כולנו היינו במקומות שהיום לא בטוח שאפשר לומר מייצגים אותנו.

תעשו טובה ואל תשפטו על זה.

מן הסתם יודע מה ההשקפות שלה ושלך, אחרת לא היה מציע, הלא כן? אלא אם כן מדובר בבחורה טובה בחור טוב..

נראה לי שבאמת צריך להכיר בפועל.. אם אתה ממש רוצה לברר משהו ספציפי שחשוב לך בהשקפתך- פשוט שאל את השדכן. חבל לפספס בגלל זה. זה באמת תלוי מי האדם העומד מולך.

זו רק נקודת זכות...

צריך להכיר לגופו של ענין: יר"ש, מידות, התחשבות, נעימות הליכות, התאמה אישית, הרגשה טובה.

ההשקפה, מספיק שאמרו לי שהיא ציונית.זה לא מה שמפריע..

אלא אולי יש פער בתחומי עניין, סגנון חיים, לבוש וכו'..

לגבי תחומי עניין - לא נראלי שיתגלו פערים גדולים.. 

רק לחרדים יש חיים עשירים, אל תהפוך אותם לחשוכים 

סתם מהתעניינות. ממש לא בציניות.

 של כתיבה - לא ראיתי כבר הרבה זמן.

שינאתך ומרירותך על החינוך שקיבלת, כנראה מעבירים אותך על דעתך.

אינני רואה לנכון להשיב לך.

[וזה דבר מצוי אצל סגנונות כאלו - שאינם מסוגלים לתפוס שמישהו יכול להעריך את הזולת, בלי להרגיש "משהו רע" אצל מישהו אחר כנגד זה..  המגוחך ואולי גם המצער - זה איך שאדם מחיל את דמיונותיו הרדודים על נימוקיהם של אחרים]

אך לרדת לפסים אישיים זה סבבה.

חשבתי שאתה דמות תורנית שצריכה להיות אישיות לדוגמא.

אז חשבתי... 

חשבתי גם שאין שום סיבה להתבייש בחינוך הציוני דתי

בערכים, בתרומה, במסירות, בלהט בעניים,

בחשיבה העצמאית, בשאיפה למצויינות, בבגרות מלאה.

(כל אלו לא ממש קיימים בסמינרים למינהם)

חשבתי גם שאין סיבה לרוץ לרבנים חרדיים ולקבל מהם אישור אדיאולוגי

או סתם להיות סרח עודף שמשנת א"י השלמה ולבוש צבעוני הם ההבדלים היחידים בינו לבין חרדי.

אז חשבתי..

מי שמייחס לשני, שמשבח מישהי מישראל, שדבריו הם "רגשי נחיתות" וממציא נימוקים מגוחכים לדברי הזולת.. שלא יתלונן אח"כ על "לרדת לפסים אישיים".. זה מבחיל וצבוע.  דע, אם כך תדבר אל אחרים - גם ישיבו לך. התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר, אומר ה"חינוך" [יש כאלה ברחוב.. מקללים, וכשמישהו פעם עונה להם כאיוולתם, מגלגלים עיניים: לדתי אסור לדבר ככה...]

ואני מוותר לך לחשוב על כך שאני "דמות תורנית".. (גם שקר. הרי זו לא פעם ראשונה שאתה כותב בסיגנון זה, ולא רק אלי, כידוע..). זה יחסוך לך לכתוב את דבריך המלגלגים - שבאמת גורמים לביזוי עצמי לך בלבד - כלפי מישהו שאתה חושב שהוא "דמות תורנית"; כך אולי תהיה לך קצת פחות עבירה (אם כי גם לסתם בן אדם צריך לכתוב בצורה נורמלית)

ומי שחושב שאם משבחים מישהי שלמדה בחינוך חרדי שיש בו יר"ש, אז "חייב להיות" שזה "להתבייש" בחינוך אחר - מראה מה  שיש בראש שלו בלבד. אדם שאינו מסוגל לשבח מישהו אחר בלי לחוש "רגשי נחיתות", באמת יש לו בעיה. ואם הוא מייחס  זאת גם לזולת - יש לו בעיה כפולה.

ומי שחושב ש"ערכים, תרומה, מסירות, להט" וכו' - קיימים רק אצלו ולא ב"סמינרים", במה שהם חושבים לנכון, מראה שאין בו אף אחד מאלו. דמיונות קטנים על הזולת. דרך "נוחה" להתמודדות.

ואם דבריך היו מראים על "החינוך הציוני דתי" אז זה באמת היה גרוע מאד. אין בהם לא להט ולא ערכים ולא כלום. רק שינאה, תסבוך ומרירות. אבל הם לא מראים. זה שלך פרטי.

כתיבה על חינוך שונה בדברים מסויימים, כאילו כל מה שיש בו זה "להתחתן בגיל 18" (אגב, לא חייב להיות כ"כ גרוע) - מראה על אי יכולת לכבד אחרים, ואי יכולת לנהל ויכוח איתם ברמה נורמלית, אז "מרדדים" אותם, בלי לשים לב שבכך הכותב מרדד את עצמו בלבד.  וייחוס של "נימוקים" ברמה הזו למי שמשבח את החינוך ההוא, גם כן מראה רמת הכותב בלבד, שאנו מסוגל לתפוס שאחרים רואים בעין טובה גם מה שחוץ לד' אמותיהם.

לגבי הקשר "לרוץ לרבנים חרדיים" וכו', אינני מנסה כלל להתעמק (לא שרבנים חרדיים זה גרוע. רבנים זה רבנים). זה כנראה גם חלק מאותה "מחלה" של מישהו שיש לו בראש קיטלוגים ומרירויות. וכל מילה שהוא שומע שחלילה משבחת "זרם" אחר - ישר הוא כבר "יודע" במי מדובר, ומוציא את כל תסכוליו.

ולי אין כל ענין לעסוק ב"תחביב" המשונה הזה של חיפוש "הבדלים בינו לבין חרדי". באמת, "משימה גדולה"...

אדם שרואה שכותבים על מישהי שבחרה במקום בי"ס גרוע, "סמינר חרדי", שזו "נקודה לטובתה"; ואינו יכול לסבול עין טובה כזו, וכבר מסיק שזה מראה על גינוי אחרים, וזה מוציא ממנו שטף כזה של שנאה ופלגנות - מראה על עצמו בלבד.

אז חשבת..

זה רק אצל מי שזה מה שקופץ לו בראש כשהוא שומע שבח לאחרים. אם לו היה לו משהו כזה בתוכו - לא היה עולה בדעתו לחשוב שזה הפירוש של של לשבח את הזולת..

וזו בהחלט "נקודת זכות" שבחורה למדה במקום שיש בו חינוך לתורה ויר"ש.

שלמדה במדרשה או אולפנה, ז"א שבמידה והכותב היה מציין שהיא למדה באולפנה גם אז היית אומר שזאת נקודת זכות? אני שואל ברצינות..

נניח, שהכותב היה שואל:

לא היה לה מקום טוב, אז היא נסעה לאולפנת "צופיה" בירושלים (אולי אני מתבלבל, אבל נדמה לי שפתחו איזו אולפנה כזו, "תורנית" שם), או לאולפנה "דוסית", כביטוי המקובל, בדרום. כלומר - מציין, כמו בשאלה הזו, מקום שבא להדגיש שמשפחתה בחרו לה מקום חינוך תורני יותר ממה שהיה על-ידם;

אז כמובן הייתי כותב באותן מילים: "לדעתי זו רק נקודת זכות"..

זו בדיוק המחלה: שלא מסוגלים לתפוס שאפשר להסתכל על מי שמדברים עליו באותו רגע - ולהגיד את הדבר החיובי ביחס אליו, בלי שיעלה בכלל בראש "השוואה" למישהו אחר. זה ממש חולי לדעתי.

וכללית, אני חושב שיש אכן דברים יפים בסמינרים (בלי להיכנס לחילוקים. גם שם יש מן הסתם כל מיני סוגים), ויש דברים יפים בחינוך התורני-אולפני. ובבוודאי שבמדרשות מסויימות, שיש שם מעלות עצומות.

כשהשואל הוסיף, בהודעתו השניה, "אולי יש פער בתחומי ענין" וכו' - אז באמת לא עניתי. כי בשביל דבר כזה, צריך להכיר אותו ואותה ואת שאיפותיהם..

הוא בכלל לא התכוון נקודת זכות במובן שזה עדיף על פני אולפנא.

אלא- שבאיזור שלה לא היה חינוך דתי טוב, ולא התאים לה ללכת לפנמיה רחוקה כנראה,

אז הנק' זכות היא-

שבמקום שתלך למקום שהוא לא טוב מבחינה תורנית, אבל דתי-

היא החליטה לוותר על חינוך דתי לאומי דווקא,

בשביל חינוך ברמה תורנית גבוהה.

צריך לכבד תלמידי חכמים.

פעם הרצי"ה אמר על מישהו: "פלוני הוא ת"ח, אני חייב לסבול אותו"... וזה אפילו כשמדובר על אדם ענק כזה, ושמן הסתם היו לו טענות-אמת.

אנחנו בוודאי לא יכולים "לשפוט" ת"ח גדולים. הרי זה מבט סובייקטיבי שהם "מתעלמים מהמציאות".. כנראה הם חושבים שלא.. אנחנו יכולים לומר שקיבלנו מרבותינו דרך אחרת, ושאנחנו מאד מזדהים איתה.

ואני גם לא חושב שאכן באופן כוללני "ת"ח גדולים מתעלמים מהמציאות". לעיתים יש מחלוקות בסדרי עדיפויות.

פעם נשאל הרצי"ה על המחלוקות שיש היום. אז הוא ענה: גם אביי ורבא חלקו.. הבעיה היא בצורה.

ולכן, אם אנחנו רוצים להאיר דרך שאנו רואים כנכונה, אנחנו צריכים קודם כל להגדיל תורה בתוך עצמנו, וגם להגדיל אהבת ישראל וכבוד ת"ח, מכל ה"חוגים". רק כך, יש סיכוי שדברינו גם יישמעו. בלי אהבה וכבוד - אין האזנה. נכון, שלצערנו זה לא תמיד הדדי - לא נורא. מותר לנו "להוביל" בתחום הזה.

החיתוך החריף בין "אנחנו" ל"ציבור החרדי" הוא נורא ואיום, ומלא דמיונות.  אפשר להתווכח ולהישאר אחים.

[ותראה כמה זה נורא, מה שאמרת בכנותך: "יש לי שנאה לחרדים" ויפה שאתה יודע שצריך לתקן את זה. הרי זה ציבור של מאות אלפי בני אדם, עם גוונים שונים ועם יופי עצום בהרבה ממנו. אז איך אפשר כך אל "החרדים"... ה' יעזור לנו להרבות אהבת חינם, וק"ו כשזה לא "בחינם", ולא לראות בשנאה "מצוה", חלילה..]

שהיא עמדה על העקרונות שלה על אף שהייתה במוסד שנגד את המציאות שהכירה ועליה חונכה

וכל זאת מבלי ליצור פרובוקציה וכו' וכו'..

טוב זה מה שאני הבנתי.

למה במוסדות האלה לא היו משאירים אותה דקה, אם הייתה אומרת או עושה משהו שלא לרוח המקום..

כלומר, כלפי חוץ היא לא מתנגדת ובפנים היא יודעת מה נכון לה.

לא תמיד מתאים לצאת נגד, גם כשהקפתך שונה.

דווקא כלפי חוץ לא התנגדתי וניסתי לקחת מתוך

הדרך שלהם את הדברים שראיתי כנכונים ולא נוגדים את ההשקפה שלי.

וכשהיו התנגשויות נתתי לזה להיכנס מאוזן אחת ולצאת מהאוזן השנייה 

אין מקום לביטויים מנוגדים לרוח המקום למרות שיש כאלה שכן מעיזות אבל אז הן "חוטפות על הראש"

יש גם אפשרות גם לשנות את הדרך במשך השנים, והיא לא בחרה בה.

מנין אתה מכיר את המוסדות האלה?...

...

בחורה יכולה להישאר איתנה בדעותיה הציוניות ולא לעוף מהסמינר. מכירה כמה כאלה, ואני בעצמי.

ישנם כמה שיטות, הנה שתיים:

1. בהתחלה מתלהבים ומתווכחים עם כל ילדה שברברת שטויות, ואחכ נרגעים, וקולטים שלא כולם אותו הדבר, וכאן צריך ללמוד להכיל.

2. בהתחלה נזהרים, ואחכ (בכיתות הגבוהות) אומרים, ולעיתים מתווכחים, בגבול הטעם הטוב, ואדרבא- היו כמה שיצאו מחוזקות בענין ארץ ישראל מהשיחות איתנו.

לסלק? על שום מה? היית פעם מנהל סמינר חרדי?...

הום. אני דיברתי.

אותי סבבה? סבבה..

ב. אני מכיר את המוסדות האלה מאד טוב, ואני יודע על כמה כאלה ש"נחשבים" בציבור החרדי והכללים שם מאד נוקשים, וכן מי שתגיד דברים שלא לרוח המקום תמצא את עצמה מהר מאד בבית..

אולי אתה מתכוון למקום מאוד ספציפי שפוסל על כל שאלה במהות ואקטואליה, לאו דווקא ציונות, נכון?

יש לי לא מעט חברים ומשפחה שלמדו בעברם במגוון מוסדות חרדיים, ככה שאני יודע שזה לא מקום ספציפי

אינני חושב שאפשר להגיד על זה "נגד את המציאות.. שעליה חונכה"..

הרי לא נשלחה למוסד "חילוני"..  התפיסה ה"ציונית" אינה הדבר היחיד שעליו אדם מחונך. הרי מן הסתם חונכה גם ליר"ש ועוד דברים טובים. האם בגלל השקפת עולם שונה בנושא מסוים, גם אם חשוב, אפשר לומר שזה "נוגד את המציאות שהכירה ועליה חונכה"?....  בפרטים מסויימים כן. יתכן שבעיקר - לגמרי לא..

יש המון שוני בחינוך.

בתור אחת שלמדה חלק מהזמן בחינוך חרדי אני ראיתי את ההבדלים ויש הרבה.

על השקפת העולם אפשר בהחלט להגיד שזה נוגד את המציאות שהכירה ועליה חונכה.

מי שלא היה בפנים לא ידע לעולם את ההבדלים האמיתיים.

ב. ב"השקפת העולם" נכון (כך גם כתבתי), גם לגבי התקופה שאנו בה - ויש גם הבדלים לעיתים בסיגנון של החינוך ליר"ש בכמה עניינים (שמעתי מכאלה "מבפנים"..).

ג. עם זאת, אני חושב שיש דברים שהם "חומר" טוב לבנות עליו עולם רוחני וכו'; בפרט כשמדובר במישהי שמבחינת "השקפת העולם" בנושאים כלליים, לא הפסידה את החינוך מהבית.

התורה היא אותה תורה שניתנה לנו מסיני וכל החינוך לערכים טובים, דרך ארץ וגמ"ח זהה.

אבל יש דברים שבהחלט נגדו את המציאות בה גדלתי,

אין ספק שהיו פעמים בהם כאב לי לשמוע את 'הירידות' על הציבור הדת"ל, כן שם באותו בי"ס שבו חונכתי-

הם בעצם התכוונו קצת אליי ואל המשפחה שלי כשדיברו על זה-

והיו עוד דברים שבוודאות חרו לי מאוד.

כל מילה!

אם הוא מציין ש"למדה במקום חרדי", סמינר, בגלל שלא היה חינוך טוב - אז מן הסתם המקום שבחרו כדי שכן יהיה "חינוך טוב", הוא מקום טוב, שמחנכים בו ליראת שמיים, מידות טובות ודקדוק במצוות. וזה כמובן יתרון.

ואם היא גם בעלת "השקפת עולם ציונית", משמע שגם מבחינה זאת לא חסר מה שהוא מחפש - 

אז זו נקודת זכות. יש סמינרים שיש בהם חינוך מעולה.

מה הכוונה אין באזור שלה אולפנה? יש היום כ"כ הרבה אולפנות בכל חור!!

וגם יש הרבה אולפנות דוסיות עם פנימיה.. 

יש מקום לברר יותר לעומק את הנק'- כי בכל זאת חינוך זה אמירה, השתייכות להשקפה כלשהיא.. 

ב'גדול':

אני חושבת שאם הדגישו לך שהיא ציונית, באה מבית ציוני, עשתה ש"ל, מחוברת לעם ולארץ-

אז אין לך מקום לדאגה..

רק שתדע (ושאף אולפניסטית לא תעלב ממה שאני כותבת):

בנות חרדיות יודעות תנ"ך בצורה מדהימה!!! ולא רק תנ"ך, בקיאות בעולם התורני מאוד מאוד!!

הרבה יותר מאולפניסטיות מצויות..

לדעתי זו רק מתנה עבורך!

ומין הסתם בת שלמדה בחרדי גם לא עשתה שרות לאומי...

(ולא מחייב שזה בגלל השקפה שונה)

לגבי ש"ל- זה ממש לא מן הסתם. מכירה כמה בנות חרדיות שעשו ש"ל..

אי חושבת שהבחורצי'ק המתלבט-צריך פשוט לברר עליה כ-פרט!

ולא לעשות סקר קהל בנושא. 

זה ממש לא משנה מה נכתוב ומה נגיד,

העיקר זה מה יספרו לו עליה ומה היא תספר על עצמה.

חושש מהלבוש? שיברר.

חושש מרמת הציונות? שיברר.

חושש מתחומי העניין שלה? שיברר.

ובא לציון גואל!!

לגבי השתי שורות הראשונות שלך לגבי אולפנות. אענה גם על אולפנות מהידיעה הוההיכרות החלקית שלי, וגם על ישיבות מהפן האישי (אם כבר אז כבר, נכניס גם את הישיבות לעסק ).

בנוגע לאולפנות - זה נכון שיש הרבה אולפנות ואופלניות וכו' וכו' - אבל כל מקום והאופי שלו. אם אמא יודעת שבעיר שלהם האולפנה היא לא כ"כ טובה, לא מחדירים בה מספיק יר"A, הבנות בה יכולות חלילה לקלקל את הבת שלה (כן, אין סיבה להתחמק מהאמת - יש מוסדות שעדיף לא לשלוח אליהם את בנותיך למרות שהם מתהדרים בשם אולפנה...) - אם האמא ביררה את הבירורים שלה ונכוחה לדעת שבאיזור הקרוב להם אין אולפנה עם חינוך כמו שהיא רוצה לבת שלה, אז יש סיבה הגיונית למה שתפנה לאפיק החרדי. היא יודעת שאת הבת שלה בענייני ציוניות וכו' תחנך כבר בבית להשקפתו של הבית, אבל רוצה גם חינוך תורני טוב, ואת זה היא תקבל במקום שהיא מאמינה שייתן יותר תורניות לבת שלה, גם אם זה מוסד חרדי.

בנוגע לפנימיות - אצל בנות זה לא כזה פשוט. בנות בטבען הן יותר ביתיות ויש המון בנות שפשוט לא מסוגלות לצאת ארבע שנים ולחיות בפנימייה, אני מכיר את זה על קרובות שלי - יש כאלה שזה פשוט לא האופי שלהן והדבר הטוב להן. בנות פעמים רבות מעדיפות להישאר מתחת לסינר של אמא גם בימי האולפנה וזה נורמאלי לגמרי, לכן לא לכל אחת תתאים אולפנה עם פנימייה גם אם היא הכי דוסית שיש... יותר יתאים לה, נניח, מוסד חרדי קרוב לבית שהיא חוזרת כל יום הבייתה לאבא ואמא ולאחים והאחיות...

יש סוגי אנשים ובנות שונים...

בנוגע לישיבות, וכעת מכיוון אישי - גם בישיבות, לעיתים יש בעייה ספציפית במקום מסויים שחסר בו מקום איכותי וטוב. המזל הוא שלבנים קל הרבה יותר לצאת ללמוד בפנימייה והרבה יותר מקובל ככה שכיום באמת כמעט כל אחד יכול לבחור מקום כאוות נפשו ברמה שהוא רוצה, עם פנימייה וכו'. כמובן שהתשלום בהתאם והתשלום החודשי כבד מאוד, אבל זה כבר החלטה של ההורים.

אבל אני מדבר אפילו על עוד קודם לכן, בכיתות ז-ח. חטיבת הבייניים. אני לא מכיר כמעט ישיבה אחת שיש בה פנימייה אמיתית לתלמידי ז'-ח' וגם פעמים רבות ז'-ח' מצוותות לבית הספר היסודי, או שכתחליף, הילד הולך לישיבה/תיכון דתי שליד הבית שהוא "לא מת עלייה בלשון המעטה" כי יש בה חטיבת ביניים, ושם הוא לומד כיתות ז' וח', ואז בורח ממנה בכיתה ט' לישיבה שהוא רוצה...

לא לכולם זה טוב, יש כאלה שהמוסד לימוד שקרוב לבית אצלם יכול לפגוע בהם ממש. כזה אני הייתי. המוסד ליד הבית, שבו הייתי אמור ללמוד ז'-ח', ממש לא התאים לי ויכל פשוטו כמשמעו לפגוע לי בהמשך חיי בתחומים רבים. לא התאים. 

מה שקרה בסוף, הוא שמצאתי ישיבה שטובה לי שיש בה חטיבת ביניים, אך היא רחוקה מרחק של כשעה נסיעה מהבית שלי, ביישוב מרוחק יחסית מביתי. אבל החלטתי בכל זאת ללמוד שם, למרות שאין פנימייה וזה אומר לקום מוקדם כל בוקר כדי לנסוע באוטובוס והסעה, ולחזור בסביבות 6 בערב הבייתה. הקרבתי את כל זה כדי ללמוד במקום טוב ועד היום אני מודה לה' על כך.

נמצד שני, אם במקום מגוריי היה מוסד לימוד חרדי טוב, עם אפשרות לכיתות ז'-ח' וכמובן בלי פנימייה, יש סבירות כלשהיי שהייתי נמנע מטילטול עד לאותו יישוב מרוחק בשביל ישיבה לטעמי, ונשאר ללמוד במוסד הלימוד החרדי הטוב כאלטרנטיבה למוסד שאותו עזבתי שהזיק לי...

זה הכל להיום

זמן נסיעה מול השקפה?

שהות בבית מול דרך חיים?

וכו' וכו'

לא כל הורה היה מוביל את הילד שלו לחינוך שנובע משיקולים של נוחות בלבד,

תתפלא- יש שמעדיפים לחזק את החינוך בית ולבנות קומה בילד, גם אם זה מצריך זמן נסיעה, עלות, השקעה.

ובשביל זה לא מספיק רק הורים צריך גם מורים. 

אני מודעת לכך שיש מקרים יוצאי דופן ולכן כתבתי קודם שצריך לבדוק כל מקרה לגופו..

גם אני בחרתי לקום מוקדם כל בוקר כדי להגיע לאולפנה שממש לא ממוקמת מחוץ לבית שלי-

ואני לרגע לא מצטערת על זה!!!

מן הסתם יש מוסד חרדי פה באזור- אבל זאת בכלל לא אופציה.. 

למה שההורים שלי יירצו ליצור אצלי תסבוך בנפש עם דרך חיים אחרת ממה שהם מנחילים בבית?

יש בת שההורים שלה יודעים שמסיבה זו או אחרת הם לא יכולים לשלוח אותה ללמוד במקום לא עם פניימייה שהוא מרוחק מהבית, וכמובן לא פנימייה - לא יכולים מסיבות רבות, לא רק נוחות...

ואז הם מעדיפים לשלוח אותה לחינוך החרדי שבעיר שלהם מאשר לאולפנה שלא לטעמם...

אכן, למעשה כמו שכתבת, כל אחד וטעמו הוא, וסדרי העדיפויות שלו.

זה לא חייב אבל ליצור תסבוך בנפש, אם במקביל אתה מקבל חינוך טוב בבית, עם השקפה שהוריך רוצים.

יש כל מיני סוגי סמינרים ויש מצב שהיא למדה בסמינר פחות קיצוני בדעותיו עובדה שקבלו בת ממשפחה דתל"ת.

איך שאני מכירה יש בנות שההשקפה בבית שלהם הוא חזק מספיק מלתת להשפעת הסמינר להשפיע  ואני מכירה באופן אישי לדוג' בנות ספרדיות שבסמינרים מסוימים חינכו אותן שיהדות ספרד ומי ששונה מסגנון ליטא הוא ללא בסיס וכל מיני הבלים אלו והם היו מספיק חכמות ליישם את תוכו אכל קליפתו זרק. 

רק תקח בחשבון שיש סמינרים בעיקר אלו שבנותיהן מרקעים מגוונים כאלו ששעורי ההשקפה הם ממש אנטי... 

זה יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה דברים.

בהשקפה שונה,

בעולם מושגים שונה, (כבר מזמן חשבתי לפתוח מילון מושגים של דת"ל ולהפך)

בלבוש (כמו שמרדכי כתב-פאה, ואני מוסיפה-גרביים)

בסלנג שונה.

ועדיין, אני בהחלט חושבת שזה יכול ללכת.

|נאום החרדית|

ליתר דיוק מגיל 0 עד 18 למדתי בחינוך חרדי והתחתנתי עם דתי לאומי / כיפה סרוגה כי שם היו ההשקפות שלי....ולכן אם הרצון שלה ההשקפות הסגנון מתאימים אין שום מניעה...להפך..לומדים להכיר לשמוע להחכים והרבה לצחוק...

שכל אחד מכם הביא את היתרונות של החינוך שלו. אשריכם. יפה מאד.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳