עצוב חורבן.

אתם מכירים את הסיפור הזה?

"וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך...כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? 

הסיפור כאן מראה לנו משהו חשוב. התבוננות נכונה בחורבן הנורא..

בום! חורבן! ביהמ"ק חרב..! איזה שבר איום.

ופתאום, מתוך כל החורבן, כשרואים את התמונה הכי עצובה שאפשר לראות, ר' עקיבא צוחק..

וחכמים שואלים אותו - תגיד, אתה רציני? תראה מה הולך פה!!!

רגע..מזכיר משהו?

גוש קטיף, לפני 8 שנים.

חורבן, בתים נהרסים, בתי כנסת נשרפים ומחוללים..מאות משפחות מושלכות לרחוב...דבר לא נורמאלי..

ואין, אנחנו לא מצליחים להבין...מה??? למה? אני עוד לא מדבר על טוב...

רק שנבין פרופורציה..

חוץ מהחרבת ביהמ"ק, נהרגו אלפי אלפי יהודים, ונלקחו לגלות ארוכה עוד יותר. מכה גדולה פי כמה..

ולמרות זאת - ר' עקיבה צ-ו-ח-ק!! ממש!

ואנחנו חייבים להבין, למה הוא צוחק?

ר' עקיבה, מסתכל במבט מדהים. יש לו ראיה חודרת. ראיה שיכלה לחדור מבעד לשועל המהלך ולחורבות המקדש.

בראיה שלו, הוא ראה שם משהו אחר. נוצץ.

אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח ב): 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו', וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב (מיכה ג יב): 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו', בזכריה כתיב (זכריה ח ד): 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם', עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!'."

ר' עקיבה ראה אותנו [תרגעו, אני לא זקן..] דרך החורבן הנורא. הוא ידע שלמרות הכל יהיה תקומה!

אני בטוח שר' עקיבה היה מציאותי. גם לו כאב על התמונה של החורבן, אז למה הוא ראה את המצב כ"כ ורוד?

וכאן, התשובה מדהימה. שאנחנו חייבים לראות אותה מול העיניים בט' באב...!

ר' עקיבא לא עיוור. הוא רואה את הכל בדיוק כמו חכמים...

אבל הוא מכניס פה את המחשבה חזק!

מה זה יועיל לי עכשיו לבכות? צריך להתאבל, אבל - חייבים להתקדם!

המצב אז, היה רע. בלי מאמץ אדיר ופעולות מעשיות - התורה היתה נשכחת לחלוטין..

ור' עקיבא אומר לחכמים: צריך להתאבל, אבל עכשיו - עכשיו זה הזמן לבניין! לחשוב קדימה. צריך לבכות! אבל גם להבין איפה אנחנו עומדים..

אז וודאי, צריך להתאבל בט' באב. אבל מיד אחרי האבל - חייבים לחשוב איך פורצים קדימה! אנחנו רוצים ביהמ"ק בנוי או לא?

כל אחד בתחומו. תהילים, גמרא, פעילות..לא חסר. פשוט - תתבוננו!!!

ואם כבר - שתדעו, שלא אומרים תחנון בט' באב. היום הזה הוא "מועד*"!!! רק צריך לעבוד קצת, ונזכה לשמוח בו. אמן

______________

*מהפסוק באיכה "קרא עלי מועד לשבור בחורי"..

למה כ"כ משעמם פה?????

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

אשמח לתגובות....

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם.