תהיה "מחוייב" לתורה ותדע את זה, יותר מהחילוני שהתורה לא מעניינת אותו...). ולעומת זאת אם תהיה חילוני "ערכי", הערכיות הזאת ממש לא יציבה וגם די מעוותת לרוב.
אי אפשר לבנות הכל על סמך ההתגייסות לצבא. אם תגיד לי מה עדיף - חילוני שמתגייס לצבא אבל מחלל שבת, אוכל לא כשר וכו', או חרדי ש"משתמש" בתורה שלא כדי לא להתגייס אבל עקרונית תופס עצמו מחוייב לכל התורה (ולא ניכנס עכשיו לוויכוח - הם לא שומרים תורה אם הם לא מתגייסים וכו'...) - ברור לי שהחרדי ששומר תורה, ולא מתגייס בגלל שיקולים כאלו ואחרים, הוא אדם שקרוב יותר לשלמות, הרבה יותר, מאשר החילוני שמתגייס אבל רחוק מהדת...
זהו. (השתדלתי בקצרה. אני נוהג לרוב להאריך בהרבה).
לא קראתי אתד.
דבריך, במחילה.
כיוון שאמרתי מפורש שאינני דן כרגע בנושא זה; שהוא נושא מורכב.
אני דיברתי על צורת ההתבטאות שלך, שאותה הבנתי מצוין.
מי שכותב את הביטוי "אינפנטיליות" על תום הלב של ביינישי"ם, מראה על יחסו הבסיסי כנראה, ופסל עצמו לדיון זה, בגלל "נגיעות" קודמות, לא במובן החיובי.
כמו כן, כדי לדון כמה זה משנה אם יש ירידה רוחנית או לא - והאם בכלל יש - צריך להיות איכפת מאד ממצב הרוחניות. אז אפשר להתחיל לדון.
בנוגע למסקנה של דיון כזה - כבר אמרתי, אינני נכנס, וגם אינני חושב שהיא חד משמעית לכל מקרה.
במבט לאחוראדם771
אצל חלק לא מבוטל (גם אני בתוכם ) התקופה של הצבא דוקא חיזקה באמונה וברצון לתורה
לעיתים אצל אנשים מסויימים הסביבה הלא דתית , דוקא גורמת למצבר הרוחניות להתגבר ,
לכן נראה לי שאין בזה כללים ולכל אחד ולכל מקרה כללים ותוצאות משלו .
אולי היו להם תקופות של "ירידת מתח" אבל זה יכול לקרות בכל שלב בחיים .
איתך.*מישהו*
השאלה הגדולה היא מה זו רמה רוחנית?שלום ש
האם ביני"ש שחי בעולם תמים וורוד,
שלא דורש ממנו התמודדות עם קשיים
(ואל תספרו לי על הקושי לשבת וללמוד כל היום,
זה כאין וכאפס לעומת הקשיים בחוץ!),
האם הרמה הרוחנית שבה הוא נמצא בישיבה היא הרמה הרוחנית שלו?
בישיבה יש רמה רוחנית חברתית.
החברה כולה נמצאת ברמות רוחניות גבוהות,
שמציבות לכל תלמיד רף גבוה,
והרמות האלה הן היעדים שמציב לעצמו התלמיד.
הוא משקיע שעות בלימוד אל השעות הקטנות של הלילה,
קובע חברותות לפני התפילה ומקצר לעצמו את ארוחת הצהריים.
אבל,
האם זו הרמה הרוחנית שלו,
או שזה לחץ חברתי?
הלחץ החברתי במקרה כזה הוא לא שלילי בכלל,
ולכן זה לא דבר רע.
אבל צריך לזכור שלרוב,
ברגע שהאדם ייצא מהישיבה הוא יגלה איפה הוא נמצא באמת.
ולא צריך לפחד כשמגלים שלא באמת נמצאים במקום שבו חשבנו שאנחנו נמצאים.
מסתבר שבחיים יש עוד הרבה עבודה קשה להתרומם ולהתעלות.
מסתבר אפילו שדברים שבישיבה נראים כרדודים, הם ענקיים ועצומים.
היציאה מהישיבה (לצבא, או לכל מקום אחר)
היא תהליך התבגרותי חיובי,
שבמהלכו נראה שיש ירידה,
אבל האמת שמי שמעולם לא היה ברמה רוחנית כל כך עליונה,
לא יכול לומר שהוא יורד.
הוא בסך הכל ממשיך לגלות מי הוא ומה נדרש ממנו לעשות כדי להמשיך להתקדש.
הישיבה מציבה יעד, מציבה רף,
ואל הרף הזה צריך לשאוף כל החיים.
השאלה בסופו של דבר היא מה זה רמה רוחנית?
האם רמה רוחנית היא מה שהאדם עושה בפועל
(כמה שעות הוא לומד כל יום וכמה ספרים יש לו על השולחן),
או שהרמה הרוחנית נקבעת לפי שאיפותיו של האדם,
היעדים שהוא מציב לעצמו
ולפי הכיוון שהוא בוחר לחיות בו?
ואגב,
זה חלק מהסיבה שבגללה עדיף לרוב האנשים להתחתן אחרי צבא,
אחרי תהליך התבגרותי משמעותי (שקורה גם כשמתגייסים בשיעור ה'...).
נ"ב נצח יהודה לא קשור לזה בכלל!
גם שם יש את כל האפשרויות "להידרדר".
מי שנשחק בצבא כנראה כבר היה שחוק לפני...א"י המאוחדת
זה לא שהוא היה שחוק,שלום ש
הוא פשוט עוד לא מספיק התרומם.
זה לא שבישיבה הוא התרומם לרמות אדירות
ועכשיו ירד.
הוא פשוט מעולם לא הגיע לשם,
ועכשיו הוא מבין שכל החיים לפניו,
להתקדמות איטית ומייגעת
אל המקומות הגבוהים שאותם הוא פגש בישיבה.
אני התחזקתימוריה בשמחה
בס"ד
לא היה לי כוח לקרוא את כל מה שכתבות לפני.
אני אישית התחזקתי - שירתתי במסגרת של הסדר מעורבות בחטיבת גבעתי והיית מ"כ.
כל השירות שלי הייתי במצב שרוב החילים שסביבי לא דתיים.
וזה רק חיזק אותי - כמובן שיש נפילות ורגעי משבר - אבל את זה היה לי גם בישיבה.
והאתגר לעמוד מול אמונות ודעות ששונות ממך ולהתעמת איתם רק חיזקה את המקום האמוני תורני האישי שלי.
לא מחייב בכלל...מיסטר דום
ברור שנחלשים..רואה..
וואלה כן.. (גם אני..) כמעט כולם נחלשים בצבא, אין מה לעשות זה קשה אבל אנחנו לא חיים בחממה וגם מי שיוצא מהישיבה לעבודה/לימודים נחלש קצת מבחינה רוחנית. השאלה ההעיקרית היא איך הבחור חוזר לישיבה??
יש חבר'ה שחוזרים מהצבא לישיבה והצבא נתקע להם יותר מדי והם ממש מתקשים לחזור לישיבה וגם מבחינה רוחנית לא חזרו למה שהם היו לפני זה, ויש חבר'ה שלא משנה מה הם עשו בצבא הם חזרו לישיבה חזרו ללמוד והם גם התחזקו חזרה.
מי שמצליח לא לרדת מבחינה רוחנית בין הישיבה לצבא הוא צריך להיות בחור ממש מיוחד.
ברור שכןender13
אמירה ששמעתי בשם בעל הסולם: הבחירה היחידה שאדם עושה היא באיזה חברה הוא חי"
קחי את זה איך שתרצי אבל ברור שהחברה שסביב האדם משפיעה עליו באלפי דרכים.
אין אדם שיכול להתנגד בכל כיוון כל הזמן.
בצבא אתה כל הזמן מוקף כל הזמן בחברה שמאוד קל להמשך אליה (ביחוד שהרוב האנשים גדלו על "ברכי" התרבות המערבית).
אז, כן.
כולם מושפעים, השאלה איך.
שרשור מעניין! תודה לכל המגיבים.מודים אנחנו לך
אותו דבר כותב הרמב"ם בהלכות דעות פרק ויהודיזההכי אחי
לא להתעצל - לקרוא שם!
אין דבר כזה כל הבנים אין דבר כזה כל הבנותכתמר יפרח
זה בדיוק כמו להגיד שכל הבנות מתקלקלות בשירות לאומי ועוברות מדוסיות חביבות למעשנות.
כשמתגייסים הרבה ביינישים זה יכול אפילו להועיל לכיוון העליה. הצבא הוא בהחלט מקום בו נבחנים הגבולות,אך כמו זאת גם החיים האמיתיים, הלימודים והעבודה.
כשהגלים מתחזקים- החזקים מתגלים. ובהתאמה גם החלשים..לצערנו..
צמיג שלא רואה כביש לא נשחקמייקי
גם אם לוחצים על הגז, ומד המהירות מצביע על 189 קמ"ש - כל עוד הצמיג לא נוגע בכביש הכל תיאורטי. הרכב נשאר עומד במקום. ממילא גם הצמיג לא נשחק.
אגב, גם מד המרחק (קילומטרז' בלע"ז) מתקדם במהירות. אבל אין שחיקה, כי הכל תיאורטי.
אך מה לעשות, והקב"ה שיכן את בת המלך בביתו של עירוני, ואף ציווה על העירוני הזה להתגייס לצבא, ולהילחם על עזרת ישראל מיד צר, ובת המלך עימו במלחמה, והוא לוקח אותה עימו למקומות שלבד, בארמון המלך, לא היתה יכולה להגיע אליהם...
אז בת המלך במשל היא נשמתו של העירוני, אך היא יכולה להיות גם אשתו: וודאי שבמלחמות החיים יש שחיקה. שחיקה של הרגלים ותפישות מיושנות. אפשר להתרשם מהעירוני השחוק, ולהשליכו יחד עם מלכתו. אך נכון יותר לראות את בת המלך שבקרבו, ומאפשרת צמיחה והתפתחות בעולם השוחק הזה.
באופן כזה מד המהירות אמנם נמוך יותר (השלב הראשון: זהירות...), אך מד המרחק מציין התקדמות אמיתית.
והכי חשוב - כשהצמיג נשחק מחדשים אותו, לא מתיאשים מהרכב (והדבר נכון כלפי הנהג\ת וגם הנוסע\ת).
שחיקה והחלפה, עליה וירידה, זהו דרך כל בשר, זהו דרך החיים.
ברכה הוצלחה!
א-ב-לותן טל
אם אתה דואג מראש לנסוע בעיקר בכבישים שסלולים טוב, ומראש מתקין צמיגים טובים וחזקים, הם יחזיקו לך מעמד הרבה יותר זמן...
והנמשל: אם מראש אתה דואג להתמלא הרבה תורה ויראת שמיים וחוזק רוחני לפני הצבא (בהסדר/ישיבה גבוהה, או לכל הפחות מכינה) ובנוסף גם דואג לבחור מסלול שיהיה לך נוח איתו יותר לשמור על ההלכה (כן, בקטע הזה אני באופן אישי ממליץ יותר על מחלקות בייניש ולא מעורבות, ובנוגע לג'וב - זה בכלל בעייה, בחור אחד שתי שמסביבו 20 בנות חילוניות ועוד בנים חילוניים שרחוקים ממנו ה' יודע כמה...עצוב
).
אכן לא תמיד יש דרך, אבל כשאפשר לבחור את המכביש שסלול הכי טוב - לעשות את זה, זה המלצתי...
יום טוב!
אפשר גם לצאת מחוזק יותר.לך דומיה תהילה
ולא בהכרח שהצבא מקלקל יותר מכל מסגרת אחרת.
הצבא הוא פשוט, על-פי רוב, התחנה הראשונה בה נער דתי נפגש עם העולם החילוני בכזו עוצמה.
תגובה מנקודת המבט שלי-משה ר-
הכניסה לצה"ל היא כניסה למסגרת מאד לא פשוטה מכל הבחינות, לחייל החילוני וק"ו לחייל הדתי שמעבר למחויבויות שלו לצה"ל
הוא צריך לשמור על הערכים שלו ועל הרמה הדתית שלו, דבר שהוא קשה מאד.
אני יכול לומר על עצמי שללכת להתפלל אחרי לילה לבן של מסע או תרגיל זה היה כמעט משימה בלתי אפשרית, בזמן שכל החברים החילונים במחלקות האחרות כבר אחרי מקלחת והלכו לישון, אתה רק פותח את התפידנית, העיניים בקושי נפתחות, ספק אם התפילה בכלל תפילה, אז תחשבו שהמציאות הזאת מלווה את החייל הדתי לא יום ולא יומיים, זה שוחק מאד, ואנשים חזקים ככל שיהיו עלולים להישבר.
כן גם במחלקות בייניש אנשים נשברים אז ק"ו במעורב.
עוד סיטואציה- חייל במחלקה מעורבת נמצא במוצב קטן, רובו ככולו חיילים שלא שומרים תורה ומצוות, מגיעה שבת אין לבן אדם מניין, לא אווירה של שבת, את ארוחת שבת הוא אוכל כמו בכל יום, ללא שירים, ללא ד"ת, הוא יוצא מהחדר אוכל, כל החבר'ה במועדון הפלוגתי, רואים סרטים, משחקים וכ"ו, הוא לבד, אדם כזה חזק ככל שיהיה עלול להישבר, ההקושי הפיזי בנוסף לקושי הנפשי יפיל, ואני אישית ראיתי אנשים, שלפני הצבא קראו להם דוסים, צדיקים, וכל התאורים היפים שיש, אחרי הצבא
א"א היה להכיר אותם, פשוט נמחק מהם כל סממן דתי, והגיעו למקומות ש-ה' ירחם...
החבר'ה שעליהם אני מדבר שירתו ביחידות מעורבות, אבל גם במחלקת בייניש יש קשיים רבים, והנסיון גדול מאד, אין ערובה לאף אחד שהוא לא יפול, אנשים השו קודם את הצבא למסגרת צבאית, רק שכחו שבניגוד לאזרחות, פה אתה לא מבחירה, במסגרת אזרחית אני זה שבוחר איפה להיות, ואני זה שיכול לבחור אם לא לבוא יותר, כי הרמה הדתית באותה מסגרת לא מתאימה לי.
בצבא זה לא אפשרי, מהרגע שנכנסים ולא משנה מה התקופה 3 או שנה וארבע, נמצאים בהתמודדות יומיומית קשה מאד, ואין ספור נסיונות..
לפותחת השרשור- אל תשפטי אף אחד בטח ובטח כשלא היית שם ולא התמודדת עם הקשיים האלה, רבים וטובים הפילה המערכת הזו, החכמה היא לעלות לאחר מכן, ולכן מסגרת ההסדר חשובה ביותר, כדי להעלות שוב את הרמה הרוחנית של האנשים לאחר הצבא.
מודים אנחנו לךכורש
ובאמת שכן, אנחנו מודים לקב"ה שיש לנו מדינה ושאנחנו יכולים להגן על עצמנו.
האמרה הזו שמתקלקלים בצבא היא שטויות במיץ גזר, רוב חברי כולל אני דווקא התחזקנו בערכים התחזקנו במידות חיינו את הבין אדם לחברו. אז לא למדנו את כל הש"ס זה נחשב להתקלקל?
ולא, לא היינו בנצח יהודה. מחלקת מעורבת דתיים וחילונים ואפילו משקי"ת ת"ש.
דווקא אחרי הצבא, לחלקם "התקלקלה האמונה". עוד שנה שנתיים אולי שלוש נוספות בישיבה ואנשים התחילו לתהות איך זה שבצבא הם הרגישו שהם מוסרים את עצמם למען עם ישראל ודווקא בישיבה, מקום גידולם הטבעי הם מרגישים מנותקים יותר מהעם.
וזה יפה. יפה שהבין אדם למקום של בן אדם נשען על הבן אדם לחברו שלו - לי זה מרגיש נכון.
"יפה תורה עם דרך ארץ", ר"ת בתוספות פסק שדרך ארץ היא העיקר.
לא חייב שיורדים, תלוי...ינון בבילה
אם אדם הולך לצבא אחרי שהוא בשל מבחינה אמונית, בצבא הוא חזק. וכן להיפך. תלוי מי הולך ומתי הוא הולך.
בישיבה בבת ים מו"ר הרב דוד חי הכהן מדריך אותנו לצאת לצבא רק אחרי 3-4 שנים בישיבה. ומפאת היכרותו איתנו כל אחד באופן אישי זוכה להכוונה אישית בענין.
היה אצלנו מישהוא שכשהוא חזר מהצבא הרב אמר לו שבגלל שהוא יצא מוקדם מידי לצבא הוא פחות לומד בסדר ערב.
וקיצרתי כי אני מקליד לאט. בימינו תוושע יהודה. כה דברי הקטן ינון בבילה
אני מצטער שאני מקפיץ את השרשור שובטנגענסאחרונה
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף ![]()
![]()
תודה 
תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה
אומרים שתמיד יהיו ספקות..
השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?
כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?
תלויאביעד מילוא
אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.
גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית
אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה
איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?
יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..
לכן מבררים מה חשוב לנואביעד מילוא
זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן
אכןoo
לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון
וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב
התשובה והמאפיינים העיקריים מאוד תלויים באורח החייםזמירות
באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.
ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:
התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…
היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה
ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:
מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?
אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.
גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…
וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.
אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.
מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות
בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.
כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.
אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.
את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.
לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.
יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.
תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר
תודה על התגובהעַלְמָה
אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?
כדי לנסות להגיב ולהסביר- צריך להבין מהן הספקות שאתזמירות
מתמודדת איתן 🤔
לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום
ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות
אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה
יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,
ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?
שתי נקודותיהודי שואף לטוב
מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.
ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?
פחד ממחוייבות.
יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?
אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?
פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)
אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.
החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.
עין טובה.
לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.
כי אלוקים טוב.
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"
את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?
טוב מאד.
ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב
לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.
פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.
אז בסיסעַלְמָה
בסיס זה טוב
טוב.. תודה!
כמה תנאים מינימליים:צדיק יסוד עלום
שנעים איתו וכיף ונחמד
שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט
שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)
לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף
וחשוב מאוד מאוד לבדוק שהוא לא נמנע רגשיתשבורת,לב
אםהפיאחרונה
תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך
זה לא התלבטות זה לא זה ..
ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות
מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
ואז הוא עלול לרצות שוב לטוס, אחרי הטעימה, יבואפ.א.
התיאבון…
בדידות ו-AIבחור עצוב
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam
תופעה נפוצהoo
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
>>ברוקולי
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
זו בדיוק הנקודהבחור עצוב
שלי ממש חמודהפי
פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי
חחחהפי
זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
נתקלתי בזה לא מעטמשה
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות
לא מדוייקמשה
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
אבל יש גם צד שנימשה
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
העניין עם GPTבנות מרכלות עלי
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
במקרה של גבריםמשה
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
תנסה, תספר פה על התוצאותמשה
נסה גם את ג'מיני.
רעיוןמתוך סקרנות
זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
יש דברים כאלהshindov
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
הי, אני אוהבתאנוני.מית
למה זה רע?
זה מחליף חבריםאביעד מילוא
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
זה כליoo
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
We live happily ever afterנעמי28
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגעאחרונה
למה לאאורי ציון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
פעם קראתי כתבהמשה
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
די נוהפי
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
נקווה שלאבחור עצוב
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
אמן וכן לאמוראביעד מילוא
אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה
שאלה על מיזםאביעד מילוא
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
יישר כוח גדול!נחלת
לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
זה לא כל כך יעילPaslash
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה
לכבד את עצמיהפי
זה לא קשה
תודה על כל התגובותפצלשלי2
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
יש לרב ערן טמירשלומית.
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
אם אינך חושש.....נחלת
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אצל המחברת בהר נוףפתית שלג
מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש 
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
שמע - לא יזיק לנסותנתקה
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
החלטה חד משמעיתshindov
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת
תודה
נוגע, לא נוגע
וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק 
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
יפה מאוד.נחלת
אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת
כל כך יפה ונכון! תודה!
❤️עַלְמָה
הקפדה על הלכות ייחודadvfb
לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה
עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו
נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.
דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.
אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.
מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?
דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.
ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים
אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים
מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.
יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.
לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.
ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.
הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?
או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.
על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.
ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?
אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?
אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?
ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.
אין מושלם.
אז מה כן יש?
אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.
אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.
ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע
האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -
לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.
דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.
לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?
אם נניח-
בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.
ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.
אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.
כל הכבודזיויק
על המודעות העצמית.
פחד זה רגש לגיטימי.
לא מצופה שתבטלי אותו.
השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?
וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך
)נגמרו לי השמות
איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.
את נשמעת אישה פשוט מקסימה!
ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊
כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.
כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".
אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.
לכתוב ולפרט – מה מפחיד?
ומה עוד?
מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?
מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?
באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?
באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?
ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.
ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.
קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...
וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!
ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.
ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!
המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.
ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!
ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.
ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.
כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.
ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊
ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.
וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?
ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊
ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',
אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.
רק רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו כולנו בני אדם.
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.
כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.
וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.
האם את המכלול הזה אני רוצה?
האם במכלול הזה אני בוחרת?
(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)
עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.
ולגבי החששות והספקות:
קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*
או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.
אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.
ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך
(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).
כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,
תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:
האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?
האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?
האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?
איך התקשורת ביניכם?
איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?
האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?
האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?
האם הוא מכבד אותך?
האם יש לך חיבה אליו?
האם יש לך משיכה אליו?
אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,
אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.
פחד עמוק וגדול מאוד.
פחד לטעות.
פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית
פחד להיכשל בבחירת בן הזוג
זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.
תביני מה בדיוק מפחיד אותך?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?
מה יקרה?
ומה עוד יכול לקרות?
ואיך את תהיי?
ומה יקרה לך?
ואיך את תרגישי?
ומה זה אומר עלייך לדעתך?
ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.
האם יש כיווץ בגוף?
איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?
האם הגרון נחנק? יש דמעות?
אולי אין בכלל כלום?
תני לעצמך להרגיש.
תהיי שם.
אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,
תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.
תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.
וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.
אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.
חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.
זה באמת מפחיד.
זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח
ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך. ❤
דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -
קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.
לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,
ורק אותך כפי שאת,
בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות -
זה יכול לעשות הרבה טוב.
אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.
ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?
במה הוא טוב?
מה את אוהבת בו?
מה את מעריכה בו?
וכן הלאה.
---
ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-
ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:
1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.
ממה הוא מפחד בעצם?
האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?
מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?
מה קורה בתרחיש הזה?
מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?
האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?
האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?
מה כן עשית או לא עשית בגללו?
מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?
ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?
תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.
מה את רואה שם?
מה היה שם באירוע הזה?
איך הרגשת שם?
איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?
נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.
מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?
מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?
מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?
2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,
שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.
במקרה שלך,
אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.
ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -
מה תרגישי אז?
שהרווחת?
או שהפסדת?
את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.
3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.
4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,
ולא רק לשכל.
שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.
אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.
אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,
הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,
אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,
*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.
שאלי את עצמך
מה אני מרגישה כשאני לידו?
איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?
ועלינו יחד?
ועלינו מגדלים ילדים?
ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?
מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?
איזו תחושה הוא מעלה בי?
תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.
גם הגופניות וגם הרגשיות.
ותני להן רגע למלא את כל כולך.
את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,
שיהיו שם לעשות סדר בדברים.
תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.
בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,
ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.
5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"
אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.
ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,
ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.
ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.
וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.
אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.
זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
ויש בידינו המון המון איך!
כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.
6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?
אז את עונה לו -
מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירי מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה":
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
- "שינויים ומעברים בחיים" -
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין
המודעות שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם
לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.
וואו יצא ממש ארוך,
המון המון ברכה והצלחה יקרה
ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש 
תחשבי על אימוןshindovאחרונה
מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.