לק"י

אני בטוחה שלפחות חלקם מבינים שקיים איזשהו הבדל בין גברים לנשים.

ואז הם גם מסוגלים להבין לפחות שהם לא תמיד יבינו את הגברת..

וכדאי לנו להיות ברורות ולהגיד למה אנחנו זקוקות.

נקווה שהשנים ביחד יעשו טוב לשני בני הזוג, ותהיה היכולת להבין ממש אחד את השני.

הולך בשיטת השוקר החשמלי.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%98%D7%A1%D7%9C%D7%94

פחות מכור גרעיני אני לא אקלוט שום דבר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%9D

לפני הדיבור יש שלבים מקדימים;

להפנים לעצמי (שזה אומר לשנן מדי יום ביומו!) שהוא יצור אחר.

שאנחנו לא קולטים דברים אותו דבר, אפ' הסברים פשוטים ואובייקטיבים.

ואז ממילא *נרצה* שהשני יבין כמו שאנחנו מבינים, ונסביר את זה בצורה הטובה ביותר, מה שמביא אותי לשלב הבא:

לתכנן איך לומר (ואני לא מדברת על משפטים כמו "איזה חום היום").

לזכור את הדברים שיותר חשובים לו ולדבר איתו ב"שפה שלו".

הדיבור הוא התוצר של התיכנון הנ"ל. לא מספיקה כנות גרידא.

למרות שיש את המשפט, שמחילה- אנ'לא זוכרת מי אמר אותו: "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", שתמיד עושה לי טוב ברגעים שאני פורקת....

ואל נא תתיאשו נשמות!

חרף ולמרות העולם והיפוכו הזה שמתאחד לו בנישואין, יש מין הכיפיות בזה שאנחנו לא מבינים איך זה עובד, ונותנים לה' לנהל את העניינים.. בכ"ז, הוא החליט שאין טוב מזה להמשכיות הבריאה...

בעזהי"ת.

חשוב גם להכניס אותם לעולם שלנו. לשתף איך הראש עובד.

לומר משפטים כמו "כשאתה עושה ככה אני מרגישה X". וכדומה.

לתת להם לטעום קצת טעם אישה..

http://www.clickbook.co.il/WEB/8888/NSF/Web/3480/94081-d.pdf

כל מי שנכנס/ת למערכת יחסים/דייטים/"שומע"/שידוכים

חובה שיקרא את הספר...!

הוא עונה על המון אי הבנות ופותר המון תעלומות..

לפעמים הבחור לא מבין והבנות לרוב רומזות והולכות מסביב.אם אין שינוי פשוט לפתוח את זה ולהגיד ישיר ובעדינות.

בס"ד

אבל זה שוני מהותי..

זה קורה לאנשים[והרבה] גם[ובעיקר] אחרי הנישואים...

אני חושבת שיש אצל הגברים פגם בייצור 

נשים פשוט נוצרו אח"כ

אז הן יותר משוכללות

יותר מדי... 

תפסיקי להסתובב סחור סחור ברמזים.

כשאת רוצה משהו תבקשי בפשטות.

תני לי ספייס כשאני עצבני/ חושב / לא מגיב לך.

אין לי בקשות מוגזמות, ואני לא מבין למה צריך דמעות בשביל כל דבר!!

מה עושים עם זה!?

איך גורמים לבנות פשוט - להבין??!

[מתסכולם של גברים רבים]

ידיעת ההבדלים אמורה לשרת אותנו בהיכרות עולמו הפנימי של בן הזוג שלנו.

היא לא אמורה לשמש ככלי ניגוח.

ככל שמעמיקים בקשר, מבינים עד כמה היינו צריכים את ההבדלים האלו כדי להיקשר ולהשלים אחד את השני!

כדי להעניק! כדי לשמוח! כדי להימשך אחד אל השניה ואחת אל השני...

בקיצור - תשמחו בהם.

הפערים האלו הם המתנה!

איך גורמים להבין?

מתקשרים!! מנסים, בזמני החסד שניתנים לנו

בונים את הזמנים האלו בידיעת ההבדלים והצרכים של כל אחד מבני הזוג

ואז מגלים עולמות מדהימים, הטמונים בנפשו של האהוב/ה..

מתקרבים, אוהבים, ומעמיקים את הקשר עוד ועוד

שיהיה יציב ואיתן, מתוק ומחזק

מקום להשראת שכינה.

אלא נבין את היופי שבזה ונפתח יכולת אינטואיטיבית לתפקד בזוגיות עם זה.

וכנ"ל הפוך...

מה לעשות. אנחנו דוסים ולא כזה רגילים לבנות.

גם לא דוסים שכן רגילים לבנות מתוסכלים מזה,

וכנ"ל הפוך.

זה משהו שצריך לעבוד עליו,

והיופי זה שעובדים עליו רק עם בן/בת הזוג...

אבל מעולם לא עבד עליהם ופיתח תקשורת זוגית- הוא דווקא ב"עמדת פתיחה" גרועה יותר ממנו, הדוסים החשוכים, בבואו להקים בית.

הוא רגיל לקשרים קצרים ומזדמנים, ואם זה לא עובד ואין תקשורת טובה (מה שלא יכול להיות בלי עבודה ביניהם ועבודת המידות) אומרים שלום יפה ואיש איש לדרכו יפנה.

אנחנו אולי מתחילים מאפס*. הוא מתחיל ממינוס**.

* גם בזה אני לא בטוח. לתקשורת זוגית טובה צריך: 1. לדעת את השוני בינינו ולהכיר בו. 2. מידות טובות.

  על שני הדברים אפשר (וצריך) ללמוד ולעבוד עוד לפני שהקשר בכלל מתחיל.

** אולי צריך לפתוח קורסי זוגיות לחילונים (|מכליל|) שבהם ילמדו אותם לצרוח על בן-זוגם, כי מינוס כפול מינוס שווה פלוס

רוב החילונים שאני מכיר דווקא יודעים לתקשר עם המין הנשי טוב יותר בהשוואה לדוסים החשוכים שאני מכיר

מה לעשות, זה משהו שלומדים אותו (ברוב המקרים בתת מודע) באינטרקציה איתן

אז למה אחוזי הגירושים בציבור הדתי נמוכים יותר

מסיבות אחרות, אבל לא בגלל תקשורת טובה יותר

לא עשיתי מחקר על זה, אבל מתוך היכרות עם כמה וכמה מקרי גירושין בציבור בדתי ובציבור החילוני, אני יכול לומר כמה תובנות אישיות:

א. גירושין הם תוצאה של בעיות רבות שונות ומגוונות בזוגיות, ולא מקשה אחת;

ב. חלק מהבעיות האלו משותפות לשני הציבורים, ואין הבדל ביניהן, וחלק הן מגזריות: קיימות רק בציבור בדתי או רק בציבור החילוני.

ג. הטענה הנפוצה בקרב החילונים שמיעוט הגירושין בציבור הדתי מעיד על הדחקה ולא על זוגיות טובה - משולל כל יסוד, וסותר את טבע האדם. כולנו בני אדם. יכול להיות שהשיקול החברתי ידחוף לנסות עוד קצת להציל את הזוגיות, אבל בסופו של דבר כמעט תמיד הטבע האנושי ינצח. הדחקה ופחד מסטיגמות, ברוב ככל המקרים, לא יכפו על בני זוג שהזוגיות שלהם גיהנם להמשיך לחיות יחד בכוח. הטבע פשוט חזק מדי, וכמאמר חז"ל: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".

ד. מהגורמים לגירושין הנפוצים בעיקר אצל החילונים:

1. הפיכת הגירושין לנורמה חברתית מקובלת (היד קלה על ההדק);
2. נטיה של חילונים רבים לאינדיבידואליזם קיצוני, כתוצאה מהחינוך החילוני. ההשפעה היא גם בפן האישי, כשלכל אחד מבני הזוג אכפת בעיקר מהצרכים שלו, וגם בפן הקהילתי, כשבני הזוג חיים לעצמם ללא קהילה דתית תומכת;
3. חוסר במכנה משותף ערכי שיחבר את הזוג והמשפחה (בדמות קידוש וסעודות שבת וחג משפחתיות, שאיפה משותפת לעבודת השם ולחסד, תמיכת האישה בלימוד התורה של הבעל, לימוד תורה משותף וכו').

ה. המציאות מוכיחה שהגורמים היחודיים לחילונים גורמים להרבה יותר גירושין מאשר הגורמים המשותפים ואלו שיחודיים לדתיים (שלא אפרט אותם) גם יחד.

במילים אחרות: בגדול את צודקת, אבל לדעתי גם לנורמה החברתית יש השפעה, כי אנשים רגילים לתופעה ולא מתייחסים לזה כאל מוצא אחרון.

ולא מבחין בין שני תחומים ש(כמעט)אין קשר ביניהם. 1) צחוקים וזרימה. 2) תקשורת זוגית- יכולת לנהל שיח בונה ונעים על כל הנושאים שבעולם (גם כאובים וקשים!), תמיכה רגשית ונפשית, לדעת איך לריב ואיך להתפייס ועוד ועוד.

יפה מאוד שאותם חילונים שאתה מכיר (וגם אני מכיר כאלה) יודעים להריץ צחוקים עם בנות ולזרום איתן (בדרך כלל הזרימה היא כלפי מטה וד"ל).

השאלה אם אותם זרמנים ידעו גם לתקשר עם בת-זוגם בקשר מחייב ומורכב שמקיף חיים שלמים ולעיתים מסובכים.

במילה אחת: מסופקני...

כי התקשורת שאתה רואה שהחילוניים יותר מצליחים בה-

זו התקשורת הראשונית, היותר שטחית,

ובה הם מצליחים, כי הם טובים בזה, אכן.

אבל-

דוסים חשוכים, שאין להם את הידע הבסיסי בתקשורת עם בנות,

הם רוכשים אותו תוך כדי קשר עמוק ומבוסס יותר,

עם בת זוגם.

עלי אישית, הצידע בתקשורת בסיסית עם בנות אצל חילונים- 

לא מעלה רושם חיובי,

כי זה ידע שנרכש כתוצאה מחברה מעורבת.

האם זה מחייב שהם ידעו לבנות קשר יציב וטוב?

לא בהכרח....

אולי הגיע הזמן שנפסיק לכנות את עצמנו "דוסים חשוכים"?

כן,ברור לי שהכינוי הזה נאמר בסוג של ציניות

אבל בכל זאת, בכל צחוק יש קצת אמת

ולפחות לי, הכינוי הזה ממש מציק

בואו נחשוב על משהו חדש:

בלי רגשי נחיתות

בלי להתנצל על מה שאנחנו

כל רעיון לכינוי חדש יתקבל בברכה..

מתוך נסיון של כמה שנות נישואים (וניסויים...), ההבדלים לא צריכים להיות קושי, אלא דווקא אמצעי.

ההבדלים הללו הם לדעתי הכרחיים, גם ליצירת קשר משפחתי בריא, וגם לבניית אישיות בריאה של כל אחד מבני הזוג. הקשיים שיוצרים ההבדלים הללו הם דוקא סימן וקריאת כיוון לעבודה על הזוגיות. מה שכתבה "אני והוא" מציג כמעט באופן מובהק חלק מהקשיים של הצד הנשי.

אתמקד במה שהעלתה פותחת השירשור, וכל אחד יוכל לעשות היקש לגבי שאר ההבדלים. לגברים מטבעם יש פחות צורך לדבר מאשר הנשים (שקיבלו כידוע תישעה קבין של שיחה...), ופחות צורך לשתף, אבל זה לא אומר שזהו המצב התקין. בזכות הנישואין, האיש לומד להכיר את הצורך להקשיב (גם בלי לתת עצו), ומכיר את הצורך הנשי בשיחה עצמה, ולא כאמצעי. כישורי השיחה שהאיש רוכש מהקשר עם אשתו (וזה כשהוא עובד על עצמו, כמובן, ולא מזניח את הזוגיות), עוזרים לו מאוחר יותר להעניק תשומת לב לילדים, וגפ להיות קשוב יותר לאנשים אחרים מחוץ למשפחה.

לא לחינם אסרו חכמים על דיין שאיננו נשוי לדון דיני נפשות...

כמובן שהדברים נכונים גם לנשים. גם להן יש מה ללמוד מהנישואין.

אין לנו שום יכולות נבואיות,

וגם לא ממש חזקים ברמזים נסתרים.

תגידו ברור, זה נורא פשוט,

(מתסכולם של גברים רבים)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?