באמת לא נקלט לי הצער הזה על החורבן.
זה רחוק ממני מאוד, בחיים לא ראיתי את זה. ב''ה טוב לי בחיים, ולא ממש מרגיש לי חסר בלי בימ''ק.
באמת אני שואלת. למה צריך ואיך אפשר להרגיש צער על משהו שאתה בכלל לא מחובר אליו? שלא חסר לך?
אבא שלי הוא מהאנשים האלה שישבו ויבכו על החורבן ממש! ואני רואה אותו ושבאמת עצוב לו וזה לא נכנס לי לשכל. לא נקלט! פשוט לא מצליחה להבין את זה! איך אפשר לבכות ולהצטער על כזה דבר שבחיים לא היית מקושר אליו?!?
זה לא שרע לי ואני מרגישה חסר עמוק. טוב לי ונחמד לי גם בלעדיו.
אז כולם אומרים ''תנסי לדמין שהלוים היו שרים, ועבודת הכוהנים וכו וכו..'' לא מצליחה לדמיין!
נכון שחפרו על זה כבר מלא, אז מי שאין לו סבלנות שלא יגיב וידלג הלאה. בלי כל מיני הערות 'נחמדות' למיניהן. תודה.
