אם את מניקה יש דברים שאת אוכלת ויכולים להפריע לה.. מה שאני יודעת זה בד"כ כרוב, מוצרי חלב, קמח לבן.. אפשר להתייעץ עם רופא או בדיקת אלרגיות בהצלחה

הרבה פעמים עצירות אצל האם מאוד מפריע לתינוק.

לגבי אלרגיה לחלב ומוצריו  הרבה ילדים שנחשדים כאלרגים לחלב לא רגישים אליו כלל אז..

אלרגיה ממש לחלב זה באמת נדיר וגם אם חושבים בהתחלה שזה המצב, בסוף מתברר שלא.

אבל, הרבה מאוד תינוקות רגישים בהתחלה לעיכול של מוצרי חלב. לא משהו שישאר כל החיים אלא באופן זמני.

אמא שלי הקפידה מאוד על התזונה שלה בהנקה (ואצלנו רוב התינוקות היו רגישים למוצרי חלב בחודשים הראשונים, וגם לעוד כל מיני דברים שהיא הפסיקה לאכול), ובזכות זה כל התינוקות היו רגועים באופן מפליא (והיה אפשר לראות בבירור את הקשר לאוכל, כי כל פעם שהיא ניסתה משהו חדש, היה אפשר לראות את התגובה של התינוק בלי שום ספק.

זה לא מוגדר כאלרגיה, אבל זה כן משפיע על הגזים של התינוק.

להשעין אותה על הזרוע - ככה שהגב למעלה והבטן שלה נשענת על הזרוע שלך,

הראש שלה לכיוון המרפק שלך

והבטן שלה נשענת על שורש כף היד שלך

ביד השניה- מחזיקים את התינוק\ת בין הרגליים -ומוסיפים יציבות, או- טופחים על הגב של התינוקת כדי להרגיע

(תדמייני נמר שרוע על ענף של עץ- זה מה שקורה פה...)

אפשר גם לשים במנשא בכמה תנוחות שעוזרות (לא נזכרת כרגע איזה- תחפשי באתרים שמסבירים על מנשאים)

אצלי הם מיד פולטים כמויות....

לא יודעת מה מרגלי התזונה של התינוק- אם הוא ממשיך לאכול רק כי הוא רוצה למצוץ- כשבאמת צריך מוצץ ולא לתת עוד לאכול

מוצץ מגיל חודש- המלצה כללית- כדי לתת להנקה להתבסס

מי שמכירה את הילד שלה שהתבסס לו קודם- יכולה לתת מוצץ קודם

הזכירו כאן עוד אחיזת תינוק שגם לי עזרה-

להחזיק את התינוק "עומד"- עם ידיים על הכתפיים שלך- ככה בעזרת כוח המשיכה הבועות אוויר עולות למעלה

עוד דבר חשוב שיכול לעזור מאוד לתינוקת:

לתת אותה למישהוא\היא אחרים לטפל בה לכמה שעות

ולתת לאמא לישון

אחד הפלאים  הגדולים- כשלאמא יש כוח והיא לא מותשת- גם לתינוק יש סדר בלב

קודם כל מזל טוב !!!

מהנסיון שלי בעיקר הרבה סובלנות- זה תקופה לא פשוטה גם הכל חדש וגם תינוק לא רגוע מתכון שדורש נחת...

אצל ילדי- מה שהרגיע זה להחזיק את התינוק בתנוחה שהיד מחזיקה בבטן - זה נותן לחץ באזור ומרגיע מעט

לעשות עיסויים על אזור הבטן עיגולים עם כיוון השעון

( בחיפוש פשוט בגוגל- עיסוי תינוקות - אפשר למצוא הסברים מפורטים ווידאו וכו' )

לקרב את רגלי התינוק לגופו ולסובב עם כיוון השעון.

לשים לב לא לדחוף הנקה סתם כך- כלומר עם התינוק ינק בצורה טובה אין צורך חצי שעה אחרי להניק שוב ושוב

הבטן צריכה מעט זמן מנוחה ( לפעמים מרוב בכי של התינוק זה מבלבל וחושבים שהתינוק רעב,

לאט לאט לומדים להבדיל בין סוגי הבכיות ומה לא נעים..)

בהצלחה רבה

לדחוף (בקלילות כמובן) את הירכיים לכיוון הבטן

'להעמיד' אותה לגראפס ירגיע אותה= כך שהיא במצב זקוף,

וכמו שכתבו אם את חושבת שאכלה את המנה  שלה מספיק, והיא בוכה ורוצה למצוץ, אולי כדאי מוצץ

למרות שלמיטב ידיעתי אומרים בטיפת חלב להתחיל עם מוצץ רק בגיל חודש,

אולי אפשר להתייעץ עם אמא שלך, אחות גדולה או אפילו שכנה טובה - כל בעלי הניסיון  הטוב

במקרה שממש נראה יוצא דופן, או אם את לא רגועה אם הכל בסדר, אפשר להתייעץ גם עם רופא ילדים בקופ"ח או בטיפת חלב.

מוזמנת גם לבדוק בשרשורים נוספים בפורום של הריון ולידה.

סימיקול..לתת לפני כל ארוחה

הבנתי שהתרופה גם לא נשארת בגוף שכהפעולה שלה מסתיימת-מה שהקל עלינו..

ודבר נוסף שמאוד עזר-כדור פיזיו (כדור עגול גדול של יוגה)

קפיצות קטנות עליו מאוד הרגיעו..

עכשיו אני צריכה לנפח אותו שוב (החסרון היחיד שלו..

תרגישו טוב

בס"ד

אם את מניקה כמובן...

זה ממש עוזר (תנסי לשבוע)

לקטנה שלי זה ממש עזר

באותו יום שהפסקתי היא נרגעה משמעותית!

וכך לאט לאט נרגעה יותר ויותר עד שהפסיקה לבכות

(אבל ממש בלי שום חלב, אפילו לא כוס שוקו או קובית שוקולד, אני יודעת שזה קשה אבל כשהם מפסיקים לצרוח כל יום למשך 5 שעות זה כל כך שווה את זה!!!)

(אני עוד לא הורה, אבל גידלתי כמה וכמה אחים ואחיינים):

"אופניים", את מכירה? תרגיל ספורט שבו מקרבים ומרחיקים את הרגליים- ברכיים- לכוון הבטן בעדינות בתנועות כאילו מדוושים על אופניים. זה עוזר ומשחרר.

בהצלחה!

אצלי היו נרגעים בשלב הזה בעיקר במנשא בד (חוץ מאחד, צרחן במיוחד כפרה עליו , שהיה 

נרגע רק אם היינו לוקחים אותו לטיול בעגלה על החצץ שליד הכביש ).

אני אישית לא נותנת גרפווטר ודומיו-

נראה לי לא ממש טוב להכניס להם לבטן כל מיני דברים כאלו, ועוד בגיל כ"כ קטן..

וחוץ ממה שכתבו פה על אחיזה בתנוחות מסוימות, גם אמבטיה הייתה עוזרת לפעמים.

אוכל- השתדלתי להימנע מדברים בעייתיים (כרוב, קטניות, מוצרי חלב), לפעמים עזר ולפעמים לא.

והעיקר לזכור שבסוף כולם נרגעים, ולא להתבייש לבקש עזרה. 

שבועיים אחרי לידה חשוב ממש לנוח.

אם חשוב לך מספיק הרוגע שלה, עכ"כ שתשני את מה שאת אוכלת,

אז יש כמה דברים שאנו אוכלים שגורמים לגזים אצל הקטנים:

כרוב, והמשפחה (קולרבי, כרובית, ברוקולי), בצל,

חצילים, פלפלים (גם מתוקים, וגם פפריקה, וגם החריפים),

חומוס, עדשים ופולים,

וכמו שהזכירו, לחלק מהתינוקות, חלב ומוצריו.

יש עוד כמה דברים, אבל רוב האמהות נבהלות קצת משינויים בדיאטה. אז נסתפק, בינתיים.

בקיץ גם עוזר לשתות יותר מים, אא"כ את נותנת לה מים בנפרד.

אני הקפדתי על "דיאטת הנקה" והתינוקות שלי לא בכו, וזאת אחרי שהראשונות היו צרחניים, עד ששינתי את הדיאטה, ואז תוך שלשה ימים (עד שהאוכל שהפריע להם יצא מהחלב), הפסיקו לבכות לגמרי.

אגב, זה לא מראה כלום לגבי האופי, רק לגבי רגישות לאוכל.

בהצלחה, ומזל טוב!

גורם לגזים אצל תינוקות. עשו כמה מחקרים על זה ולא נמצא קשר ממשי.

אמבטיה חמה מאד מאד עוזרת לקטנטנים האלה.

ותזכרי שזו בעייה חולפת. אח"כ זה בעיית  השיניים, אח"כ הם מנסים לזחול/ ללכת, וכל גיל עם האתגר שלו....

מזל"ט ענק!

ניסינו את התנוחות השונות שלה עלינו.. (נמר היא הכי אוהבת אצל אבא.. ב"ה!)

אבל הגרפווטר עשה את שלו והיא נרגעה סוף סוף!!

לא חזק מדי

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....