3 השבועות זה זמן סכנה, ודינים קשים מסתובבים..

שה' ישמרנו ויצלינו, ובע"ה לא ידעו המשפחות צער ודאבה עוד..

מההורים,מאת ה׳,ואל תשפטי.שמישהו יקום ויגיד דברי אמת,הדעת הוסחה ע״י שיחת טלפון,שכחה... שמישהו יגיד תשובה רצינית מעשית.ברור שזה מאת ה׳ ושזו תקופה של דינים,ל״ע,אבל מה שהכי כואב כאן הוא שזה היה באחריות האנשים,לא שצנח עליהם משהו מהשמיים,בלתי נמנע.

ברכב, מסיבה של סתם שיכחה רגילה??

אני ממש לא בטוחה..

לא חושבת שאפשר להסביר דברים כאלה. ואני לא חושבת שגם הוגן להעמיק את הכאב על ידי דיונים בנושא..

השרשורים שהועלו כאן, ממש נותנים לי תחושה לא טובה..

תחשבי על המקרה שהיה בשילה..

אבא, לקח את ביתו לקרובת משפחה! ושכח את הילדה באוטו..

אז מה נרוץ ונאשים? את מי? את האבא שחזר ממשמרת לילה והיה עייף? את קרובת המשפחה שלא התקשרה לשאול למה הילדה עוד לא הגיעה?

הקב"ה מגלגל דברים ואם הוא רוצה שמשהו יקרה זה יקרה.

זה כואב, מאוד כואב אבל המקרה הזה ממחיש לנו כמה זאת גזרה של הקב"ה.. 

הוא האחראי והוא האשם ואין בלתו.

הגיע הזמן לחדול מכל התירוצים וההסברים, גרימת מוות איננה דבר של מה בכך והפקרת תינוק במכונית אינה דומה להשארת הסלולרי במכולת.

מה היינו אומרים אילו חלילה היה שוכח תינוק של חברים במכונית?

מה היינו אומרים אילו מתוך עייפות הוא היה גורם לתאונת דרכים וחלילה הורג מישהו אחר?

הסלחנות הזו היא מסוכנת ואינה במקומה.

אני חושב שכל מי שיש לו ילדים וינסה להיזכר קצת אחורה יראה שגם הוא שכח לכמה דקות ילד או שילדו נעלם לו לכמה דקות לאו דווקא במכונית אלא בכל מקום אחר, זה לא עניין של סלחנות או הקלת ראש, ואין זה דומה למישהו שמתוך עייפות גרם לתאונת דרכים, מי שנוהג ומרגיש שהוא כל כך עייף ונרדם ובכל זאת ממשיך ובסוף הורג מישהו זה לא בסדר. אבל יש דברים שאי אפשר להסביר אותם, זה כאילו יש לך נתק בראש, זה לא שמישהו השאיר במכוון ילד באוטו, יצא לסידורים ושכח אותו, אז זה מקרה דומה להוא שנהג בעייפות, פה הוא פשוט יצא מהאוטו, ושכח את הילד כמה שזה נשמע מחריד זה עלול לקרות לכולם אבל לכולם ושאף אחד לא יחשוב שהוא איזה גאון ולו זה לא יקרה, אני לא אומר שצריך לזלזל מי שהוא עייף ויודע שהוא שכחן צריך לנקוט באמצעי זהירות אבל לפעמים הראש פשוט נעלם ואתה אפילו לא מרגיש, זה יכול להיות טלפון מחשבה על המשכנתא או על ניתוח של קרוב משפחה, וויכוח עם האשה או ריב בעבודה כל דבר זה מה שנקרא שיגרה (שיגרע)

ושכחה היא גם דבר מצוי.

הוא לא שכח שיש לו ילד באוטו - הוא שכח שהוא לא ביצע את ההורדה שלו במקום הנדרש.

העובדה היא שזה קורה לאנשים רגילים ונורמטיבים.

צריך להציף למודעות סריקת רכב ביציאה.. ולהתפלל שלך זה לא יקרה. דווקא האנשים שבטוחים שזה הזוי ומופקר - דווקא הם סומכים על עצמם ונזהרים פחות. מהמציאות. מי שיודע שזה אנושי ויכול לקרות גם לו - יש לו יותר מודעות לבדוק אחריו!!

ומי לנו גדול מהנביא ישעיהו "התשכח אישה עולה מרחם פרי בטנה? גם אלה תשכחנה..."

נתקלת בחפץ ושברת אותו ? כמה פעמים קרו לך דברים שזה היה באשמתך אבל זה קרה מה לעשות? זה לא בדיוק באשמת אנשים כפי שכתבתי בהמשך אם הוא היה משאיר את בתו ברכב ביודעין ומתכוון לחזור מיד והתעכב וקרה מה שקרה אז הוא פושע כי הוא יודע שזה מה שעלול לקרות פה זה לא כך, הוא רק פיזר אותם לגן ושכח להוריד אותה מה הוא יכול לעשות ? כמה פעמים יש לך משהו מול העיניים או משהו שאתה מחזיק ביד ואתה מחפש אותו בכל מקום עד שאתה שם לב שהוא אצלך ביד איך זה קורה לא יודע להסביר אבל כמו שזה קורה גם זה יכול לקרות!!! אל תדברו יותר מדי על האנשים האלה גם אני חשבתי שאני ערני ושם לב ושאני סופר מן אבל גם לי זה  קרה אמנם ל10 שניות אבל זה קרה אנחנו בני אדם הראש שלנו לא עובד 100 אחוז

בשוגג... גם נהג זהיר שילד קפץ לו לתוך הכביש.

יש מצב של שוגג הקרוב למזיד שבשלו מותר לגואל הדם להרוג את הרוצח וזה כשמדובר ברשלנות פושעת ולא בטעות אנוש(כמו למשל - נהיגה ברכב בפרעות. השלכת חפץ כבד לקרקע בהנחה שאין מישהו מתחת, השארה של ילד ברכב סגור "רק למשך רבע שעה" במודע) .

אז במקרים האחרונים - 

מדובר בשכחה= טעות ולא מדובר בכלל בשוגג הקרוב למזיד.

ובמה זה שונה מאדם שגרם מוות לחברו בשגגה, גם פה אין כוונה..

ועדיין הוא גולה לעיר מקלט..

רק אדם שגרם מוות בשגגה הקרובה למזיד - רשלנות פושעת כנ"ל...

הוא לא מבשל פסטה ומטפל, הוא לא נוסע למכולת ומטפל, הוא לא עושה שום דבר חוץ מאשר להשגיח על הילדים.

לא נוסעים לעבודה ובדרך לוקחים את התינוק לסבתא. דבר ראשון לוקחים את התינוק לסבתא, או למטפלת או לגן ורק אחר כך נוסעים לעבודה!

לא מדברים בטלפון ומניקים אלא בראש ובראשונה מניקים.

לא מחתלים ומקפלים כביסה, קודם כל מחתלים אחר כך הכביסה.

זה הכל, הילדים הם לא דרך אגב ולא תוספת הם העיקר.

בכל דבר שאנחנו עושים אתם הם העיקר ולא הטפל ולא הדבר האגבי.

ואם מישהו צריך תזכורת לכך שהוא מטפל בילדים שלו אז משהו לא מסודר טוב אצלו בחיים.

ועוד אח"כ אני פה זה שלא בסדר, עולם הפוך ראיתי..
פתאום לשכוח ילד זה נחשב דבר רגיל וטבעי שקורה לכל אחד!

ואין הורה שזה כיף לו לשכוח או לאבד את ילדו.

לא מבשל פסטה, לא נוסע למכולת, לא לוקח את התינוק בדרך לעבודה,לא תולה כביסה.....

אנשים שמטפלים בתינוק כל הזמן = ההורים שלו לא יכולים לעצור את חייהם.

בתגובה שלך הצהרת שמעולם לא היית אחראי על ילד 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה.

נחכה שיהיו לך ילדים ונראה מה תדבר.

לא לחינם אמרו חז"ל אל תדון אח חברך עד שתגיע למקומו.

צריך לארגן את החיים שלו בצורה שכן תתן לו זמן פנוי. זמן פנוי הן לעצמו, הן לבן זוגו והן למטלות אחרות שיש עליו.

זו חובתנו לעצמנו ולמשפחתנו - לארגן כך את החיים ששום דבר לא יהפוך לנטל בלתי נסבל ובוודאי שלא הילדים שלנו.

בהנחה שכסף לא גדל על עצים ואתה לא מתכנן לממן שמירה יומיומית על הילד.

ואסור כששומרים על ילד לעשות שום דבר כולל שום דבר רק להסתכל על הילד??

מדי פעם לארגן חופש זה משהו שעושים.

בשאר הימים אין בעולם הורה שלא מבשל פסטה או מקפל כביסה או אוכל ארוחת צהריים כשהילד איתו/לידו תחת עיניו.

בגלל שהילד איתו כל היום באופן רציף..

גם נראה לי רעיון מאד מעניין הרעיון המיוחד שלך - לא לקחת את הילדים לגן בדרך לעבודה - כלומר אני אמורה לנסוע לקחת את הילד לגן ואז לחזור הביתה ולעלות אליו - ואז לרדת שוב ולנסוע לעבודה ... זה נשמע הגיוני ביותר!!

אין סתירה בין זה לבין פינוי זמן פנוי מדי פעם. אבל גם אי אפשר לעצור את החיים בגלל שילדת. גם הילד צריך שהחיים ימשיכו.

אין ספק שעלינו לשמור היטב על ילדינו תוך איזון נכון.

הלכת לקיצוניות מוגזמת ומוטרפת שהיא לגמרי בלתי אפשרית לצד השני- והיא מוכיחה שמעולם לא נתנסית בהורות ויש לך איזה חלום אוטופי.........

ובביטויים מכוערים כמו "קיצוניות מוגזמת ומוטרפת". קצת נימוס לא יזיק לך.

כוונתי היא שכשמתעסקים עם ילד אז זו הפעולה העיקרית.

כשיוצאים בבוקר ולוקחים ילד לגן או למטפלת אז זו המטלה הראשית ובזאת מתעסקים.

אחרי שמורידים אותו אפשר לנסוע משם ישר לעבודה אבל הסעת ילד ומסירתו למעון אינה פעולה אגבית אלא פעולה ראשית שאליה נלוית נסיעה לעבודה.

כך גם לגבי כל דבר אחר.

ואיך מפנים זמן לעצמנו או לעניינים אחרים, שכל אחד ואחת יחשבו לבד.

מאחורי אנונימי. 

אז כן אני ממש לא חוזרת בי וגם לא מתחבאת מאחורי אנונימי -  זו קיצוניות מוגזמת ומטורפת לומר שאסור לקפל כביסה או לבשל פסטה או ללכת למכולת וכו' בזמן שאתה אחראי על ילד.

לתשומת ליבך - אף אחד לא מוסר את הילד בדרך אגב גם האבא שילדתו נשכחה ברכב לא עשה זאת בדרך אגב הוא נסע במיוחד להביא את הילדה למטפלת רק שהיו לו עוד 2 ילדים לפזר.... אז הוא חשה שהוא הוריד גם אותה. יוקטנה שכחה את הבת שלה בידיים של הרופא כי היא הלכה באמצע לשירותים. (למה ללכת לשירותים נראה לך יותר הגיוני מלקפל כביסה? או שגם את זה אסור להורה ?? והוא צריך להזמין את המטפלת בשביל ללכת לשירותים)

היות וחוץ מלנוחי דנקנר וכו' אין לאף הורה אופר צמודה -אז אף אחד מההורים לא מביא מטפלת כי הוא צריך ללכת למכולת אלא הולך עם הילד שלו וכולם מקפלים כביסה עם הילד.

וזה בדיוק היתה הסיבה שהבנתי שאין לך ילדים ולכן את אפילו לא מבינה לאיזו קיצוניות מוטרפת ומוגזמת הלכת.. כשיהיו לך ילדים ולא תהיה לך אופר צמודה תביני ש-

כל אחד מפנה זמן לעצמו לשקט. השקט ופינוי הזמן הוא לא בשביל היומיום בשביל לאכול ארוחת בוקר/ללכת למכולת/לבשל פסטה/לקפל כביסה. פעולות היום יום אמורות להתבצע ביחד עם השגחה על הילדים - וזה לא בדיעבד זה לכתחילה לחלוטין!

כשיהיו לך ילדים בעזרת השם ספרי לנו איך את מפנה זמן שבו הילדים לא איתך כדי לבשל לקפל כביסה לאכול ולנשום....

התחמקות יפה ואלגנטית ביותר - צריך לפנות זמן שבו הילדים לא איתך כל יום כדי לבצע את פעולות היומיום - איך זה אפשרי והגיוני ומציאותי החלום היפה הזה?? תחשבי לבד.... (משפט זהה" הורה שלא מגיע עם ילדו למאדים הוא פושע בילד. איך זה לעשות את זה? שכל אחד יחשוב לבד..)

הקיצוניות יתר הזו - היא זו שתגרום לאדם לשכוח את הילד.

אם מזהירים יותר מדי ואסור אפילו לבשל פסטה עם ילד-

אז מתוך זה שהקיצוניות הזו ממש בלתי אפשרית להורה סטנדטי - מתרגלים לזלזל בהוראות הבטיחות....

אני רק מקווה שהצדקנות הסוערת שלך לא תגרום לך לשכוח באיזה מקום את הילדים 

אחלה, יש לי סגנון מכוער ומאוס. לפחות אני עומדת מאחוריו ולא מתחבאת מאחורי אנונימי ומקללת ומאשימה את כל העולם.

ופעם הבאה כשאין לך שום תשובה ענינית לדברים שנאמרים - מותר לך לא לענות. הגזמת הפרזת בחוסר הגיון. אין לך איך להסביר אותו. תשתקי.

ואת מוזמנת להוסיף עוד כמה קללות - אם תוסיפי גם משהו ענייני אני אשתדל להתעמק בו ולענות...

ודרך אגב - בניגוד לך שאין לך עדיין ילדים (ברור מדברייך) יש לי יותר מ-2 ילדים וכלב אפילו הרבה יותר. ומעולם לא שכחתי ילד באיזה מקום או עברתי על כללי הבטיחות של טרם בנוגע להשארת ילדים...

למרות זאת נראה לי אפשרי והגיוני הסבירות שאדם שכח. ואני לא שופטת מי שלא מתוך רשלנות פושעת ובכוונה קרה לו מקרה כל כך עצוב... (מי שהתרשל וחשב שלא נורא להשאיר את הילד "רק לזמן קצר באוטו" אשם בהחלט.)

וכל שאר הדברים שכתבתי על הגזמות פרועות שמובילות לזלזול בדברים החשובים בעינן עומדות. גם אדם הראשון חשב שזה טוב יותר להזהיר את חווה לא לגעת בעץ הדעת.

אנשים מרשים לעצמם להגיד מה שהם רוצים בלי חשבון

מכירים אותה כמשיח עכשיו. אבל אנונימי זה להסתיר את השם שמכירים אותך פה. וזה הגועל נפש, לצעוק להטיח האשמות ולחשוב שרק אתה בסדר- תחת מעטה האנונימיות.

זה שאתה הורה לא אחראי, לא אומר שכל שאדם רווק לא אחראי.

מסתובב פה מאחורי אנונימי ומטיח העלבות!

וברור לי שמי שמדבר כך אין לו ילדים ואין לו מושג מה זה להיות הורה.

לפי הגישה שלך- אין בכל העולם הורה אחראי.

אולי חוץ ממי שלוקח אומנת או אופר פול טיים ג'וב, ועוד אומנת ללילה שתהיה ערה כשהם ישנים..

בעצם, צריך אומנת לכל ילד, כי הרי אי אפשר גם לחתל ילד אחד וגם לשים עין על השני?

תגדל, תתבגר, ויום אחד כשיהיו לך ילדים בעז"ה- תבין... 

אין לנו רכב. יש לנו 3 ילדים, כולם נולדו פגים, בניתוח חירום קיסרי. אני לא משלה את עצמי שלו היה לי רכב, זה לא היה יכול לקרות לי. אבל אני כן יודעת שאני במצב מודעות גבוהה מאוד מאוד לילדים, למצבם, לשלומם, לבטיחותם כמעט בכל רגע ורגע. אין ספק שההיסטוריה הרפואית שלי ושלהם גורמת לי להחזיק ראש מעל המים כל הזמן. אני כל הזמן עם אנטנות מורמות. גם בשינה, אני תמיד ישנה רק בכאילו. אני מתעוררת בשנייה מכל בכי או רעש או קריאה, אני עוברת בשנייה ממצב ערנות אפס לערנות מאה קמ"ש. גם כשהם בלימודים, או אצל סבא וסבתא. וזה טוב להם, לכאורה הם בטוחים ושמורים. אבל אני גם יודעת, וזו האמת העצובה, שהפכתי להיות אמא חרדתית. לכאורה יש לי את כל ההצדקה להיות כזו. למעשה זה פוגע בילדים. אני בגילם עשיתי הרבה יותר דברים, והסתכנתי קצת יותר ולא קרה לי כלום ב"ה. לא רוצה לסגור, לנעול, להצר את צעדיהם, אבל מוצאת את עצמי עושה זאת שוב ושוב, העיקר להגן עליהם. כך שאומנם אני אמא מאוד אחראית על ילדי , אבל יש לזה מחיר. הלואי ויכולתי למצוא את שביל הזהב. לפעמים אני מרגישה שאין באמצע, זה או שאתה הורה מזניח, או שאתה הורה חרדתי. בודאי שאני לא מאמינה בזה באמת, אבל מקרים כמו בשילה ובדולב גורמים לי לחזור ולהרגיש כך. מייאש.

חלילה. יש "אמצע" והוא לא אמצע, אלא לוקח את האמת משני העניינים. דאגה נכונה ומרחב-מחיה.

צריך לראות מה סביר ומה לא. וגם מה "רמת הסיכון" של מה שמאפשרים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות