אז ככה:
אנחנו כמעט ולא נוסעים לסבא וסבתא-וזה חסר לי.
כאילו נוסעים-אבל לא הרבה...וגם לא עם אבא שלי... [כשמדובר בסבא וסבתא מצד אמא]
אני מבקשת מאמא שלי לנסוע, והיא אומרת לי-תסעי לבד.
לא רוצה-מה אנחנו לא משפחה?,
היא אומרת שאבא שלי לא ירצה לבוא [בגלל אי נוחות/כשרות/החמרות וואטאבר....]
אז אמרתי לה שננסה לשאול, אז היא אמרה שנלך לסבתא מהצד השני [של אבא]
אז שאלתי אותה: "את מסכימה להיות אצלה שבת?"-אז היא אמרה-"רק ארוחה אחת".
. . . .
כאילו רציני, מה אנחנו אויבים?, זה משפחה.
זה לא פייר, אני רוצה להיות עם הדודים והבנדודים, ביחד עם כולם.
כאילו לא כ'פת לי לבוא לבד..אבל אינלי כוח לכל החפירות: "למה אחים שלך לא באו, ובלה בלה בלה"
וגם די משעמם לבד...








