אם זה מכסה את כל הברך כשיושבים,זה מצויין! זאת לא נפילה.

זה בתנאי שאת עושה את זה כי את חושבת שזה יותר יפה,לא כי זה "פחות צנוע"

גם אני הולך עם כפיה שטוחה ופעם חשבתי שזה נפילה,עד שהבנתי שזה לא.

דיבור,זה חשבון שלך. אבל חשוב מאד לשמור על שפה נקייה.אפילו קריטי.

ברור שהחצאית צנועה!!

והדיבור נקי! בלי קללות וזה..

אבל זה נשמה כזה..

שאם רק אני משנה טיפה ת'טון דיבור אני נשמעת אחת שנוסעת לגרנד קניון לקנות גינס חדש

מצידי זה טיפה נפילה,לי קל להשלים אם זה כי אני מעדיפה פשוט לא!! להתייחס לזה!!

אבל כנראה שזה עדיין מפריעה לי..

שתראו אותי[ולא בזמן הקרוב..]

תסתכלו עלי,כאילו נפלתי ממאדים! את נפילה?? אין קשר!

אבל זה מה שאני מרגישה..וזאת הבעיה! שאני בכלל מרגישה את זה!

וגם אתם לא מכירים אותי מלפני

אבל ככשאלתי את הרב שלי על זה הוא אמר לי שכיפה מעיקר הדין צריכה להיראות מכל הצדדים...

אם היא נראית מכל הצדדים אז אין בזה בעיה, אם לא אז....

וזה לא אומר כיפה ע-נקית  ממש,זה אומר כיפה שיכולים לראות מכל הצדדים..

כי זה היה קשה?

כי את לא חושבת שזה הדרך הנכונה?

למה?

את מוזמנת ..גם לאישי וגם לבית[או להליכות-אותו דבר] תמיד!!!

בהצלחה ענקית נשמה שלי!!

אחרים אומרים לך. 

תקשיבי למה שאומרים לך--

אבל רק מה שמתאים לך תיקחי איתך..

הובנתי?

מבחינת הצניעות את הולכת לפי ההלכה וזה ממש בסדר!!!

הדרך לצאת מזה זה פשוט ע"י חתירה למעלה. זה טוב שעצרת, הסתכלת, היית מודעת, אבל עכשיו הזמן לעזוב את הבוץ הזה ולעלות!

אני חייבת לצרף לך משהו:

• "האדם אף הוא משול לציפור. הציפור יכולה לדאות למעלה למעלה, בתנאי שתניע כנפיה בלי הפסקה. אם היא מפסיקה לרגע, הרי היא נופלת וצונחת למטה. כן הוא האדם..." פתגם של ר' ישראל מסלנט.

מה שהוא אומר, זה שבמצב של היעדר התקדמות אישיותית ורוחנית, במצב של מעין "הזנחה" לנשמה, יש צניחה באופן מוכרח. הרמה הרוחנית יורדת. העוצמות הפנימיות של האדם ונקודת המרכז האישיותית שלו- כולם מתערערים, מיטשטשים. הדרך לצאת מזה זה פשוט לעלות.

איך?

אני חושבת שזה כולל כמה חלקים: חלק של בירור- כי הרי השחיקה היא כללית, אם את חיה לפי דברים שקיבלת על עצמך בכיתה ח' בלי לתחזק את התובנות האלו, יגיע היום (במקרה שלנו, עכשיו), בו תרגישי שאיבדת את האחיזה ואת ההבנה בעניינים האלה. לכן צריך פשוט לערוך בירור חוזר- למה אני מקיים את המצווה הזו? מה היא נותנת לי? איפה הגבולות שלי? מי אני רוצה להיות? מי אני עכשיו? לאן אני שואף? איפה נקודות החוזק והחולשה שלי?...

מתוך הבירור הזה את כבר מחזקת את עצמך וקצת "מאתחלת" את הרמה הרוחנית שלך.

חלק ב': תחזוקה שוטפת. כדי שלא תתקעי במקום, כדי שלא תתני לעצמך לשכוח מה את מרגישה עכשיו, את צריכה להיות בצמיחה, בעלייה. הרי ראינו שהאדם משול לציפור, ואם הוא לא עולה, הוא מאבד את כוחותיו ומתחיל לרדת. 

לכן- קחי לך לימוד יומיומי- הרב קוק- מבואר/לא, מסילת ישרים, שמירת הלשון, החוברת הנהדרת שהכינו ב"בשביל הנשמה"ועוד. תלמדי משהו טוב. תשמעי קצת שיעורים- אפילו באינטרנט! העיקר, תחזקי את עצמך. 

עוד חלק- ייתכן והאמת הפנימית שלך גבוהה, אם מרגיש לך נפילה בדברים כאלה, לכן באופן חיצוני אפילו תתחילי לחזור קצת לפעם... 

אבל- תבררי אם מה שגורם לך להרגיש רע עם זה זה שהלבוש הצנוע נתן לך מעין "בטחון עצמי" רוחני כזה, הרגשת אדם טוב, והתחושה הרעה שלך עכשיו נובעת מזה שהערך העצמי שלך היה תלוי בבגדים. את צריכה לראות ממה נובע לך...

הובנתי?

בקיצור, נשמה טובה, בהצלחה! תלכי עם האמת שלך, זה הכי טוב.

נראה לי עניתי לעצמי... מקווה שהתשובה אקטואלית בכלל...

שאני לא!! רוצה לחזור!

משום ש...|מעדיפה לא לפרט-לא משהוא רע אבל עדיף לא להסתבך|

טוב לי איפה שאני..

אבל אני לא שלמה אם זה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....