חוץ מזה השאלה היא מה את רואה בתור חזרה בתשובה, מישהו אם סיפור מפוצץ(הודו, חטיפה,סמים וכו').

או שחזרה בתשובה יכולה גם להיות משפ' חילונית ששלחה את הילד לגן דתי ודרך זה היא התחזקה. או שהילד בהמשך המשיך במוסדות דתיים וככה נהיה דתי.

כי לפי זה יש דווקה יותר "חוזרים בתשובה" דת"ל.

חוץ מזה שמה זה משנה העיקר שהבנאדם שומר תורה ומצוות

ההבדל הוא שאצל הדתיים לאומיים זה דבר רווח בציבור אבל לא בא מעצם התפיסה הדת"ל  ולכן גם ישנם דת"ל יראי שמיים ומקפידים על קלה וחמורה אך יש הרבה שלא -זו באמת בעיה שצריך לעבוד עליה לתקן.. ואצל  החרדים עצם התפסיה שלהם בעייתית. עם זאת באמת בדברים מסוימים החרדים מצליחים להיות ברמות הרבה יותר גבוהות מרוב הדת"ל בגלל החלק הטוב בתפיסה שלהם שהם לא מקבלים בקבוצה את הפשרנות , מה שגם חלק מהאנשים הדת"ל לא נוהגים בפשרנות אך בסביבה שלהם זה קיים ועוד איך ולכן זה מקשה לשמור על טוהר ועל רמה רוחנית גבוהה אבל יש אנשים צדיקים, אפשר לראות הרבה ת"ח עצומים ובעלי מידות שאי אפשר לתאר את עוצמתם בציבור שלנו.

לכן יש גם יתרונות בדרך החרדית אך אני יכולה להגיד לפחות באופן אישי שבגלל שקשה לי עם עצם התפיסה שלהם אני לא רוצה להיות כזאת. אני יודעת שזה אומר לעמול קשה וגם ליפול הרבה ומהבחינה הזו אולי יותר עדיף לשים מחסום כמו החרדים אבל זה הדבר הנכון לעשות. אני חושבת שהכי חשוב בעבודת ה' זה להיות איש אמת. איני יכולה לשקר ולהגיד לעצמי ולילדי על דברים טובים שהם רעים כדי למנוע סכנה של הדרדרות דתית. כמובן שבדברים שבהם יש גם רע וגם טוב והרע מרובה יותר מהטוב או קשה מאוד להתמודדות לא אקח אותם אך אי אפשר להגיד על כל דבר שיש בו קצת רע ורובו טוב וגם חשוב מאוד שהוא רע. זהנ נראה לי עיוות ושקר ולהיות אדם ישר זה מינימום. אם אני לא מחפשת את האמת ואת מה באמת נכון ומה באמת ה' רוצה שאני אעשה - מרכיב בסיסי ביותר בעבודת ה' חסר לי. ולכן אני לא יכולה לקבל את הדרך החרדית כי אני רואה שם עיוות כלפי כל מיני דברים. נכון גם אצל הדת"ל יש עיוות אבל שוב זה לא חלק מהתפיסה אלא מ"מחלה" שנתפשטה בציבור ואני משתדלת, אשתדל ואשתדל לעזור לילדי בעז"ה לא להיות שותפים בה.

נכון שגם בחברה החרדית הרבה גוונים ולא הכל אותו הדבר אבל יש דברים שהם בתפיסה בסיסית, גם אם לא יוצאים בחריפות נגד וכו', יש את התפסיה השורשית. כמובן זה קשור גם לעוד דברים בתפיסה שהם גם שורשיים וב"ה לא קימיים בציבור שלנו (ואולי אליהם דווקא חדג'ומט התכוון יותר) אבל זה מה שהכי מפריע לי. האמת שבסופו של דבר חלק מהדברים ההם גם קשורים למה שאני דיברתי עליו. ושוב, יש פיתוי ללכת לדרך החרדית- קל יותר להשמר מדברים לא טובים אבל מפסידים דברים שחובת האדם בהם, לדעתי.

*יש להדגיש -אני מכירה חרדים. יש לי גם מורות חרדיות ואחת מהן, אפשר להגיד, המורה המוערכת עלי ביותר בבית ספר. אישיות מדהימה. צדיקה באמת. מעומק הלב- זה לא ענין של שנאה. את החרדים שאני מכירה (דוד של אבא שלי, מורות שלי- זה בעיקר הקשר הקרוב יחסית) אני מעריכה ואוהבת, אבל, זה לא מחייב אותי לקבל תפיסה שנראית לי שגויה ואם אקבל אותה היא בכך עוול ושקר בעבודת ה' שלי. 

בכל מקרה חשבון נפש ציבורי של הציבור הדת"ל חייבים לעשות. המצב רחוק מלהיות אידיאלי.

אבל מה לעשות שחלק מהציבור שלנו (חלק גדול ולא מיעוט)מתפשר על דברים שלא ממש מותרים מההלכה.

ללכת עם חולצה קצרה,לראות תוכניות לא צנועות,לקרוא ספרים לא נקיים,לשמוע שירת נשים,לא לשמור נגיעה,לשמוע שירים לועזיים עם מילים לא איי אי אי וכו'.

לא באה בטענות לאף אחד ואני חושבת שיש מלא אנשים ממש צדיקים שלא שומרים את  מלכתחילה את כל התורה(או שנופלים)

אבל זה ממש לא הופך את זה לדבר טוב ולאידיאל.

אני מתההה על דת"ל אבל אני חושבת שיש מה לשפר בתחום של ההלכה ושמיעה לדברי רבנים.זהו.

(לא באה לפגוע,להעליב או להטיל דופי באף אחד)

שמעתי את הרב אבינר אומר שזה לא נכון.

פשוט כל החוזרים בתשובה החרדים בולטים,כי הם עוברים דירה,מחליפים את כל הלבוש וכו'.

לדבריו,אפילו יותר מזה,הציבור הדת"ל גדול מהציבור החרדי במספר.

11%-9% או משו כזה 

תחשבי, הם הגיעו מהעולם החילוני, רוצים לזרוק הכל [במשמעות ההפוכה], וללכת ברבאק על חזרה בתשובה.

אז הם הולכים ישר לצד הקיצוני, ולאט לאט מתאזנים. [בכללי - זאת הדרך של לעבוד את המידות. ללכת לצד הקיצוני, ואז להגיע לאיזון.]

כי זה גם מבלבל אותם, הציבור הדתי. כי יש הרבה דברים שאנחנו כמו החילונים [או שהם כמונו. לא חשוב.] אז הם אומרים - רגע, לראות טלוויזיה? או לא? מה כ"כ שונה מהחיים שלנו פעם, להיום?

ותחשבי על זה, זה נורא מבלבל..

אז הם מעדיפים ללכת הכי רחוק..

בכ"מ, זה משתנה מאדם לאדם וממשפחה למשפחה

בעיני הרבה אנשים הפתיחות של הציבור הדתי לאומי, גורמת להם להיות כביכול פחות דתיים....

החוזרים בתשובה רוצים להפוך להכי דתיים שאפשר ולתפיסתם זה החרדים....

מה אפשר לענות לה על דבר כזה?

זה לא חכמה גדולה לשבת כל היום בבית המדרש, ללמוד את התורה לעצמך, בלי לצאת החוצה ולהאיר לעם ישראל את התורה... ואחרי זה לבוא ולהגיד שאתה לא נופל, אני ראיתי כמה חרדים שיצאו מעט מעולם הישיבות החוצה ועם כל הסמרטפונים וכד' למינהם הם לא עמדו בפיתוי לרגע!!!

בית המקדש חרב על שנאת חינם, ובית המקדש יבנה באהבת חינם בין אחד לשני, להרבות שנאה כפי האחר ירחיק את הגאולה, אולי אתה מדקדק על קלה כבמורה זה יפה וזה טוב, אבל גם אם עוד הרבה שנים תמשיך כך המשיח לא יבוא....

מאוד ע"פ הרב קוק בהקדמתו לספר אורות, מעבר לחשיבות של ארץ ישראל כמצוות התלויות בארץ וכד', יש לה חשיבות של החייאה ותקומה של העם היהודי כנשמה שבונה את הגוף של העם היהודי והוא עם ישראל, לכןאנו ציונים בנף לכל, וארץ ישראל חשובה לנו לקיום כל המצוות וכו'

מצד שני אסור לנו להתכחש לזה שאנו לא מושלמים כלל, כל הסמרטפונים ו' זה הצד השלילי שלנו ואנחנו חייבים לחזק אותו לצערנו הצב מאוד קשה היום בציבור שלנו וחייבים לתקן את זה

לסיכום: זה יפה לדקדק על קלה וחמורה זה טוב וזה יעיל, אבל הגאולה לא תגיע ככה....

לקרב ולצאת לעם וכו'...

ממה שכתבת נשמע שיציאה החוצה מהבימ"ד חייבת לבוא על חשבון דקדוק במצוות.  זה לא נכון, צריך לדקדק במצוות ולצאת לקרב לבבות ולהשתדל שלא יבוא על חשבון אחד של השני...

אשמח לתשובות...

אם תנסי לראות את הציבור שלנו מבחוץ - הוא נראה פשרני+

אז ברור שבן אדם שהיה חילוני, ועכשיו החליט בהוא רוצה לחזור בתשובה - יחפש את המקום הכי גבוה ביהדות. החרדים נראים במקום הזה בדיוק...

בשיחה עם כמה חוזרים בתשובה חרדים, הם אמרו לי שאם הם היו מכירים את האמת של מה שהולך שם - ההתלבטות היתה גדולה מאוד.

אצל החרדים קשה מאוד לראות את הבאגים מבחוץ..בשונה ממנו.

אך האמת צריכה להאמר בגאון.

אנחנו מאמינים שהמקום שאנחנו שואפים אליו - גבוה פי כמה וכמה מהמקום אליו שואפים החרדים בכלים שלהם. צריך להגיד את זה כל הזמן.

בס"ד

מה אתה מכיר את כל החרדים ויודעים לאן הם רוצים לשאוף?!?

אבל דיברתי רבות עם מחנכים ורבנים חרדים מוערכים.

שאנחנו פשרה כי(לעניות דעתי) וזאת גם הסיבה שלא ידעת מה לענות לה, היא שרובנו לא באמת בררו(גמאני....) את הדרך שלנו ושאלות באמונה שיש להם, האמונה בדרך שלנו לא מספיק מבוססת וחזקה אז גם אין לנו מה לענות לחילונים/חרדים.

צריך לברר עד הסוף את הדרך שלנו ולהבין שהיא לכתחילה ואין פה שום פשרנות ואז יהיה לנו מה לענות..

בהצלחה בבירורים...

אנחנו משלימים את עמ"י (מקרבים חילונים, מקבלים ילדים של חוזרים בתשובה לבתי ספר, אין הבדל בין ספרדים לאשכנזים וכו')

זה לא שהם לא!! הם חלק מאיתנו, אחים אהובים שלנו, אבל אני מדברת עלינו..

ארץ ישראל- זה ממש חשוב לנו,אני לא מכלילה אף אחד, וברור שלכל עמ"י זה חשוב, תלוי עד כמה.

תורת ישראל- ישיבות מכל הסוגים, לומדים..

לכן אומרים עלינו שאנחנו פשרנים, כי אנחנו לוקחים חלק מכל דבר. בעיניי זה מדהים.

זה לא פשרנות, זה ללמוד מכל דבר, לא?

אני מאוד מאמינה בדרך חיים של הציבור שלנו. מאוד.

אבל יש משו בדברים ששני הציבורים האחרים חושבים עלינו, שאנחנו קצת פשרנים. תסתכלו קצת מסביב, תעשו שניה חשבון נפש ציבורי- אנחנו באמת מה שאנחנו מתיימרים לומר שאנחנו?

תנסו שניה לא להשוות אותנו לחילונים או לחרדים. תנסו שניה להסתכל על עצמינו רק כי אנחנו צריכים להיות יותר טובים ולא בהשוואה לאחרים.

אני חושבת שיש לנו עוד הרבה מה לתקן. אני מרגישה שיש לנו הרבה צדדים פשרניים.

אבל כל מה שאמרתי לא מונע ממני לחשוב שזאת הדרך שבה אני רוצה לחיות. יש עוד הרבה עבודה- אבל זאת הדרך.

ואחרי שנתקן את עצמינו אני חושבת שיראו את זה גם בחוץ ויבינו שהדרך הזאת לא בנויה על פשרות אלא על שילוב, על חיבור.

ולגבי החזרה בתשובה- זה לא מדאיג אותי שאנשים הולכים לכיוון החרדי. טוב להם שם? מעולה! לכל אחד יש את הדרך שלו לעבוד את ה'.

ושוב- יכול להיות שאחרי שנעבור תהליך יצטרפו אלינו עוד אנשים.

יום מעולה

ביקשו לומר מה טוב בציבור שלנו, אמרתי מה אני חושבת.

לא להתרגש.

אני חושבת שהציבור שלנו (האידיאל, לא מה שהרבה אנשים עושים..) הוא שילוב רב מימדי של כל תחומי החיים, עפ"י דרכה של תורה.

לחיות חיים כאלה זה דבר מורכב. מאוד מורכב. יש לנו את התורה שעל פיה אנחנו הולכים.

לתפיסתי, החרדים חיים בצורה שגויה. הם לא מקיימים צדדים מסויימים בתורה. ז"א שהם הולכים לקיצוניות מסויימת (ואני לא מדברת על אנשים פרטיים, אבל על רוח ההנהגה. ברור שכל אחד בציבור חושב אחרת ולא כולם כאלה).

הם רואים בלימוד התורה ערך עליון ובלעדי, בעוד אנחנו רואים את הלימוד כחלק חשוב ביותר, אבל לא יחידי.

אנחנו מאמינים בציונות (מה שחלק מהחרדים לא), מאמינים בחומריות - כשהיא עוזרת לנו בעבודת ה', מאמינים בקירוב לבבות, מאמינים בא"י.

לצערי, הרבה מהחרדים (ושוב, בעיקר ההנהגה) לא מאמינים בחלק מהתחומים שציינתי.

אנחנו מאמינים ששילוב כל מרכיבי החיים ביחד זוהי דרכה של תורה. בלי להתעלם מאף צד.

כמובן שאסור לעשות דברים שמנוגדים להלכה (מה שלצערי קורה בחלק מהציבור, ולכן אנחנו נתפסים כפשרנים), כי אנחנו מאמינים שהשילוב הזה הוא חלק מהתורה.

חוץ מכל זה, יש סטיגמה נפוצה שחרדים יותר דתיים מד"ל.

אפשר להבין מאיפה הסטיגמה הזאת מגיעה, כי רואים את החרדים מתבדלים מכלל הציבור בלא מעט תחומים, בעוד שהדת"ל הרבה פעמים מחפפים בתחומים מסויימים.

אבל אסור לשכוח, שהדרך של הציונות הדתית היא שמירה של כל המצוות כולן! וזה שיש אנשים שטועים, לא הופך את הדרך לטעות!!

אנשים תופסים את השילוב בציבור ובחברה הכללית כחלק נפרד מהתורה.

אבל למעשה, אנחנו עושים את זה כי אנחנו מאמינים שהשילוב הוא חלק בלתי נפרד מהתורה!

להתבדל מהחברה ולשקוע בתורה זה קל יותר, אבל לקחת חלק בציבור הכללי בלי להתפשר על דרך החיים שלך - זה כבר מתחיל להיות יותר מסובך.

יש לנו אחריות לאומית לכלל העם. לא לדאוג רק לעצמנו. לעזור לאלה שלא זכו להיוולד בבית שומר תורה ומצוות, ולקרב אותם. ושוב - בלי להתפשר על הלכה, תרבות וכו'.

לכן הרבה חוזרים בתשובה רוצים להתחזק, ורואים את הדרך החרדים כביכול יותר דתית, יותר אותנטית, ויותר 'יהודית'.

להיות דת"ל, זה מחייב!

מדבר על שביל הזהב. לצערי אני לא זוכרת של מי הרעיון הזה, אבל שמעתי פעם ששביל הזהב זה לא מה שכולנו נוטים לחשוב, שזה "דרך האמצע"- יעני לא זה ולא זה, קצת מזה וקצת מזה.

לפי הרעיון הנפלא הזה, שביל הזהב בתיקון מידות מתקדם בדרך של הליכה מקיצוניות לקיצוניות, עד לאיזון. לכן אדם קמצן כרוני, מומלץ לו שיהיה ממש פזרן, שישבור את המידה הזו לגמרי, ואז או שזה יתאזן מאליו, או שיאזן את זה.

לדעתי, כך חש אדם שחוזר בתשובה- שמתוך הזוהמה, העצב החשיכה שחש קודם לכן, הוא מחפש את האור הכי חזק, את הדבקות הכי גדולה (כמו שנראה), לכן הוא ילך לחסידות, לכן הוא ילך לאיזה חברה ליטאית שמרנית מאוד. אחר כך, כשעבודת ה' כבר תיטבע בו, והקשר שלו עם ה' יגיע לרמה של פחות צורך להוכיח אותה כלפי חוץ, ייתכן והוא יחפש את אותו "שביל הזהב", הוא יתאזן מאליו. אני די בטוחה שיש חוזרים בתשובה שהיו חרדים ונהיו חרד"לים או דת"לים.

עד כאן התאוריה החביבה שלי: )

לא עצם הקיצוניות היא רעה. להיפך קיצוניות זה דבר מאוד טוב.

אלא דרך האמצע- זה דרך שהיא בין 2 מידות שהן רעות. אבל ברור שבמידה הטובה צריך לעשות אותה עד הסוף, בקיצוניות.

מחפשים מסגרת שתכיל אותם, מישהו שיקבל אותם.

לצערי, דתיים לאומיים לא ממש עושים את זה. 

זו אמירה פופוליסטית של חרדים שמנסים להצדיק דרכם על ידי פסילת אחרים.

אמירה שאין לה כל קשר עם המציאות, אמירה שאולי אפילו משמעה ההיפך...

החברה הזאת חוזרת על סיסמא ידועה. ה"רוב" הזה לא נכון, זה דבר אחד,

דבר שני- יכול להיות בהחלט שהיא חשבה שהפתיחות שיש גם היום בממדים של הציונות הדתית לא מתאימה לה.

לגבי השאלה האחרונה- הם כן רואים, רק לא אומרים...: )

תקשיבי, תשאלי את ההורים שלך. את נשמעת נסערת בגלל אותה חברה חוזרת בתשובה,

החילונים לא חושבים על הציבור הזה ככה, וזהו...

ואגב, די לרדידות הזאת. זה תחרות?

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות