אבל זה כבר עבר כל גבול אפילו מבחינתי.
סיפור שהיה כך היה-
לפני כחצי שעה יצאתי בטרמפ מיישובי הקט והנעים לכיוון הבית ספר.
ביציאה ראינו מחסום בו עומדים חיילים ומישהו עומד ליד ומתווכח איתם שיפתחו לו.
(סוגריים להבנה: פרסמו אצלינו מתי חוסמים והיום לא אמורים לחסום וחוץ מזה בשבע עד שמונה אין חסימות...).
הנהג בטרמפ יצא והלך לדבר איתם ולבקש אישור מחסום וכו' היה להם הכל.
אז הוא אמר להם אבל אמרו לנו וכו', בקיצור, אשתו ראתה ששום דבר לא זז אז הי יצאה החוצה ופשוט התחילה לצעוק עליהם שיפתחו ושהיא צריכה להגיע מהר וץאסור להם לחסום והכל...
ואני ישבתי באוטו והיה פשוט בא לי לפרוץ בבכי.
המפקד של המחסום אמר להם שהם יכולים לעלות עליו ולנסוע, אבל הם יהיו חייבים לדרוס אותו בדרך, אז היה אחד (ארר פסיכי...) שהצליח להשתחל ולנסוע אבל הם לא הצליחו אז הצעקות המשיכו והכל.
ואני יושבת ולעזאזל!!
החיילים לא עושים את זה דווקא!!
הם מנסים לשמור עלינו!!!
מתאמנים בציר הזה! מה אתם מעדיפים?! פגז על הראש?!
הבנאדם עמד מולם ואמר להם על גופתי המתה אתם מסכנים את עצמכם! (בכוונה אין פיסוק, זה משפט אחד) ואתם באים לצעוק עליו?!
אז נכון, כנראה שהייתה טעות
נכון כנראה ששוב הצבא או המועצה עשו פאשלה
אבל קורה, בסדר, בין זה לבין הצעקות האלה יש דרך ארוכה.
הסתכלתי על החיילים והם היו אומללים, הם לא ידעו מה לעשות...
כל כך היה בא לי לצאת ולגשת אליהם ופשוט לומר להם שלמרות הכל אני מודה להם שהם לא נותנים לנו לסכן את עצמנו.
אבל הייתי בטרמפ אז...
אם הייתי יכולה עכשיו לגלות מי אלה הייתי אומרת להם, אבל אין לי דרך לגלות



לא משנה שזה גם היה אנשים מהיישוב האלה שצעקו ודחילרבאק אתם מכירים את המצב!!
אתם יודעים שהם עושים את זה מסיבה ואתם יודעים שהמצב ברמה מתוח ויש כוננות!
מה מה מה עבר לכם בראש?! מה?!?!?!
ארר אם אבכה היום זה יהיה רק בגלל זה ומתמטיקה יתווסף...
כי מתמטיקה לא יצליח להוריד לי דמעות
אבל כיות טובה משוועת שכזאת תצליח ועוד איך תצליח.
אומללות של חיילים שכל פשעם היה למנוע ממנו לחטוף כדור או פגז בראש זה מה שיגרום לי לבכות.
נ.ב. אם למישהו יש רעיון מקורי איך למצוא את החיילים האלו אני יותר מאשמח לשמוע...
סוף פריקה בפורום.
מניחה שעוד אפרוק בדרכים אחרות...

