להתחבר לעמ"י! ובדוק שבעיר החינוך יותר טוב בסופו של דבר..

ישוב- יש איפה לצאת, אוירה נקיה (לא נוסעים בשבת וכו') יש נוער אחלה, אנשים טובים מאוד.

עיר- זה עיר, זה גדול, רחב, הרבה אופציות, די שליחות, הילדים לומדים זהירות בדרכים

אין לי עוד כ"כ מה..

בעיר אין אחלה נוער??בעיר אין אחלה אנשים??!??!שאני יבין!!

ומה שליחות בלגור בעיר?זה כל אחד עם הרצון שלו..

לפני דעתי השליחות זה לגור ביישוב כדי לחזק את ההתישבות בארץ!!

(מאוד לא מסכימה עם מה שכתבת..)

לגור בעיר- יש הרבה יתרונות! הרבה מוסדות לימוד, גנים, מכללות וכו'.. (דתי/חילוני/חרדי.. לכל המגזרים), סופרים, חנויות, אוטובוסים (גישה להמון מקומות) וכו'..

לגור בישוב- זה לגור עם השכן..לחיות איתו, לגדול, ללמוד, לאכול בקיצור לחיות אחד את השני.. כולם פחות או יותר אותו סגנון.. וזה נותן קצת פחות.. כי אתה תקוע כל הזמן על החיים האלו.. נכון שיש גם יתרונות..לחנך את הילדים ברוח יהודית ישראלי מתנחלת.. וכו'..() אבל זה לא סותר שחינוך כזה א"א לקבל בעיר.. אין המון חנויות והכל על פי זמנים..

מבחינה חברתית- בשתיהם יש המון דברים..פעיליות לנוער, סניפים, דברים לשכונה/ישוב וכד'..

אני מעדיפה עיר.ובעזרתו יגור בעיר!!

יותר נח מבחינת הכל!!

פשוט..

שמעתי על הרבה חסרונות של ישוב , אבל אני לא רואה את עצמי מצליח לגור בעיר בכלל....

אני חייב כל הזמן את החברה שיש בישוב, וגם את המרחב הפתוח.....

מצד שני גם הכל צפוף.(בישוב הכל יותר מרווח)

בס"ד

הרבה מושבניקים מעדיפים את הדשא של עצמם

זה עניין של אופי.

אני אישית אוהבת עיר.

אני רוצה כשאני אהיה גדולה לגור בעיר עם גרעין תורני ולהשפיע שם כמה שיותר. (בעז"ה)

משום מה אני אוהבת רעש (לא בצורה מופרזת, אבל כן..)

אני לא אוהבת ששקט ושומם.. זה מפריע לי, לוידעת למה (:

פשוט איכות חיים.

בלי הבלאגן והלחץ של העיר.

שקט ופרטיות.

אוויר נקי בלי עשן מזוהם ממכוניות רבות ומפעלים.

יותר מרחב..לא כל מטר נתפס בבניין.

יש חיי קהילה מיוחדים כאלה..שותפות. זה המקום של כולנו...וכולם מכירים את כולם.

טוב, כמעט את כולם.

אין פחד להסתובב ביישוב לבד מחשש לפושעים..

כלומר, ברור שיש את החשש וביישוב אין ביטוח מסכנות..

אבל בתכל'ס האחוזים נמוכים יותר.

עיר היא כל כך המונית וצפופה!

זה דוחה אותי.

הייתרון של העיר זה שהכל קרוב. יש אפשרויות וגישה לחנויות, לקניונים,

למרפאות, להכל..

אבל יש פשרה-לגור ביישוב שקרוב לעיר.

לא חור.

זה ממש אחלה. מתה על המושב שלי.

לא מסוגלת לחשוב על חיים בעיר...

לא ארצה את זה לעולם.

אבל אצלי אני מתפשרת על עיר..

וגם אני הייתי רוצה לגור ביש/וב שקרוב לעיר!

כי באמת ביישוב צריך אוטו! זה אלף בת!!

וגם צריך קצת יותר חנויות..

אבל עדיין ישוב זאת חוייה!!

עיר - היתרון היחיד זה שהכל קרוב, אבל זה לא שווה את זה.

ישוב - איכות חיים. וכל מילה מיותרת.

ערבות הדדית ואכפתיות, ואהבה.

חיים של שותפות, של לדעת מה קורה אצל השכן, ולהכיר את כוווולם!

וכן, תתעצבנו או לא - אבל נראלי שבישוב הסניף / נוער יותר פעילים.

כי יש תנועה אחת בד"כ, שכולם בה. וזה בערך האופציה היחידה לעשות מעניין אז זה פעיל מלאא.

אנחנו בישוב כל היום עסוקים בלתרום ולתרום ולתרום. ולשפר ת'ישוב, ולהתנדבב. (בנוער כילו...)

לוידעת. באארור לי!

וסתכלו עלי בתור אחת שמעריצה את הישוב שלה!!

אין כמוהו, ובאמת אני אומרת.

איפה אני ארצה לגור?

חברון!! להיות קרובה לאבות ולאימהות.

או ירושליים,קרוב למקדש...

ואולי בית לחם..אמא רחל,השכינה הקדושה

איך להרוס?!ולהרוס!ולהרוס!! (<??>)

ממש לא..

גם בעיר האנשים חושבים איך לתרום ולתרום ולתרום!!

ואיך לשפר תצכונה!!!!!!

נכון שיש דברים שאת בהחלט צודקת לישוב.

אבל זה מזה שעצבן שככה את "יורדת" ו"מורדיה" את הערך של הנוער בשכונה.

כי זה דווקא בגלל שיש כמה תנועות נוער, אז הנוער הוא לא רק הסניף שלך.

או עירבוב של כמה!!

תעריצי את היישוב שלך, בכיף!

אבל אין לך תזכות להשמיץ אף אחד אחר!

בס"ד

ואני גרה ביישוב..

בעיר יש סניפים שעושים מעל ומעבר!!!

בדיוק כמו ביישובים אם לא יותר.

זאת הייתה אמירה ממש מגעילה ולא נכונה.

תעשי לי טובה, תכירי את הסניפים עליהם את מדברת ואז דברי.

אי אפשר להחליט על פי שמועות.

בס"ד

אחרי החתונה ארצה לגור ביישוב או בשכונה בעיר ששיש בה מין חיים חברתיים קטנים כאלו (כמו שכונת רימונים בצפת... המודל שלי לשכונה בעיר שהייתי מוכנה לגור בה [בשכונה, לא בעיר]).

אני חושבת שביישוב יש מספר יתרונות-

א. כמובן פחות השפעה זרה מבעיר ופחות פיתויים.

ב. חיי קהילה, ערבות הדדית מאוד גדולה

ג. מרחב עצום לילדים שהם יכולים לצאת ואף אחד לא ידאג להם... במיוחד אם זה יישוב כמו שלי שהכבישים הם רק מסביב ליישוב ולא בתוכו אז בכלל לרוב לא דואגים לילדים.

בעיר יש גם יתרונות-

יותר מקומות לצאת אליהם כשאתה גדול יחסית, יותר מבחר של בתי ספר, תנועות נוער, מקומות עבודה..

אתה לא חי בבועה ואז יוצא לעולם הגדול ומקבל כאפה לפנים..

יותר מקומות לקניית דברים.

כמובן שבשני הדברים יש גם חסרונות:

יישוב-

בועה בועתית למדי (למרות שגם צפת בועתית למדי..)

אתה לא נחשף לרוב למגזרים אחרים וחי במין חממה כזאת ואז יוצא לעולם ומגלה שאתה לא יודע כלום

אין יותר מדי בחירה של מקומות עבודה או בתי ספר או תנועות נוער, לרוב יש תנועת נוער אחת, בית ספר אזורי ופנימיות..

לפעמים אנשים חודרים לך לפרטיות מרוב שכולם כאן מכירים את כולם אתה מרגיש שהם יודעים עליך הכל.

בשביל לצאת אתה חייב טרמפים ואין כמעט אוטובוסים

העיר הכי קרובה אליך זאת טבריה ואין שם מה לקנות () וגם כמעט לא מגיעים לשם..

עיר-

המון המון השפעה זרה, לדעתי יותר קשה לגדל ילדים בצורה טובה בעיר.

פחות מקומות לילדים לצאת- לחברים צריך אוטובוסים וזה מסובך, בשביל ללכת לבית ספר הרבה פעמים צריך אוטובוסים, ילדים צריכים לחצות לבד..

צריך כל הזמן לשמור על הילדים שלא יצאו מהדלת.

בלי קשר גם בעיר הרבה אנשים מפחדים ללכת בלילה כי יכולים לעשות להם כל מיני דברים..

יש פחות עזרה הדדית ולמי לפנות..

ביישוב יותר קל לפנות כשיש לך בעיה או משהו.

זהו.

סיימתי. .

טוב אז בעיר שלי תמצאו בעיקר חסרונות..

אבל לא בכל מקום..יש מקומות סוג של סגורים..לא ממש אלא הגדרה של מקומות של הקהילה..לדוגמא איפה שאני גרה ועוד אזור אזור אחד מוגדר בתור האזור של הקהילה\דתיים וכו'..

כמובן שזה שכונה רגילה שפשוט כל הקהילה\ דתיים עברה אליה (באופן ספונטני)

אבל באמת כשיורדים לאזור החנויות, קניונים, בתי המלון זה הבדל עצום!!!!

אני מרגישה בבית שלי אולי כמו מיני ישוב..פשוט ילדים נכנסים ויוצאים כל הזמן! כולם מכירים את כולם יש לנו גינה מתחת לבית שגם מי שגר באזור השני בא אליה וזה נותן הרגשת אחדות...

כמובן שלחנך ילדים פה זה אולי לא הכי טוב מבחינה דתית אבל לא על כולם זה משפיע או אולי קצת..(תראו אותי )

בכל אופן עכשיו כשאני חושבת על זה אני לא רוצה שכל הזמן יכנסו ויצאו לי מהבית ילדים כמו אולי בישוב (אני לא יודעת איך זה שם אני רק חושבת..) אז אולי להשאר בעיר זה טוב אבל לא עיר גדולה..עיר ישובית (מצפה רמון וכו'...(כמו אחותי))

רק מי שגם בעיר מבין כמה יש אנשים שלא יודעים כלום... 

שאין בין זה לבין יישוב שום הבדל, אבל ברור שירושלים....

בעיר- מצד אחד יותר קשה כי יש המון השפעות רעות מסביב ואנחנו שונים מכולם,

          מצד שני יותר קל כי ברור שאנחנו זה משהו אחד וכל שאר האנשים זה משהו אחר.

בישוב- מצד אחד יותר קל כי כולם דוסים ואנחנו לא המוזרים היחידים

            מצד שני יותר קשה כי אם כולם דוסים כל מה שמישהו עושה הוא בסדר, ולא באמת הכל בסדר...

ביישובים יש אותן תופעות כמו בערים. אולי יותר בשקט, אולי בשינויים ובמידתיות אחרת,

אבל זה קיים. ביישובים כולם דוסים? באמת? אני יודע שזה לא נכון...

העיקר הוא מה שקורה בבית והחינוך שאתה מקבל. אם זה מסודר אצלך, המגורים בעיר

לא יפגעו בך. בכלל. יותר קל ביישוב, יותר קל להתמודד, אבל בעיר יש הזדמנות להיות

קשוב גם לציבורים אחרים ובאמת להכיר את עמ"י. זה קשר בלתי-אמצעי. לאו דווקא מדבר

על חילוניים, גם על חרדים ומסורתיים. באיזשהו מקום, לחיות בעיר נותן לך להבין שאתה

לא לבד בעולם.

אם השיקולים לבחירת מקום מגורים הם על-פי נוחות, אז יש יתרונות לכאן ולכאן. אבל אם

מי שרוצה להתחבר לעם, לא כמס שפתיים, ולא רק להתלונן מרחוק כמה טומאה יש בתל

אביב, חיפה ואילת - שיבוא!

מגורים ביישוב לא מבטיחים קהילתיות וקהילתיות יכולה להיות גם בעיר. לא צריך להכיר את

כולם, מספיק להכיר את אלה שבשכונה שלך.

"כולם דוסים" זה ציטוט של התגובה אליה שירשרתי.

אילו דברים רעים יש בעיר שביישוב אין? תחבורה

בשבת? 

לא אמרתי איפה לגור, מתחילת הדיון חשבתי שהוא

מיותר, אבל ההנחה שלגור בעיר פירושו לגור במקום

פחות טוב היא כוללנית וכתושב עיר לא יכולתי להימנע

מלהתערב.

אם אנשים לא יודעים איך זה לגור, מילא. אבל אלה

דברים לא מבוססים שנזרקים לחלל האוויר בלי שום

אחריות.

אתה חייב להסכים איתי שבעיר הכל יותר פרוץ.

בישוב אתה לא תראה שלטי חוצות של נשים עם לבוש מינימלי,

הקולנוע יהיה קצת יותר רחוק מהבית,

הברים- סביר להניח שלא תדע מה זה עד שתגיע לגיל שבד"כ יוצאים לברים,

לפעמים הבועה של הישוב זה טוב לחינוך של הילדים.

כמובן, כל אחד והשיקול שלו של-

קידוש שמיים VS חינוך חזק VS בועתיות יתר.

אבל כן, בעיר הכל יותר פתוח.

ולא בקטעים שלי שהבן שלי יקום כל בוקר לתוך גוף של אישה בפרצוף במקום שדה פורח..

ואני לא רוצה שהוא יחזור הביתה דרך כבישים סואנים במקום בשביל נחמד..

ולא באלי הרבה דברים שיש בעיר ואין בישוב.

כמובן שזה כל אחד וההחלטות שלו,

אבל אין ספק שבעיר יותר קשה מבחינה דתית, למרות שגם בישוב יש בעיות כאלה..

שלטי חוצות לא ממלאים את כל ההוויה של מגורים בעיר.

מי שלא רוצה ללכת לקולנוע לא ילך לקולנוע. אבל בכנות,

זה לא שאף אחד לא צופה בסרטים במחשב...

לא כל הילדים בעיר ראו אי-פעם בר בעיניים. לרוב, הידיעה

היא מהתקשורת וגם זה כשהם יחסית בוגרים וההשפעה על

החינוך שלהם היא לא כזאת דרמטית.

לא כל הכבישים בעיר סואנים, ילדים לא חוצים כביש סואן לבד.

יש כבישים צדדיים, יש שבילים והתנועה בהם היא לא יותר

סואנת מאשר ביישוב.

כמו שאמרתי קודם, העיקר הוא מה שקורה בבית, איזה חינוך

הילד מקבל. חינוך ביישוב הוא לא בהכרח יותר איכותי מחינוך

בעיר. 

ילדים הם לא טיפשים, הם יודעים להפריד בין מה מותר למה

אסור. מסבירים להם, אומרים להם "כן" ו"לא" והם קולטים. הם

לא חווים טראומה והאמונה שלהם לא מעורערת יותר מאמונת

חבריהם מהיישוב.

אם כבר, השוק מגיע כשהם בוגרים ומגלים אנשים שונים מהם

ונחשפים לנורמות שונות משלהם.

נכון שזה לא כל ההוויה.

אבל זה חלק.

ואני יודעת על מה אני מדברת.

אולי אני מרובעת מהישוב, אבל השנה גיליתי כמה דברים על ערים..

ואני עוד חיה השנה בעיר קטנה, בלי הרבה פרסומת.

אבל..

השבוע הגיע אלי ילד- ממשפחה מקסימה!!!!!!- ודפק לי משפט שאני לא אחזור עליו פה..

כששאלתי אותו "מאיפה אתה יודע מה זה אומר??"

אז הוא אמר לי: "מה הבעיה? זה כתוב לי מול הבית!"

וזה לא משו שמישו יגיד לך בישוב.. [לא המשפט שאני לא אחזור עליו. ה"זה כתוב לי מול הבית"..]

בוודאי שזה תלוי בסופו של דבר בחינוך מהבית,

אבל גם החברה מאוד משפיעה.

ובישוב, או בקהילה דתית בעיר- גם אם וכשיש את האנשים הפחות "טובים"- זה עדיין משפיע.

אני יכולה להעיד על עצמי שאם לא הייתי גדלה בישוב כ"כ בועתי גם לא הייתי יוצאת מה שאני היום.

טוב, יש לנו מחלוקת במציאות...

אני עדיין עומד מאחורי מה שציינתי.

אני גרה בעיר בשכונה של דתיים ויש שם גרעין מדהיםם!!

כולם של קשורים אחד לשני כמו משפחה,כולם עוזרים אחד לשני,וכולם אוהבים אחד ת'שני...,ניראה לי בדיוק כמו ישובים...,וגם משפיעים המון על החברה מסיב ה שלא קורה בישובים...

אבל כשני יהיה גדולה אני ירצה לגור בישוב,אבל קרוב לעיר,כי אי אפשר להסתדר בלי חנויות וכ'ו...]כי יש שם שטחים ענקיים של מרחבים,שאת זה אני אוהבת...

אבל מקום רגוע כן? לא תל אביב או משהו...

פשוט באמת שבעיר התחנכתי הרבה יותר טוב ממה שביישוב יש כל מיני סיבות אבל אין לי כוח לחפור, וזה הרבה יותר תורם לעמ"י

וחוץ מזה לא יודע זה כזה באופי שלי, ז"א אני ממש לא עירוניסט אבל אני אוהב שבכל קרוב כזה טוב לא יודע ממש איף להסביר את זה...

עדיף משו עוד יותר קטן

נותן מלא חסרונות בעיר וכו' בלי שהוא מכיר באמת...

אני אישית הושפעתי הרבה יותר מהעיר (לטובה) מאשר היישוב.

בעיר אתה יודע שאתה שונה מהחילונים ווביישוב אם יש חפיפינקים אין את הגישה הזאת של "אני לא כמוהם" לפחות לא באותה רמה ואז המצב מתדרדר... (ברור שבעיר יש הרבה שפעות רעות וכאלה אבל לדעתי זה רק מציג את העניין של "אני פשוט לא רוצה להיראות כמוהם"..

אז אפילו לא ישובב.

מושב קטן כזה, קיבוץ, משו ככה.. קטנצ'יק. וקהילתי הכיי.

מלאאא דשא ופרחים ופרות וטרקטורונים. ובתי קרקע. ואויר כיפי כזה.

זה מה שאני באמת באמת שואפת אליו, השאלה אם הוא יקרה...=]

אין לי מושג מה אני אעשה אם לא יהיה לי בעתיד כסף לבית ביישוב קטן, זה הרי יותר יקר..ואני אצטרך לגור בעיר..

מצידי שיהיה בקראוון...העיקר במושב/יישוב קטן..

כי בעיר א"א להסתובב, וישוב זה בועה.

ישוב: בתור ילד, 3-13 זה המקום הטוב ביותר בעולם. יש שקט, חברים, וואדי, הרפתקאות, צבא, רבש"ץ, נחשים, עקרבים, 

גינה, בית פרטי בלי שכנים שאפשר להפריע להם בטעות, כולם מכירים את כולם, לא נבהלים אם הילד קצת מאחר כי בטח הוא אצל השכנה.

בתור נער, הישוב בגדול כשלעצמו הוא משעמם ומשמים... ואין יותר מידי מה לעשות בימות החול..

אבל בשבתות ובחופשים זה הזמן הכי כיפי. כולם יוצאים החוצה, מדברים, יש נוער בכיכר, גיטרות, מנגל ספונטאני בין לילה, פויקה, טיול זריחה, פק"ל קפה, רכז נוער...מצד שני בגלל השעמום אז לפעמים יש כאלה שזה גורר אותם לוונדליזם, סמים, בלאגנים..

אבל בישוב שלי כמעת ואין תופעות כאלה.

לא הייתי אומר שמאחז מתאים לכולם כי קשה לשרוד שם, אבל ביישובים קטנים שצריך להרחיב אותם!!! מקומות שצריכים עזרה!!

ליישב את יהודה ושומרון!!

כולם הולכים לגרעינים תורניים ושכחו כבר מלהתיישב במקומות חדשים ביו"ש...

אתה מדבר כאילו המפעל של הגרעינים לא חשוב.

אם לא היו גרעינים תורניים, הייתי ראשון רץ לפתוח כזה. אלא שצריך לפזר את הכוחות.

והיום, חוץ מנוער אהוב מאוד בעיני שמוסר את נפשו  כ פ ש ו ט ו על ארץ ישראל, אין אנשים שדואגים ליישב יישובים.

משפחות, זוגות צעירים, כבר לא עומד להם בראש חשיבות ההתיישבות. רק אם מסתדר אז הולכים לגור במקומות כאלה.

האידיאל שעומד היום הוא גרעינים. צריך לא לשכוח את האידיאל גם של ארץ ישראל.

ופה אני חושב שאנשים יכולים לנטות לארץ ישראל, כי אם לא אנחנו, מי כן??

גם הגרעינים התורניים הם ארץ-ישראל.

עכו, לוד, מזרח ירושלים, יפו, רמלה, נצרת...

לכל מקום יש את היתרונות והחסרונות שלו

סתם..

אולי יום אחד יהיה לי אומץ !

בתור אחת שגרה בשניהם :

לדעתי יישוב זה טוב אבל זה קצת סגור,

אתה מכיר רק דתיים מתנחלים, לא מחובר ככ לעם.

מצד שני עיר זה פתוח וזה אבל זה גם ממש סכנה דתית..

לוידעת אפילו הסניף שלנו ברמה ממש נמוכה (לא הולכת)

אבל זה בונה אותך.

אז כל אחד מה שהוא מעדיף.

זה לא קשור לעיר או יישוב...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....