וכמה שיותר לצעוד בלי נעליים- הרי זה משובח.

לתת לילד לפחות חודש ללכת טוב ויציב לפני שקונים נעליים, כי הן מגבילות אותו.

ועוד משהו-אין צורך לקנות  את המותגים היקרים ביותר.

כל נעל צעד ראשון מכל חברה שהיא, ישש בה תמיכה טובה לרגל- טובה באותה מידה.

גם אם החברות השונות שילמו המון כסף ליועצי פירסום כדי להסביר אחרת.....

תלכו בדרכים ישרות!

ואורטופד- מכיוון שלא תמיד רואים בעין בעיה מבנית ברורה, ובכ"ז היא קיימת..

מנסיון קרוב אחר

אני יודעת שחשוב מאד שהנעל תהיה איכותית וגמישה. כאלה נעליים ראיתי רק בחברת "אלאפאנט", אבל אולי אם תחפשי במקומות אחרים תמצאי....

וחשוב שהילד יהיה לפחות חודש בלי נעליים. ובכלל, כמה שיותר בלי נעליים יותר טוב

יותר זול וממש טוב. שימי לב אלפנט ולא נמרוד.

יש עודפים בקניון באור יהודה.

עד שהילד הולך יציב

יש ילדים שההליכה שלהם הרבה זמן לא יציבה ואז הנעל דווקא מייצבת יותר...

אני קניתי לקטן נעלים שבועים אחרי שהתחיל ללכת ומהרגע שנעל את הנעלים לא הפסיק לרוץ..לא הפריע לו ולא שום דבר..להפך..

זה אולי כי קניתי לו נעלים ממש במידה  שלו.(מידה 19 דאז..) כשאחרות ראיתי חסכו וקנו כבר מידה יותר כי אוטוטו זה יהיה קטן עליו...אז נכון הנעלים היו עליו בסה"כ חודשים אבל הם היו למידתו, ולא הקשו על ההליכה, אחרי חודשים כבר קניתי שוב...

אז אין צורך אורטופד,מומלץ שהילד ילך כמה שיותר בלי נעלים לפחות חודש חודשים ואז אפשר נעלים רכות לא קשות ומאסיביות שלילד יהיה קשה ומסורבל ללכת איתם.יש תופעה שהיתה אצל הילדים שלי שבפעם הראשונה ששמתי להם נעל הם קפאו על מקומם לא הסכימו לעשות צעד ולא הסכימו שאשים להם את הנעלים,אז לא להיבהל אם זה קורה זה עובר אחרי כמה ימים,בהצלחה

וגם כשקונים חייבים נעליים עם סוליה גמישה שיכולה להתקפל בקלות

אם את יוצאת לגינה וחייבת הגנה לרגל, תוכלי לקנות גרב עם סוליה בתחתית (אפשר להשיג בחנויות אופנה, ציוד לתינוקות ועוד אם כי בקיץ פחות מצוי) ולקנות נעליים רק כשהוא הולך ממש יציב.

בטיפת חלב בדרך כלל מפנים אותך אם יש משהו חריג, או שאת רואה בעצמך נטיה של כפות הרגליים פנימה וכד'.

נעליים ראשונות- רק מסוג "צעד ראשון"- הנעל רכה ויש בחלק הקדמי חלק קשיח אבל גמיש מספיק לילד שעדיין ממשיך לזחול גם אחרי שהוא הולך. לדוגמא: PAPAYA. אזהרה: הנעליים מהסוג הזה קצת יקרות!

נעליים- עדיף לקנות כמה שיותר מאוחר. עכשיו קיץ, אז אפשר לדחות את זה הרבה זמן כי לא קר..

אנחנו היינו אצל פיזיותרפיסטית (בגלל לחץ מיותר של האחות טיפת חלב שהסתבר ככלום..)

והיא אמרה שמה שחשובבנעלי צעד ראשון זה שלושה דברים-

סוליה גמישה שמתקפלת בקלות באזור שמתחת לכריות הרגל,

מידה מתאימה ולא לקנות גדול מדי שהרגל "תשחה" בתוך הנעל,

ותמיכה מאחורה- לא כפכף או תמיכה חלקית.

היא רמה את זה כהוראה כללית ולא כי חשבה שיש לנו בעיה (וכאמור, באמת לא הייתה..)

ואני מאוד סומכת עליה..

הערה- הנעליים שמוגדרות כ"צעד ראשון" הן מאוד יקרות בד"כ (240-250 ש"ח) ולא בהכרח מצדיקות את זה.

אני ממליצה על סנדלי keen, לילדים ומבוגרים -סנדל עם סוליית ספורט. הבעיה היא שהמידה הכי קטנה שהם משווקים היא 25 ולרוב הילדים זה לא צעד ראשון

בהצלחה!

קודם כל מזל טוב, אני ממש התרגשתי מהצעד הראשון אבל עוד יותר לראות אתת ה"קטנה" עם נעלים 

מנסיוני הדל:

1. לא משנה איזה נעל את קונה תקחי את הקטן איתך ותתני לו לנסות לרוץ איתם בחנות לפני כן,זה אולי מסרבל ולא נוח אבל לדעתי זה מצביע על שלב "המוכנות" לנעלים - כי אם הוא לא יהיה מוכן לשים את הנעלים חבל על הזמן ועל הכסף שלך.

2. יש חברות שיש להם נעלים של טרום הליכה, מאוד גמישות ורכות ומגיעות גם במידות קטנות, אני קניתי לקטנה שלי של חברת "אש פאפי" (יש אותם בגלי).

3. המחיר של הנעלים הוא לא נורמלי לדעתי בעיקר כי הם גדלים מאוד מהר, מה שאני עושה ובנתיים הוא ממש יוצא טוב זה לקנות במבצעים של סוף עונה (בדרך כלל יש 50% או 1+1) 2 זוגות עם מספרים עוקבים ואז אני גם חוסכת את הכסף וגם את כאב הראש ראש של המדידה והקניה

בהצלחה ומזל טוב

בטיפת חלב אמרו לנו ללכת לאורטופד.

הלכנו לאורטופד.

הוא די רמז לנו שאם אין בעיה מיוחדת אין סיבה לבוא לאורטופד....

הוא זלזל בכל נעלי הצעד ראשון למיניהם. הוא אמר שזה סתאם דרך להוציא כסף....

הוא אמר שילד יכול כבר ללכת עם נעליים מאז שההליכה שלו טובה. ז"א שהוא יחסית יציב ולא נופל כל שניה. לא צריך לחכות.

אנחנו ממש התבאסנו שהלכנו אליו רק אחרי 3 חודשים שהתחיל ללכת. החוסר בנעליים ממש מגביל. אי אפשר ללכת ברב המקומות והילד צריך כבר ללכת. אי אפשר לתקוע אותו כל היום בעגלה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....