8 שבועות אחרי לידה...
פעם שלישית שאני בתוך שבעה נקיים, שמתישהו הפסיקו בשל דם שקפץ לביקור.
היום השביעי הגיע ואני עושה בדיקה בבוקר -- נקי.
ממשיכה להתארגןלערב.. מסדרת את הבית, מארגנת את עצמי ולקראת שקיעה עושה בדיקה נוספת,
כזו של לצאת ידי חובה - ופתאום - דם!
בדיקה פנימית, שעה לפני שאני אמורה להיות בתוך המקווה...
טלפון ממרר בבכי לבעלי, שהבין מייד.
רץ הביתה, לקח את הבדיקה, חשכו עיניו.
הלך לרב שגר הכי קרוב, זה שאנו שואלים תמיד...
והוא אמר - "בעייתי, אלא אם כן היא הרגישה כאב בבדיקה ואז ניתן לתלות את זה בפצע.."
אך מה לעשות, לא הרגשתי כאב...
ניסינו לבדוק עם עוד שני רבנים שאמרו שאולי היה ניתן להקל, אך בגלל שכבר שאלנו אין מה לעשות וצריך ללכת לפי דעתו.
אפשר לתאר באיזה מצב היינו שרויים...
החלטנו לצאת לבית קפה, לעודד את עצמינו.
לאחר כחצי שעה, התקשר אלינו מדריך החתנים של בעלי שגם אליו התקשרנו כדי לקראות אם יש משהו שניתן לעשות...
בעלי עונה והמדריך אומר לו "ניסיתם בודקת טהרה?"
בגלל שאף אחד מהרבנים לא העלה את הרעיון אפילו לא חשבנו על זה...
הסתפקנו אם יש לנו כח לתלות תקווה ולהתאכזב.
בסוף החלטנו, אמנם הסיכויים קלושים, אבל גם בשביל אחוז הצלחה זה שווה..
התקשרתי, היא אמרה להגיע אליה תוך חצי שעה.
בקשנו לקחת את המנות שהזמנו ב-take away, ויצאנו לדרך.
הגענו מעט באיחור.
התפדחתי והייתי חסרת תקווה לגמרי.
כשספרתי לה את הסיפור היא אמרה "אני בטוחה שיש לך פצע, זה רק עניין של זמן עד שנמצא אותו".
היה לה כ"כ ברור שזה המצב והיא כ"כ הצטערה בשבילי שלא יידעו אותי על האופציה הזו כבר בספירות הקודמות...
התעודדתי, עברתי את הקטע הלא נעים והמתנתי בכל ליבי לבשורה הטובה.
והיא הגיעה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
23:00, מחפשים מקווה פתוח באיזור
(כמובן, אחרי שהתקשרנו לרב לוודא שזה בסדר...)
טבלתי.
טהורה.
טלטלות נפשיות לא קטנות.
התחייבתי לספר כדי שידעו כולן שלבודקות הטהרה יש תפקיד חשוב מאד!!
בהצלחה לכולן.
צריכה כ"כ את התמיכה של בעלי.. ובנוסף אחרי שנצליח לטבול אני צריכה לקחת סרזט למניעה, אז אני מפחדת שוב להיות אסורים ולחוות את המרחק הזה שוב.. זה מוציא את כל החשק..
ברור שלא התכוונתי לנקות פעם בשנה..