שאלה שממש מציקה לי.
יש אנשים שטוענים שצריך כל הזמן להיות בשמחה.
אני חושבת שאני די חולקת על הקביעה הזו (ואם אנלא טועה יש גדולי ישראל שלא בדיוק הסכימו עם זה), כי יש רגעים שצריך להיות בהם עצובים (כמו פטירה של מישהו וכאלה..)
אבל איפה עובר הגבול?! מתי צריך להתגבר על הכאב ולהמשיך ומתי צריך דווקא לשקוע בעצב? (ואני לא מדברת על עצבות בלי סיבה, אלא כשיש סיבה)
מה אתם אומרים?
אם יש למישהו - אני אשמח גם למקור רבני.. אם יש של הרב קוק אז זה בכלל יהיה שוס
תודה צדיקים!
הרב קוק אומר באורות התשובה שצריך להיות בשמחה רוב הזמן.
זה לא רבי נחמן אמר- זה התורה אמרה...
"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה' אֱ‑לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב..." (דברים, כח.)
ורבי נחמן חילק בין "עצבות" לבין "לב נשבר", שלב נשבר זה בא מהלב, לעומת עצבות שבאה מהטחול.
להיות בבחינה של "לב נשבר", זה לא אומר שלא שמחים תוך כדי.. להיפך, הלב נשבר הוא גופא שמחה. לעומת העצבות שלא באה מתוך רצון לשפר ולהיות יותר טוב, אלא מתוך מקום של יאוש ודיכאון...
[יש על זה תורה שלימה של רבינו, אם תרצי אעביר לך באישי.]
והערה- כתבת בשאלה שלך שיש גדולי ישראל שלא הסכימו עם זה, אני לא יודע עדיין על אף אחד כזה, גם הליטוואקים הכי גדולים אמרו שזה צריך להיות לב נשבר, אבל לא עצבות.
אצל החסידים(ובמיוחד אצל רבנו..) כל החיים של יהודי הם עבודת ה' לכן 'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד'..
וגם הקוצקר מסביר אחרת את הפסוק שהבאת..-'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך ועוד העזת לעשות אתזה-בשמחה ובטוב לבב..'
אבל תמיד בשמחה- זה רבי נחמן...
אז סתם ככה, אני ממש לא מנסה אפילו, פשוט לא נשמע לי מציאותי להיות כל הזמן שמחה.
עודבר ששמעתי פעם-
המצווה היא להיות תמיד בתהליך כדי להגיע לשמחה אמיתית. לזה יותר ת'חברתי..
(יותר נכון שברון לב) כי שברון לב הרבה פעמים דווקא מעלה אותך למעלה. (עצב תוקע אותך, מייאש ולא מביא לשום דבר, רק להידרדרות, וזה בעצם ההבדל..)
וגם הרבה פעמים צריך לחשוב ולהרהר על כל מיני דברים וזה לפעמים מוביל אותך לשברון לך אבל זה חשוב!
אז עד שעה ביום כדי שלא נשקע בזה וניפול לדיכאון
אם צריך להיות עצוב ואתה עצוב, אז אתה עושה מה שצריך! משמח, הלא כן?
יש הזדמנויות שצריך להצטער בהן, אבל להצטער זה לא להתעצב.
צער הוא נקודתי וברור על חיסרון מסוים. עצב זה שאתה נכנס לתוך זה.
וכן, צריך להיות כל הזמן בשמחה.
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
