אני יכולה להגיד לך שמראה חיצוני מאוד משנה את מה ש-"הקהל" חושב עליך,

לי אמרו שצמיד ברגל לפי ההלכה לא צנוע..

אני לא יודעת מה להגיד ל ך בקשר לשאר הדברים..(כי אני כן הולכת לבאולינג ולא מבינה מה הבעיה..) אבל אם ההורים שלך אומרים לך את זה את צריכה לסמוך עליהם כי הם עושים את זה לטובתך..!

התגובה שמעלי קצת מבאסת...(במחילה ממי שכתבה אותה..)

יצא לי כבר כמה פעמים שאמרו לי "אם ההורים שלך אומרים לך את זה את צריכה לסמוך עליהם כי הם עושים את זה לטובתך"-וזה ממש, אבל ממש לא עזר.

מתנחלתת! שתידעי לך שהרבה ממנו כאן (אם לא כולנו) מתמודדים עם דברים כאלה. 

אני חושבת שמה שהכי נכון בסיטואציה הזאת זה לחשוב- למה ההורים שלי אוסרים עלי את זה??? את בעצמך אמרת שאת רוצה שהם יבינו שאת כבר מספיק בוגרת וגדולה להחליט איך את תיראי.

אז תעשי את זה- תראי להם שאת מספיק בוגרת וגדולה להחליט את הבירורים האלה בעצמך! קחי את עצמך בידיים ותחשבי, למה זה טוב? למה זה רע??? תחשבי על זה במלוא הרצינות ואל תעשי את הדברים רק כי אחותך גם עושה...

פעם ביקשתי מאמא שלי לעשות משהו והיא אמרה לי שבסופו של דבר ההחלטה היא שלי, אבל שלפחות אני יקבל אותה מתון בירור אמיתי. מתוך רצינות.

תמיד אפשר להיכנס לחברים מקשיבים(יש שם המון שאלות של חבר'ה ששואלים בדיוק על הדברים האלה- הדברים הקטנים, שלכאורה לא מבינים על מה הם בכלל..), להתייעץ עם חברות, עם מדריכה,אפילו לפתוח ספר הלכה זו אופציה(!)

אני חושבת שאם בסוף תגיעי להחלטה לעשות משהו שההורים שלך אוסרים עליך, אבל תסבירי להם שביררת, שבאמת בדקת! שיש הרבה דעות שמתירות לעשות כך! וכו' וכו', הם יבינו אותך ואפילו יעריכו אותך!

אז, בהצלחה!!! 

אם לא הבנת כ"כ, אם סתם בא לך לדבר,

מוזמנת באישי

בס"ד

עדיין לא ראיתי את ההלכה שאמרה את זה...

בס"ד

אהלן

אני אספר לך קצת על עצמי, לפני הכל-

יש לי חור שני, אני הולכת עם צמיד ברגל, ויש לי אורך חיים שונה יחסית מההורים שלי.

א-ב-ל!

את החור השני עשיתי לפני 4 שנים (פוי! אני זקנה!)- ולפני שעשיתי ביקשתי רשות הורי- והם אישרו לי.

כנ"ל לגבי הצמיד לרגל (גם לאמא שלי יש, אז לא הייתה לי בכלל בעיה...)

אני וההורים שלי לא מסכימים על כל מיני דברים מסוימים- אבל הם ואני מקבלים את הדברים של אחד השני.

מה זאת אומרת?

צורה מסוימת שאני ההולכת ההורים שלי לא מסכימה איתה- אבל שאני בבית או בחברת המשפחה אני מכבדת מאוד.

כנ"ל שהייתי באולפנה (איזה מוזר זה להגיד...הייתי )

פעם רציתי לעשות נזם, ושאלתי את דעתם של הורי- שניהם, באותה תגובה שלא הייתה מפתיעה במיוחד- "איכס...אבל זה הגוף שלך, תעשי מה שבא לך..." . באותה תקופה לא עשיתי נזם כי חשבתי שזה דבילי לשם פלסטר על האף במשך 3 שנים עד סוף האולפנה, ואמרתי שאני אתאפק. עברו 3 שנים ואני עושה עדיין את הדיון הזה עם עצמי- לעשות או לא לעשות?

אבל במשך 3 שנים כיבדתי את האולפנה- שום סיבה אחרת.

אז זהו, אני מאמינה שאת לא חייבת להסכים עם הדעות של ההורים שלך, אבל את חייבת לכבד אותם.

חור שני אפשר לעשות בכל גיל ובכל זמן, שאלה אמתית- את לא יכולה להתאפק עד שתהיי יותר גדולה?!

אותה דבר עם הצמיד ברגל...

לפני חודש רציתי ללכת עם חברה לאירוע של הגיוס שלה, וההורים שלי ביקשו ממני שלא ללכת, כי לדעתם זה לא מתאים לי. אחרי מחשבה של 5 דק' החלטתי לכבד אותם ולא ללכת.

כי אני הסכמתי איתם? לא. כי אני מכבדת אותם. כי אני עדיין גרה איתם בבית וכי הם עדיין יותר מבוגרים ממני ועדיין יודעים קצת יותר ממני.

*סתם נקודה למחשבה....

לא מסכימים לי חור שני, צמיד ברגל וכו'... אפילו לק הם לא אוהבים שאני שמה!!!!!

מה שאני עשיתי -ואני יודעת שזה לא הפתרון הטוב ביותר- אני פשוט הודעתי להם שאני יעשה חור שני ועוד כמה דברים ושיתמודדו!!!! זה מה שאני אוהבת אז שיקבלו אותי ככה!!!!

עדיין לא עשיתי חור שני אבל בקרוב אני יעשה...

[אני אולי קצת תקיף. סליחה.]

אני פשוט לא מסכים עם הגישה שלך.

נכון, את ישות עצמית ומחליטה לעצמך, אבל - גם בגיל 5 אמרת את זה?

ברור לי שיש דברים שאני לא מבין למה ההורים שלי עושים אותם. למרות שהדברים מעצבנים מאוד - אני מקשיב להם.

למה?

כי אני יודע בבירור שהשכל שלי הוא מצומצם. אני עדיין צעיר, והם רואים אותי במבט רחב פי כמה..

קחי את עצמך, כמה שנים אחורה. לגיל 10.

גם אז היו דברים שממש עצבנו אותך.

לא הסכמת וחשבת שהם טועים וכו', נכון?

והיום, אני בטוח [אם את זוכרת..] על רוב-ככול הדברים - את מבינה שהיית קטנה.

בסדר, אז היום התבגרת, אז לא אמרתי שאת תינוקת...

אבל - קצת תסמכי על ההורים שלך! הם רוצים רק, אבל רק בטובתך!! אם תכניסי את זה לראש - פתאום זה יראה אחרת. אני בטוח.

[ולמי ששאל - נו...אז הם חושבים שזה טובתי. אני חושבת שזה לא?! זה קשור לקצת ענווה לענ"ד. להבין שאנחנו צעירים ויש כאלו קצת יותר חכמים, שרוצים בטובתינו..]

אני כ"כ שמח שהצלחתי להבין את זה, כך שהיום, למרות שאני גדול לכל הדעות בשביל לחשוב לבד - אני ממש מקשיב להורים. הם עושים הכל בשבילי ולא נגדי..

ממש חשוב - תבקשי הסבר. לא כמתמקחת, אלא כאחת שרוצה להבין. זה יגרום לך לראות נקודות מבט חדשות..להבין שאולי אולי את טיפה טועה. טיפה.

בהצלחה!!

שיכנעתי אותה....דיברתי איתה והחלטנו על האמצע מה שמקובל גם עלי וגם עליה...תנסי בהצלחה

הדתית שלך מספיק גבוהה ואם אחרי זה הם לא יסכימו אז לדעתי תעשי  גם אם הם לא מסכימים אבל נראלי כדאי לדבר איתם לפני ולהסביר להם למה את רוצה ושהחלטת לעשות את זה...

יאלללה, עופי על זה...(אין שום בעייה בצמיד ברגל וחור שני...)

בהצלחה...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות