ולבית המקדש אני לא מרגישה שחסר לי כי לא איבדתי את זה!!!

אני לא יודעת מזה אז די קשה להתאבל על זה...

להתגעגע זה צריך להיות למשו שהיה לי שהכרתי אותו ועכשיו אינלי!!אני לא יכולה להתגעגע  לביהמ"ק  אם אני לא מכירה מציאות כזאת..גוש קטיף היה לי גרתי שם ועכשיו אינלי אז אני מתגעגעת כי אני מכירה ת'מציאות הזאת...

לאו דווקא פרידה או ניתוק ממשהו בעבר.

 מתאבלים על חורבן מסוים, שקשור לארץ שלנו, שקשור למקום שהשכינה שורה בו יותר משאר העולם, זוהי התאבלות שנקשרת לבית המקדש. על מה אנחנו בעצם מתאבלים? על הריחוק שלנו מה'. על הצער שהשכינה מסתתרת. גוש קטיף, זה מקום שה' הבטיח לנו. זה מקום שה' נמצא בו יותר משאר העולם משום שהוא חלק מארץ ישראל. ולכן, לצערנו הרב, חווינו בחיינו גירוש וחורבן מעל אדמת ארצנו. מה שגורם לשכינה להצתמצם יותר. ולכן, כשאנחנו מתאבלים על הגירוש, אנחנו מתאבלים על אותו עיקרון של בית המקדש, ולכן, אני לא רואה הבדל גדול.

שנזכה לבניין בית המקדש, לקרבת ה', ולכל שטחי ארצנו הנתונים ביד זרים.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....