יש שם כ"כ הרבה שאלות ותשובות על זה!

אם באמת את רוצה להתקדם בתפילה, אל תתעצלי ותקראי מה כתוב שם.

להתפלל זה דבר!קשה לכולנו!!תאמת אני יגד לך..פשוט תדברי עם 'ה יתברך!ותגדי שלו שקשה לך!!להתפלל..מה את חושבת?כולם מדברים איתו שיעזרו לנו זה דבר מטורף!אני זכורת בתחלת התחזקות שלי לא היית מתפללת את כל התפילה..תעשי לך לאט לאט כל הזמן תוספי תתחלי קודם ברכות השחר.אחכך!וואחכך!לאט לאט..תשאלי אבל רב!עם זה בסדר!ככה אני עשיתי וישתבח שמו!זה עזר ליי!!היעקר.אני יגד לך!!!!!!תיהיה שמחחחה!תצחקיי!!זה נסיון!תודעי ל'ה יתברך!

אהלן...

אני אגיד לך מה אני חושב ,
במילה אחת כלול הכל , והיא -

אמונה!

כן , גם אני הייתי [גם היום יש לי הרבה קטעים כאלה , אבל אני משתדל]
במצב הזה ש...
מתפלל והראש שם , מי שם בכלל לב למילים?!?
חושב על ה..... ועל ה....
ויאלה , להריץ את התפילה.

במילים אחרות , חכמים קוראים לזה - "מצות אנשים מלומדה".

כתבת שאת יודעת שצריך לומר תודה לה' , אבל את לא מרגישה את זה...

אני חושב שאת לא מרגישה {!!} שני דברים - [תקני אותי אם אני טועה]

* את זה שאת צריכה להגיד לו תודה.
* אותו את לא מרגישה. את ה'. למי אני מודה?!?

אז ככה -

לדבר הראשון -
קבלי פיתרון פשוט וטוב.
לכי לבית חולים! תאמיני לי , את תצאי משם ממש מחוזקת!
כן , כמה שרואים שם חולים וזה לא נעים - ההרגשה להודות לה' גוברת.
ו....זה כמו שאחד מהקרובי משפחה שלי נפטר - התודה שלי לה' לא ירדה ,
אלא ב"ה רק עלתה! אני רואה כמה אני חייב לו...
ויודעת מה , אני לא רק רואה! אני מרגיש!! אני מרגיש שבלעדיו אני כלום.
והידיעה הזו , שהיא עם הרגשה היא הפתרון לזה.

לדבר השני -
תלמדי אמונה! הרבה והמון אנשים היום יש להם אמונה - מהבטן של אמא...
הוי אומר שככה ההורים שלהם אמרו להם - "יש אלוקים" "צריך להתפלל"
"יש כך... יש כך..." - ו....לא! לא צריך להסתפק רק באמונה שקבלנו מהם!
אלא צריך הוכחות לאמונה שלנו! שהאמונה שלנו תהיה מבוססת!
אני מבטיח לך שאדם שלא היה לו הוכחה שיש ה' , ועכשיו הוכח לו -
התפילה שלו תראה אחרת!! יותר מהלב... - וככה גם לשאר האמונה...
ככה שמאוד כדאי שתעבדי על העינין של "חובת הלבבות" - הוי אומר - תפילה
מהלב. ובשביל זה צריך גם [העיקר בחובת הלבבות] אמונה מבוססת , שגם היא
חובת הלבבות , כי האמונה היא בלב.

עוד משו -
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"
תקבלי על עצמך - אני כל הזמן בסידור בתפילת שמונה עשרה.
מה יהיה , שהעולם יתפוצץ , אני בסידור!!
נכון , פעם ראשונה , שניה ושלישית - כנראה שלא תצליחי , אבל לאט לאט
את תצליחי.
אז עכשיו כשאת בסידור....תקבלי על עצמך לכון רק בברכה אחת בתפלת שמונה
עשרה - אחת ולא יותר!! אבל באחת הזו , בלי לותר...
ו...שוב , זה יהיה קשה בהתחלה - ומניסיון של עכשיו , אני עכשיו קבלתי על עצמי
רק בברכה אחת לכון , ומה אני יגיד לך , לפעמים אני בעננים...אבל , לאט לאט ,
אני בעז"ה אצליח!
כך גם את...
תעשי מעשים שאולי הם לא מחויבים בתפילה, אבל הם מושכים את הלב לכון.

יהיה קשה - מבטיח לך!
אבל מבטיח לך גם , שאחר כך , תאמיני לי - ברגעים שתצליחי לכון בתפילה ,
את ממש תרגישי כיף!!

בהצלחה אחותי!

אפרופו-את\ה יכול\ה לתת לי קישורים של קטעים שם?אני לא יודעת מה לכתוב שם בחיפוש.איזה קטע יעזור לי וכו.
אח..-
אני מבינה את זה שאני צריכה להגיד לו תודה על זה שאני חיה וכו אבל אני פשוט לא מצליחה להתפלל.
כשאני מתישו מתפללת קטע\כשיש אצלינו מורה בכיתה ואני צריכה לעשות כאילו אני מתפללת אני מנסה להתכוון ואני לא מצליחה. כדי להתכוון אני חושבת לעצמי שהוא מלך בשר ודם!ככה אני יותר ממליחה קצת להתכוון!
בקשר לתפילת שמונה עשרה-- אני לא מצליחה כמעט להתכוון בה(אם אני בכלל מתפללת) ויש ימים שאני בכלל לא אומרת אותה!!

תקראי בבקשה שוב את מה שכתבתי לך...
אני חושב שזו הבעיה.
אמונה...

תאמיני לי , זה מניסיון...
עד שלא נהיתה בי אמונה יותר חזקה - התפילה שלי היתה נראת...
הבעיה אצלך זה ההרגשה!! את לא מרגישה...
מבינה - כן. אבל מרגישה - לא.
כמו שמישי אמרה שהיא *יודעת* שה' אוהב אותה אבל לא *מרגישה* את זה!
גם לזה יש פתרון....
אז תעבדי על הקטע הזה! ויש דרכים...
חוץ מזה - שתלכי לבית חולים וכו' - הרגש יעבוד בך!! יעבוד בך חזק!!
כך שההרגשה שלך כלפי ה' תהיה אחרת , ולא רק בתור ידיעה...

תפילת שמונה עשרה - רק ברכה אחת! רק אחת ולא יותר!!
גם זה - הרבה פעמים יברח , אבל זה יהיה לאט לאט...

ובקשר של - להתפלל בכלל??
אז , תעשי מעשה. לכי להתפלל בלי לחשוב הרבה! תחליטי , אני קמה ומתפללת.
מה יהיה - יהיה. ו...כמו שאמרתי - "אחרי המעשים ימשכו הלבבות"

ושוב - לא , זה לא יבוא בבת אחת , אבל אם תעבדי על זה - זה יבוא.

כל זה מובטח לך שתצליחי משום שזה מציק לך שאת לא מצליחה ואת באמת
רוצה להצליח - אשרייך!!

בהצלחה לך!

א) אני בת!

ב) הנה קישור לשאלה ספציפית שנראה לי מתאימה לך:http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=156595

ועוד קישור למאגר השו"תים על תפילה:
http://www.makshivim.org.il/ask_all.asp?cat=7

המון בהצלחה! ותזכרי, העם זקוק לתפילות שלך! יש כ"כ הרבה על מה להתפלל! קשקשה (וזה מה שאני משתדלת לעשות) תחשבי על כל הטוב שה' בירך אותך בו.
וכן תחשבי על אלה שצריך להתפלל עליהם- השבויים, החולים, האנשים שעזבו או רחוקים מהיהדות...
לי המחשבות האלה גורמות להתכוון יותר... תנסי.

המון הבצלחה!

מקווה שהם יעזרו...


השאלה
בס"ד

אהלן,

בזמן האחרון- כבר הפסקתי להתרכז בתפילה כמו פעם פעם הייתי מתפללת בכוונה עצומה ואילו עכשיו אני רוצה כל הזמן שהףילה תיגמר והעיקר רק לומר את התפילה.
ניסיתי לקרוא מתוך הסידור להבין לעומק מה אני אומרת - אבל אני לא מצליחה ואני חושבת כל הזמן על דברים אחרים.
יש לכם אולי עצה אחרת?

תודה
התשובה

שלום.......

תראי, תכלס זה באמת מבעס שככה מרגישים בתפילה (לחכות שהיא תיגמר) אבל מצד שני המזל הוא שזו לא בעיה כל כך נדירה או מוזרה. זו בעיה ידועה שכולנו (!!!) פוגשים בה בתקופות ארוכות מידי מהחיים שלנו.
כי מה, תחשבי, יש כל כך הרבה דברים שבאמת באמת חשובים לנו, מעסיקים אותנו ומרגשים אותנו יותר מה´ יתברך! שמסעירים אותנו באמת!
זה ממש עצוב לי לכתוב את זה אבל אני הרבה פעמים מרגישה ככה וצריך להודות בזה ולהתמודד עם זה!
הלב של בנאדם נמצא ונמשך למקומות שאותם הוא אוהב. לריחות ולאנשים שממלאים אותו תחושה טובה או רגש..
וריבונו של עולם?.. אה, כן. נו, ההוא שברא אותנו, מנהל לנו את החיים.. מחליט מה יהיה איתנו וכו´. האגדות מספרות שהוא טוב. מממ, כן, טוב, לפעמים גם רע, אבל הכל לטובה.. אתם יודעים...
בקיצור - לצערנו הוא לא תמיד הדבר שבטבעיות של העולם אנחנו נמשכים אחריו.
....אבל מה עושים??! הרי הוא כן כזה! הוא הדבר שאמור הכי הכי למלא לנו את הלב. הוא הדבר המרגש באמת!!
ומה נעשה, שהעולם הזה סוחף אותנו כל כך.. שובה אותנו כל כך בקסמיו ובמטרות כאלה שוליות שפשוט מזיזות אותנו מההתכווננות לדבר האמיתי....
אז כנראה שזו העבודה שלנו כאן. משחק של קרבה וריחוק. והעיקר- לא לוותר כלל!

אני חושבת שהתפילה האמיתית והראשונה שאנו צריכים להתפלל היא לרצות להתקרב, להרגיש.
אני גם חושבת שאנחנו יכולים בקלות לעורר את הנשמה שלנו. לתת לה את הבמה. היא הרי כל כך קרובה תמיד..

העתקתי לך כאן את ההתחלה והסוף של פיוט שאני מאוד מחוברת אליו, ומזכיר לי מידי פעם למה תפילה לריבונו של עולם היא אחת המתנות היותר מרגשות שיש לנו כאן בעולם.
זה פיוט שכתב האבן עזרא, ואולי את מכירה אותו כי קוראים אותו בכניסה של יום כיפור (לפחות הספרדים)-


לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי
לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי
לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי
לְךָ עֵינַי וְרַעְיוֹנַי וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי
לְךָ רוּחִי לְךָ כֹחִי וּמִבְטַחִי וְתִקְוָתִי
לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי
לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי לְךָ תוֹדֶה יְחִידָתִי
לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵאוּת לְךָ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי
לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה הֱיֵה עֶזְרִי בְּצָרָתִי

.............

הֲכִי אַתָּה מְנַת חֶלְקִי וְרִנָּתִי וְטוֹבָתִי
וְגוֹרָלִי וּמַהֲלָלִי וְכָל גִּילִי וְשִׂמְחָתִי
שְׂשׂוֹן לִבִּי וְאוֹר עֵינַי וּמָעֻזִי וְחֶמְדָתִי
וּמַרְגּוֹעִי וְשַׁעֲשׁוּעִי מְנוּחָתִי וְשַׁלְוָתִי
הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ וְלָךְ תִהְיֶה עֲבוֹדָתִי
הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה וְתִרְצֶה אֶת תְשׁוּבָתִי
וְהוֹרֵנִי דְרָכֶיךָ וְיַשֵּׁר אֶת נְתִיבָתִי
וְתִשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי וְתַעֲנֶה אֶת עֲתִירָתִי
בְּכָל לִבִּי דְּרַשְׁתִּיךָ עֲנֵנִי יָהּ דְּרִישָׁתִי
אֲנַסֵּךָ אֶת דְּמָעַי לָךְ מְחֵה חֶטְאִי בְדִמְעָתִי
וְנַפְשִׁי אָמְרָה חֶלְקִי יְיָ הִיא וְנַחֲלָתִי
אֱסֹף נָא אֶת עֲוֹנוֹתַי בְּחַסְדָּךְ יוֹם אֲסִיפָתִי
וְיוֹם לֶכְתִּי לְפָנֶיךָ רְצֵה נָא אֶת הֲלִיכָתִי
וְעִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךְ תְּנָה שְׂכַר פְּעֻלָּתִי
וְתִשְׁלַח מַלְאֲכֵי הַחֵן וְיֵצְאוּ נָא לְעֻמָּתִי
וְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ יֹאמְרוּ בְּקוֹל אֶחָד בְּבִיאָתִי
יְבִיאוּנִי לְגַן עֶדְנָךְ וְשָׁם תִּהְיֶה יְשִׁיבָתִי
וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרֶךָ וְשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתִי
וְאוֹר גָנוּז לְפָנֶיךָ יְהִי סִתְרִי וְסֻכָּתִי
וְתַחַת צֵל כְּנָפֶיךָ תְּנָה נָּא אֶת מְחִצָתִי


זהו.
אני מקווה שקצת פתחתי. בכל אופן, אתר כיפה ואתר חברים מקשיבים מלאים בשאלות על כוונה בתפילה, לכן אפילו לא ניסיתי להתחיל להקיף את כל הכיוונים לעבודה נפשית שאפשר לעשות. את יכולה לחפש שאלות בנושא ועל כל פנים צירפתי לך כאן כמה קישורים לשאלות העוסקות בנושא זה. אני מקוה שזה יהיה לעזר:



השאלה
שלום

אני ממש משתדלת להתפלל בכוונה,
אבל אני לא מצליחה.. תמיד קופצות לי מחשבות לראש ואני לא מצליחה להתרכז...
התשובה
שלום.
קראתי את שאלתך, ואני מבינה כי יש בך רצון עז להתפלל מתוך ישרות וכוונת הלב. זה רצון גדול וחשוב, והלוואי שנזכה כולנו לתפילות כאלו היוצאות מעומקו של הלב.

חיי היומיום עמוסים ולפעמים מעמידים אותנו במצבים שבהם קשה לנו יותר להתפלל מתוך כוונה עמוקה. נראה לי כי חשוב שנפנה לנו זמן המוקדש לתפילה. יכול להיות שלמרות כל הרצון הטוב והזמן המיוחד שנקדיש לתפילה, לא נרגיש כי התפללנו בכוונה והתפילה הייתה רק "מלל שפתיים". חשוב שנזכור כי אסור לנו להתייאש. "רחמנא ליבא בעיי" - הקב"ה חפץ בכוונת הלב, והמאמצים שאנחנו עושים, ההשתדלות שלנו, חשובה בעיני רבש"ע ועושה רושם גדול בשמיים.

קושי גדול שיש לנו בתפילה הוא שלא תמיד אנחנו מבינים את משמעות המילים, וגם אם נראה לנו שאנו מבינים, קשה לנו לראות את הקשר שיש למילים הללו אלינו ודווקא עכשיו בזמן התפילה. דבר שיכול מאוד לעזור לנו (מניסיון) הוא למידה של התפילות. אפשר להתחיל מביאור המילים, לבדוק אם אנחנו מבינים אותם, ולהמשיך בהבנת המשמעות של התפילה ומה שהיא מסוגלת לחולל בנפשנו. ספרו של הרב קוק "עולת ראיה" עוסק בנושאים אלו. אני ממליצה לעיין בו, ולהקדיש לכך כמה דקות בכל יום, כל פעם לקטע אחר בתפילה.

חז"ל הכירו בקושי שיש להתכוון בתפילה, והדריכו אותנו כי יש להשתדל במיוחד להתכוון בברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה- "ברכת אבות". כדאי ללמוד את הברכה הזו לעומק ולנסות להבין מה בעצם אומרים בברכה זו: מי הם האבות שאנו מזכירים? מה מיוחד בהם? מה הקשר שלנו אל אבות האומה? בכל תפילה נוכל להיזכר בלימוד הזה ולהפוך את התפילה ליותר משמעותית עבורנו.
חשוב לזכור,כי זמן התפילה הוא זמן שאנו מקדישים להבעת הרגשות היותר עדינים ועליונים שיש בנו. זהו זמן של התרפקות על רבש"ע. אנו יכולים לשכוח לרגע את המטלות שלנו ולהטיל את ביטחוננו בה´ יתברך, שחפץ לשמוע את אשר על ליבנו. מכוח התפילה אנו מתמלאים בכוחות ותעצומות נפש להמשך. לא תמיד אנו מודעים לתהליכים הללו שעוברים עלינו בזמן התפילה, אך ככל שנעמיק בלימוד על משמעות התפילה ונרשה לעצמנו להתרפק על רבש"ע נזכה בעז"ה לחוש זאת.

בנוסף, דבר שיכול מאוד לעזור לנו הוא להשתדל להיכנס אל התפילה מתוך אוירה מתאימה. חסידים ראשונים היו מכינים עצמם לתפילה, כלומר לפני התפילה שהו מעט על מנת להירגע מכל עיסוקי החיים ולהיכנס לתפילה פנויים ומוכנים להביע את הרגשות הטהורים אשר על ליבם, ולזכות לקבלת השפע האלוקי.

מקווה שעזרתי.

יהי רצון שנזכה להרבות בתפילה ויהיו תפילותינו לרצון.


השאלה
בעזרתו יתברך ובהשתלדותינו.
שלום רב לחברים המקסימים.
חברתי ביקשה ממני לשואל אתכם מספר שאלות שממש מטרידות אותה.
אז לפני השאלה רציתי לומר לכם תודה על האתר המדהים שלכם. על התשובות שלכם על העזרה וההקשבה.
תודה על הזמן היקר שאתם מקדישים בשבילנו.
ועכשיו לשאלות.
שאלה בנושא התפילה.
חברה שלי אומרת שהיא שכאשר היא מתפללת בכוונה היא לא מרגישה כלום היא מרגישה ריקנות.
היא למדה את התפילה ומבינה את המשמעות.
אז השאלה שלה ממה הריקנות הזאת נובעת?...
ושאלה שני´ה בנושא המידות.

תשובה.

תראי האמת שקצת קשה לענות על שאלה כזאת כי תפילה זה משהו אישי לגמרי בינך לבין הקב"ה ולכן קשה לבטא במילים בדיוק את מה שמרגישים ואיפה נמצאת הבעיה. בייחודשאת שואלת בשם חברה שלך וזה סוג של טלפון שבור..
אבל, אני אנסה לענות בכל זאת לפי מה שהבנתי.
הבעיה הזאת שמרגישים כביכול איזה שהוא נתק בין הנסיונות שלנו להתרגש ולהתלהב בהרגשות של דביקות לבין המציאות עצמה שבה לפעמים אנחנו לא מתרגשים מכלום היא בעיה שנמצאת אצל כולם ואין לה תרופת פלא. זה לא מצב סטטי, כלומר לפעמים יש תפילות שבהם אתה מרגיש שאתה נמצא בעולמות עליונים ויש תפילות בהם אתה לא מצליח לכוון אפילו במילה אחת. אבל אנחנו רוצים כל הזמן להרגיש את אותה דביקות נפלאה...
לכן, אני יכול לייעץ לך כמה עצות ואני מקווה שהם יעזרו-
דבר ראשון, לא להתייאש.
ר´ נחמן כותב שאם אדם מנסה להתפלל ולהתכוון בתפילה והוא לא מצליח אז גם אם היו לו אלף תפילות כאלה, אבל פעם אחת הוא הצליח, אז ביחד עם אותה תפילה עולות כל אותן התפילות שכביכול לא היו בכוונה ולא הצליחו לעלות..
עצתי השניה, לנסות להתפלל על התפילה.
וזו לא המצאה שלי. המשפט הראשון שאנחנו אומרים לפני תפילת עמידה, שהיא שיא התפילה הוא "ה´ שפתי תפתח" אנחנו מבקשים מהקב"ה שיעזור לנו להתפלל אז אולי אם נשקיע קצת כוונה אמיתית בתפילה הזאת, באמת נצליח להתפלל כמו שצריך..
עצה שלישית, שלדעתי זה גישה שכדאי לאמץ אותה גם לשאר הדברים הקשורים בעבודת ה´.
לא לנסות לחפש את הרגש ואת ההתלהבות כל הזמן. לא בגלל שזה רע אלא בגלל שזה לא מדד לקירבה לאלוקות. גם אם אנחנו עושים מצווה ואנחנו לא מרגישים בה את הדביקות, אנחנו עושים את רצון ה´ וכשאנחנו עושים רצון ה´ אנחנו נהיים חלק ממנו.
מסבירים בחסידות שמצווה זה מלשון "צוותא"-ביחד, שאנחנו ממש נדבקים בקב"ה וזה קורה גם אם אנחנו מרגישים וגם אם לא.
נכון, הרבה יותר כיף כשמרגישים את זה. אבל זה כביכול "מתנה" מה´ ואפשר להתפלל ולבקש את זה. זה לא מדד לדבקות בו. ולכן אם חברתך מתפללת בכוונה מעומקא דליבא אז אין לה מה להצטער מכך שהיא מרגישה ריקנות כי היא עומדת ממש מול ה´ יתברך. וצריך לזכור את זה כל הזמן...
אם היית אומרת שהיא לא מצליחה להתכוון בכלל הייתי מציע לה לנסות לקרוא מהסידור ולא להתפלל בע"פ אבל את אמרת שהיא כן מתכוונת, ולכן זו תשובתי...

שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 

למה באמת

מדהים!