ואח"כ עוברים לדגים

משמע שכל השבוע מותר להם

ויש תימנים שאוכלים עד הסעודה מפסקת

מי מיישם את המנהגים שלו ומי לא..

לפי השאלה זה נראה כאילו זה משהו שנתון לבחירה.

כמו קטניות בפסח

או להסתפק בפיצה עם זיתים

ולא תרצה איזה פרגיות עסיסיות, כי מותר לה..

ובכלל...זו תפיסת עולם..האם להתאבל על אירוע שקרה לפני קרוב ל2000 שנה...

או להמשיך הלאה..כאילו כלום לא קרה..ורק לצום יום אחד בט' באב ולא לאכול בשר רק בשבוע שחל בו..

תפיסת עולם עד כמה לשמור את ההלכה?

ישנם מס' מנהגים בנושא:

נהגו הראשונים להמנע מאכילת בשר ושתיית יין בימי האבלות על החורבן. יש שהחמירו בזה בכל ימות החול שבשלושת השבועות, ויש שהחמירו בזה בשבוע שחל בו תשעה באב, ודעת רוב הראשונים שהמנהג הנכון להמנע מבשר ויין בתשעת הימים.

ואף שמדין המשנה (תענית כו, ב) רק בסעודה המפסקת שלפני צום תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין, נהגו הראשונים להחמיר לעצמם להמנע מאכילת בשר ושתיית יין בימים אלו, מפני שהבשר והיין ידועים כמאכלים משמחים, וכיוון שאמרו חכמים "משנכנס אב ממעטים בשמחה",

נהגו רוב הראשונים להמנע מאכילת בשר ויין בתשעת הימים. ועוד שאחר חורבן בית המקדש אין מעלים יותר את בשר הזבחים על המזבח, ואין מנסכים עליו את היין, והיה ראוי שנאסור על עצמנו לחלוטין אכילת בשר ושתיית יין כל זמן שאין מעלים אותם על המזבח בבית המקדש, אלא שאין אנו יכולים לעמוד בגזרה זו, אבל בימים שנקבעו לאבלות על החורבן יש מקום להחמיר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.

למעשה מנהג אשכנזים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כל תשעת הימים כולל ראש חודש אב, וכן נהג האר"י. ולמנהג הספרדים מותר לאכול בשר ויין בראש חודש, ומסיום ראש חודש מתחיל האיסור (מ"ב תקנא, נח; כה"ח קכה). ואף ביום עשירי באב מחמירים שלא לאכול בשר ולשתות יין. האשכנזים מחמירים עד חצות יום עשירי, והספרדים עד סיום יום עשירי באב (שו"ע ורמ"א תקנח, א, כה"ח י).

ובתימן לא נהגו להחמיר בזה, ורק בסעודה מפסקת שלפני צום תשעה באב נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, כדין המשנה. ויש אומרים שאחר שעלו לארץ ישראל צריכים לנהוג כמנהג שאר העדות, ורבים מורים שיכולים להמשיך במנהגם.

מקור: הרב אליעזר מלמד

ברור לי שמנהגים והלכות מושפעים קצת  מ'תפיסת העולם' של הפוסק. 

אבל אתה מכיר דעה הלכתית שאומרת שלא צריך להתאבל על החורבן?

כשאוכלים בשר ושותיים יין...

אבל נזרום:

וכשאוכלים דגים ושותים קולה - קל יותר להתאבל?

כמו שנאמר: "אין שמחה אלא בבשר ויין" 

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". (פסחים קט, א')

ואז נוכל לאכול בשר והרבה!!

מר"ח אסור לאכול בשר (לא כולל שבת) עד אחרי ט' באב.

ב"ה בלי בשר כל השנה

ואני מאושרת...

כמו שחירש יכול להיות מאושר גם בלי מוזיקה, כך

גם את שלא אוכלת בשר יכולה לחיות חיים מאושרים

לצערי אכלתי בשר,

ויש לי את היכולת אם ארצה, אני בוחרת שלא...

לפחות תשעה ימים בשנה...

בימים קשים אלה חשוב שנרבה באהבת חינם..וננסה להפסיק לריב ולהתווכח על כאלה זוטות...

אבל זה עוזר להתאבל על חורבן ביהמ"ק...

כמו שנאמר: "אין שמחה אלא בבשר ויין" 

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". (פסחים קט, א')

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?