הרוב לא אוכלים בשרי עד מחר בערב, וחלק עד מחר בצהריים.

שמיעת מוזיקה כנ"ל - עד הצהריים או הערב.

ב. באופן כללי - לכל זמן ועת. תמיד זוכרים את החורבן. בכל תפילה, בכל ברכת המזון, בכל אירוע משמח.

את האבל המלא של תשעה באב אי אפשר לקיים כל השנה. פשוט אי אפשר

(אאל"ט לאחר החורבן גזרו לא לשמוע מוזיקה בכלל, וכשראו שהציבור לא יכול לעמוד בזה ביטלו את הגזרה).

לכן, פעם בשנה 3 שבועות מוקדשים לאבל העמוק, שגובר עד לשיא בתשעה באב,

אבל אח"כ חייבים לקום ולהתרומם, להתנחם ולהמשיך לפעול למען קירוב בניין ביהמ"ק במהרה בימינו.

אבל בזכות ההקשר למחר(בעצם היום כבר,אחרי צאת הכוכבים ) זו הזדמנות ב"ה

מתוך פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד שליט"א:

דין יום עשירי באב

בשביעי של חודש אב כבשו הבבלים את בית המקדש, ובתשעה באב לפנות ערב הציתו בו אש, והיה נשרף במשך כל יום י' באב. ואמר רבי יוחנן, שאם היה חי באותו הדור היה קובע את הצום ליום י' באב, מפני שרובו של היכל נשרף בו. ויש אמוראים שנהגו להחמיר על עצמם להתענות בתשיעי ועשירי באב. אולם הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכל הולך אחר ההתחלה, והתחלת הפורענות היתה בט' באב (תענית כט, א; ירושלמי תענית פ"ד ה"ו).

אלא שהואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בעשירי באב. למנהג ספרדים האיסור נמשך בכל היום, ולמנהג אשכנזים עד חצות היום בלבד (שו"ע ורמ"א תקנח, א).

לדעת רוב האחרונים, בנוסף לאיסור לאכול בשר ולשתות יין, גם אין לכבס או ללבוש בגדים מכובסים, ואין להסתפר ואין לשמוע מוזיקה משמחת ואין לרחוץ בחמים. אבל לרחוץ בפושרים מותר. ויש מקילים וסוברים שרק מבשר ויין צריכים להימנע ביום העשירי, אבל מותר לרחוץ, להסתפר ולכבס בלא הגבלה. לכתחילה יש לנהוג כמחמירים, ובשעת הדחק אפשר להקל. 19

וכן נוהגים שלא לברך 'שהחיינו' ביום עשירי באב, כדין שלושת השבועות (חיד"א, כה"ח תקנח, ח; וע' לעיל ח, ז-ח).

כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר י' באב מותר להתכונן לשבת בתספורת וכביסה ורחצה. ואם השעה דחוקה, מותר לערוך את ההכנות מיד במוצאי תשעה באב (מ"ב תקנח, ג, ערוה"ש ב. בהלכה הבאה יבואר דין מוצאי צום שנדחה).

נוהגים לדחות את קידוש הלבנה עד לאחר הצום, מפני שצריך לאומרו בשמחה, ובתשעת הימים ממעטים בשמחה. ורבים נוהגים לאומרו מיד אחר תפילת ערבית שבסיום הצום, אבל לכתחילה אין ראוי לנהוג כן, מפני שקשה להיות אז בשמחה, שעדיין לא הספיקו לשתות ולאכול ולרחוץ פנים וידיים ולנעול נעליים. ולכן נכון לקבוע את זמן קידוש הלבנה כשעה או שעתיים אחר צאת הצום, ובינתיים יאכלו ויתרחצו מעט, וכך יוכלו לקדש את הלבנה בשמחה. ובמקום שחוששים שאם ידחו את קידוש הלבנה יהיו שישכחו לאומרו, אפשר לאומרו מיד אחר הצום, וטוב שישתו וירחצו את הפנים לפני כן. 20

לינק(אגב המספרים שמוצגים כלינקים הם הערות,ניתן לראות את ההערות מתחת,בלינק):

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3810&cat=393

כל כך האמנתי...

טוב, הוא עוד יבוא השנה בעזרת השם יתברך.

כ"כ קשה ככה, שאיך שהימים האלו נגמרים כולם מגיבים ב-

פוווווווווווו! אפשר לשמוע מוזיקהה.

ולאכול בשרייי.

ולכבס.

כבר נמאס, זה היה יותר מדי!

וזה קשה לי, כי הלוווואוו! לה' אין בית, אנחנו מאכזבם אותו יום-יום שעה-שעה,

אז 9 ימים בשנה - תתמודדו!

ואחרי שיעברו תבכו שהוא עוד לא נבנהה.

וגם אני צכה להתחזק בזה, כמובן.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....