לערבים יש פולגימיה 

כמה נשים כמה חמורים וגמל..

רק תימנים מסוגלים לחיות עם כמה נשים יחד אז להם מותר

היום גברים מסוגלים להתחתן עם 2 נשים, רכב, מקום עבודה, ואייפון.

מה תגידי?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל זה טוב מקרה שמתלבטים בין כמה הצעות

וחוץ מזה זה אסור אז מה השאלה בכלל?

וגם עד שמוצאים אחד ק"ו למצוא כמה,

ועד שמסתדרים עם אחת ק"ו עם כמה... 

מתוקף הסמכות של הרבנות הראשית..

על פי סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם - מאסר חמש שנים.

או, ליתר דיוק - מה זה חוק העונשין? (כי זה נשמע כמו דבר לא הגיוני במיוחד)

וזה נשמע לי מוזר, אבל אולי בעצם מוטב שאעצור כאן ולא אכנס לנושאים בהם אני בורה.

ולא אני אמרתי כל האמור לעיל לא נבדק בחוק ממש והוא מסתמך על דברים שנאמרו לי  

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שזה יגיע אליו באופן בו ניתן להניח שהמסר יתקבל אצל האדם הסביר (מבחן אובייקטיבי).

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

תבררי אצל החברים שלו.

או שתסיקי ממכלול נסיבות העניין...

אני עם עו"ד לא מתעסקת

היא מקרה פרטי של פוליגמיה? זה קל וחומר מזן חזק מאוד

התייחסו למקרה של נישואי אשה לשני גברים.

"פוליגמיה" = שם כולל לריבוי בני זוג.

"ביגמיה" = 2 בני זוג.

שניהם יכולים להיות מכוונים לשני המינים.

עזבי, תחזרי למספרים שלך

אבל כדאי שאני אחזור ל- מה שכדאי שאחזור אליו

הקל וחומר בכלל בכיוון ההפוך |חובט בראשו|

מאשר שבעלה ייקח עוד אחת.

אני עדיין מתקשה להבין איך היהדות הרשתה את את זה פעם, אבל טוב, פעם מעמד האישה היה מאוד שונה, והיהדות באמת לא ידועה בפמיניסטיות יתר...

אבל אפילו אז, תראו כמה מריבות יש בתנ"ך על זה- שרה והגר, רחל ולאה, חנה ופנינה. לא חסר.

אני אפילו מקווה ששאלת את זה לחלוטין בצחוק.

כמובן שאל את זה בהומורו הידוע..

אבל התגובה שלך "בעייתית", גם אם הרגשתך הסובייקטיבית בנושא מובנת: זה לא "היהדות" הרשתה "פעם", אלא כתוב בתורה שהיא נצחית וניתנה מיוצר האדם ולא בגלל "מעמד האשה" פעם.. (וחלק מהתורה - זה גם התושבע"פ, כולל חרם דרבנו גרשום, שתיקן לא לעשות זאת, עם הזמן. יש דבר כזה - שהתורה נותנת כיוון עפ"י עומק המציאות ושורשה, ואח"כ יש רשות לחכמים לתקן עפ"י איך שדרכה של תורה צריכה להתגלות בפועל בזמן ההוא). וה"יהדות" אינה משועבדת למושגים כמו פמיניזם, לשום כיוון..

ולדבר על הדוגמאות שהבאת כאילו הן "חברות מהכיתה", זה כלל לא שייך (ואגב, גם לא מדויק כלל. לכל אחת מהדוגמאות שהבאת, יש סיבה שמוזכרת במקורות והיא לא מה שכתבת..).

פוליגמיה זה לא דבר טוב , או רע . זה מצב , ותלוי מאיזה מקום זה מגיע . אצל ערבים מסויימים , זה בא כמובן מתאוות נשים ושררה . ואז פוליגמיה זה דבר רע מאד .

בעולם העתיק , אישה בלי בעל או משפחה היתה יכולה להדרדר למקומות לא טובים , אז גברים נישאו לנשים , כדי להציל אותן מהרחוב . היום אנשים לא מבינים מה זה כשאין לחם - לא בסופר , לא במאפיה , לא מחר , לא מחרתיים . 

גם לא מאד מזמן , גברים נשאו אישה שניה , כמו למשל סבא רבא שלי . אישתו התעוורה ולא יכלה לטפל בילדים ובעצמה  . אז נכון ,הוא יכול היה להעסיק מטפלת , ובתור גבר יכול היה להיות רומן חשאי , כפי שקורה לעיתים קרובות מדי . במקום זה הוא נשא אישה שניה , היא טפלה בילדים שלו, באישתו , וגם בילדים שלה , והוא עזר , והכל היה על השולחן . 

נדמה לי שבתרבות של היום זה לא אפשרי , כי אנחנו מקולקלים , וחבל .  יש המון המון רווקות מאושרות וחזקות , אבל יש גם כאלו , שהיה עדיף להן להנשא כאישה שניה למישהו יציב וטוב - מאשר להשאר לבד.

זה בכלל לא משפיל . תחשבי על גבר כמו יעקב אבינו , שנשא 4 נשים . או אפילו על דוד המלך  . אם האדם הוא הגון , וזה בא ממקום של כבוד - זה יכול לעבוד. בכל אופן לא הייתי פוסלת את זה על הסף . 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שהיא נתנה לבניה...

ראה ה' בעניי, *הפעם* אודה את ה', וכו'...

רחל היתה האישה האהובה וככזו, היה ללאה לא פשוט..

בכלל, אי אפשר להשוות את המציאות של היום לעבר, אני לא חושבת שיש מישהו או מישהי שחיים בעידן הזה שזה יתאים להם...

זו דעתי!

אם אשה רוצה שני בעלים - למה לא ?

זהו בדיוק!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בס''ד

הרי ללכת על הרצפה המנוגבת זה לא הכי מומלץ...

"יהרג ואל יעבור"

מי אנחנו שנאמר להם לא??...

אבל רגע, אני מניח שהשאלה היא כאשר בני הזוג מסכימים למהלך.

אחרת, לעשות מהלך חד צדדי - זה כמובן לא מוסרי!

אז... אם הם מעוניינים בזה והתייעצו עם כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים,

מי אנחנו שנגיד להם לא?...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אחד הטובים...

א. האם הרמבם שאתה מציין כותב שזה מוסרי לעשות את זה ללא רשות אישתו או רק שהלכתית זה מותר?

ב. למיטב ידיעתי לפחות בחלק מהכתובות היום מזכירות תנאי שלא ישא אישה אחרת בצורה כלשהי, ואם לא מזכירים אותו בפירוש אז לפחות החתונה מתקיימת על דעת זה, כך שגם אם אז זה היה תקין היום זה לא.

לא עושה כל מה שהוחלט שהיא צריכה.

בהצלחה...0:

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אך לא ברור איזו אשה ראשונה תסכים

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

תולה ב"אנטרופולוגיה" הרבה מעבר למה שיש בה (מלבד מה שגם לגבי "ערכה המדעי" יש מסתפקים).

לא הכל זה "מוסכמות". 

יש בחירה, ויש תהליכים עמוקים ואמיתיים בהרבה מאשר "שינויים אנטרופולוגיים".

לא צריך לקחת דבר שולי ולעשות ממנו כאילו הוא מעל הכל וגורם הכל..

מראש אני אומר אין לי עניין לפגוע בך אישית, אבל הרבה מאוד ממה שכתבת כאן הוא טעות אחת גדולה.

(וסליחה מראש על האורך. לא חייב לקרוא אני רק פרקתי כאן, בדיוק כמוך...)

בראש ובראשונה - אין דרך כלל וכלל ואין מה להשוות בשום אופן בין ילד לאישה ללצורך העניין.

זה 2 סוגי אהבה , קבלה וחיבור שונים לגמרי אחד מהשני.

ילד הוא יציר כפיך, משהו שיצא ממך ואין לך אפשרות לבחור או לא לבחור האם להרגיש רגש כלפיו - זה מוטבע בך ובו גנטית, יש בו דם שלך תרצה או לא תרצה - ולכן אהבה אליו תהיה ממקור עצמי נטו, שלמעשה הוא יצא מתוכי.

לעומת אהבת אישה, שהיא עצם חיצוני לך, ואתה צריך למשוך את האהבה ממקור אחר ממה שהיא מגיעה כאשר מדובר על הבן שלך. אהבה לאישה יכולה גם להיגמר יום אחד ואז החבילה מפרקת, והיא כבר לא קשורה אליך בשום דרך, שום גנים שלה לא נמצאים בתוכך וגם להיפך. אתם שני גופים נפרדים שהחיבור ביניכם הוא נטו רגשי ורוחני. לא חיבור גופני כמו שיש לך עם הילד שלך. (שיצא מתוכך...).

לכן הגיוני מאוד מאוד להבין למה ילד, אין בעייה

שיהיו כמה וכמה, ואפילו הרבה - כי זה מגיע מתוכך וכל עוד אתה מרגיש מסוגל ויכול להעניק, נובעת מתוכך עוד אהבה.

אמא נורמאלית, לא תגיד שהיא אוהבת בן אחד יותר מאחר.

היא תשתדל להעניק לכולם תשומת לב כמו שצריך, ולהעניק אהבה לכולם. אהבה של אמא זה לא דבר שתלוי זמן או מקום, זה מעבר - זה דבר רוחני שנובע מעצם היותה קשורה אליהם מבחינה גופנית שיצאו מתוכה - ועל כן אני מתנגד מאוד ל"הגדרה החילונית" שאי אפשר להעניק אהבה להרבה ילדים. זה לא נכון. הכל תלוי ברצון. עובדה שיש משפחות חרדיות עם 12 ילדים שהילדים בהם מאושרים ומשפחתיים ואוהבים אחד את השני הרבה יותר ממשפחות בציבור החילוני עם 3 ילדים שאף אחד מהם לא מדבר עם השני, וההורים בקושי רואים אותם כי הם כל היום בעבודה וכו'...

בקיצור - אהבה זה ממש לא עניין של כמה ילדים יש לך, אלא של כמה אתה מוכן להשקיע ולעבוד בשביל זה, אבל לילדים - תמיד יהיה מקום לאהבה, כי הם תוצאה ישירה שלך.

לעומת אישה, ששם כאמור הקשר הוא חיצוני, נפשי רוחני - ושם המצב מסובך יותר, כי למרות שעקרונית אדם מסוגל לבנות קשר נפשי רוחני עם יותר מאישה אחת - ולכן בדיוק התורה מלכתחילה התירה את זה, הרי שבמציאות זה יכול לפגוע בכל קשר עם אישה נפרדת וזאת הסיבה שהביאה את רבינו גרשום לתקן את התקנה, וזה נכון גם עד היום...

 ומה שמחזק את זה היה שלמעשה הגם שרבינו גרשום פסק לאשכנזים, החרם התקבל בקהילות נרחבות ולמעשה גם רוב רובה של יהדות ספרד קיבלה עליה את החרם מתוך הבנה שהוא מתאים ונכון. התימנים הם יצואי הדופן.

גם בימי התלמוד - לא מוזכרים במפורש חכמים שהיו להם 2 נשים ומעלה.

אישה שנייה, זה יכול לגרום למתחים, ולמעשה גבר פחות יבין את זה ולאישה יותר קל לקלוט - אבל כאשר לאישה יש בעל, היא מצפה שהוא יהיה כל כולו שלה. זה קשר רוחני מבחינתה שהוא יחיד במינו. ממש לא כמו ילדים.

ברגע שאתה נושא עוד אישה, פיצלת את הקשר, הכנסת גורם חיצוני לתוכו וכעת כן, בשונה מילדים, האישה האחת תצטרך להתחרות על ליבו של הגבר עם האישה השנייה. מה שיגרום מתחים, מריבות וכעסים.

לא לחינם למרות שמותר לאדם להתחתן עם 2 נשים ומעלה לפי התורה - בכל זאת הן מוגדרות בתורה ובהלכה כ"צרות" זו לזו ומחוזקות באופן הלכתי כבנות משפחה המועדות לשנוא אחת את השנייה...

בקיצור, ברור שאין שום קשר בין המקרים:

ללדת הרבה ילדים - מעשה טוב, ראוי ונכון, ולא פוגע בכלל באהבה.

לשאת יותר מאישה אחת - מלבד זה שבאופן עקרוני זה אסור במדינה מצד החוק ואסור גם מצד חרם דרבנו גרשום, לפחות על אשכנזים - מלבד זה, זה גם לא בריא באופן כללי ויכול לגרום להרס הנישואין כפשוטו.

ואל לנו חס וחלילה להביא אפילו בקצה המחשבה דוגמאות מתרבויות אחרות - לדוגמא המוסלמים - ששם זה נהוג, דווקא בגלל שהרי ברור שגם שם זה מסואב ודפוק. יש שם אישה אחת שהיא המלכה והיא אשתו האמיתית של הגבר, וכל שאר הנשים הן למעשה ממלאות תאוותו של הגבר ורצונותיו המיניים. לרוב הן נהפכות גם לשפחות...

וקצת מעבר - בואו נחשוב באמת, מה יכולות להיות היום הסיבות לרצות פוליגמיה אצל כל אחד מכם, אם הוא חושב על זה? הרי כולנו יודעים שאפילו נישואים עם אישה אחת הם מורכבים ועבודה לכל החיים, לתחזק את הזוגיות וכו' - אז ברור על אחת כמה וכמה שכאשר זה מעורבב עם עוד נשים גם מצד עצמן וגם מצד האישה הנוספת, הקושי יוכפל במספרים מדהימים...

אז אולי כל המחשבות האלו נובעות ממקום לא טהור בנפש? צריך לחשוב על זה...

הרי אישה אחת יכולה בהחלט לספק אותך עד סוף החיים (רוחנית, נפשית הכוונה...) - אז מאיפה הגיע הצורך לשאת עוד אישה?

צריך לזכור שהיום המצב שונה מפעם.

פעם נישואין במקרים רבים מאוד היו גם לנוחות כלכלית - למעשה לא הבעל הוא זה שהחליט, לפוחת לא בהתחלה, אלא ההורים של הבעל וההורים של האישה - מטעמים שונים ולאו דווקא אהבה. 

ואז גם היו נכנסים שיקולים כמו הצורך לשמור על בנות ישראל נשואות ו"עם ממישהו" שיפרנס אותם, והגבר מצידו עוד יד שעבדה בבית עזרה לו כדי ללכת ולהביא אוכל הבייתה, לכן היה יותר היגיון בלשאת עוד אישה - אבל היום הטבעים השתנו והסיבות הנ"ל כבר לא נכונות מה גם שלא מתחשבים בהם כמו פעם...

בקיצור - כל מי שמעלה דיון אמיתי על פוליגמיה כיום, שיחשוב בכלל בשביל מה צריך את זה. למה זה טוב...

יום טוב

זה פשוט השוואה הזויה וחסרת בסיס.

ילד ואשה זה דברים שונים לגמרי, וילד יכול בהחלט להרגיש מעולה עם עוד ילדים..ואשה..בד"כ ההיסטוריה הוכיחה שלא.

כיון שותן טל ענה תשובה מפורטת ומעולה- אני אסיים פה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

נראה שבשרשור זה מתאים יותר להדגיש:

"והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת" 

והתגובה המתבקשת: אפילו לאחת אי אפשר לתת 'כראוי לה'...

אבל אם אתה מאלה שלא כפופים לחוק בישראל, ולא בכלל חדר"ג, ואתה מיחיד/י סגולה שיכול/ים גם לספק לנשים של היום כראוי להן - קדימה!

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."