יש איזו מן הסתכלות כזאת על ביהמ"ק, כאילו אנחנו רוצים שייבנה כדי שיפתרו לנו הבעיות. ומה יקרה כשבעז"ה יהיה טוב לנו-כלכלית, חברתית?
לפי שיעור ששמעתי, העניין הגדול ב9 באב זה להסתכל על חצי הכוס הריקה- על כמה שאנחנו חסרים, על כמה שלימוד התורה שלנו לא שלם- שהרי תלמיד חכם אמיתי הוא ותורתו אהובים על הבריות, על חוסר האחדות, על האמת שכל כך קשה לנו למצוא.
על זה שעדיין לא נבנה בית המקדש, כי אנחנו כל כך חסרים, לא מחוברים...
אומרים שהגאולה תגיע כשייתיאשו ממנה. מצד שני, כל הזמן אומרים לנו שבזכות האמונה בביאת המשיח ובבנין הבית, הוא ייבנה.
לעניות דעתי, הדברים הם לא סותרים ולהיפך, משלימים זה את זה.
אדם שיגיד לי שקל לו להאמין בגאולה, אני אפקפק בעומק ובמודעות שלו. אני אפקפק בחיבור שלו לעמ"י. עכשיו אנחנו צריכים להסתכל על החוסר בנו ובמציאות. השלב הבא, לא היום, הוא לבנות אמונה בבניין המקדש- בלי להתעלם מהלקוי והחסר! וזאת עבודה אישית והכרחית של כל אחד.
יש עוד דברים אבל זה העיקר.
למישהו יש עוד דברים ברוח היום?







