ואת צודקת.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מסכים איתך מאה אחוז, ואכן יש פוסקים שאומרים שכל מה שאסור לעשות אסור לראות, א"כ פשוט שאסור להסתכל גם על סרטים מלאי אלימות וכדומה

שיש יצרים שונים לאדם ויצר העריות הוא החזק מכולם .

רובינו  לא נרצח במשך חיינו . אבל כשלון ביצר העריות ייתכן שכן .

בכל מקרה ודאי וודאי שלא צריך לראות סרטי אלימות זה משחית את הנפש.

הגרמנים ה'נאורים' גדלו על ברכי כיפה אדומה ודומיה, וזה מה שהכניס להם לראש את הרצח והדם. אם בנ"א נחשף לתכנים של רצח- אז לפח' בתת מודע הוא כבר פחות מזדעזע, ואח"כ עוד פחות וכו' וכו' ח"ו...

יצר הרע של עריות חזק יותר מיצר הרע של אלימות מהסוג שאת מדברת עליו. לכן יותר יש להזהר בפריצות 

מאשר מאלימות.

בעתונות החרדית מחרימים את שני הסוגים.

כאילו את רוצה לפתוח דיון אם מי שחושב אחרת ממך, אלא לתת לו בראש...

בסרטים רבים יש נגיעה בנושאים הללו. וזה מה שקובע. סרט שאין בו מהדברים הללו לא במילים ולא במראות. אמור להיות צנוע. וזה עוד לפני שמדברים על סרטים פרברטיים שזה רוב מוחלט של סרטי האימה. שלא מובן למה עושים אותם, ומעניין מה יש בקרביים של מי שצורך אותם. ומשהו עממי לסיום: אין סרט גרוע מהצופה בו.

בס"ד

נכון, באמת זה נראה יותר שאני "נותנת בראש" מאשר דיון, אבל בכול מקרה התפתח כאן סוג של דיון, למרות שלא היה כאן אפילו תגובה אחת שסותרת את הדעה הכללית כאן. כלומר כל מי שהגיב עד עכשיו מסכים על הנקודה הזאת.

#האם יש מישהו או מישהי שלא מסכימים? וחושבים שזה "לא הכי בסדר" אבל לא עד כדי כך שלא יראו את הסרטים האלו?

#האם יש כאן מישהו או מישהי שלא מסכימים עם הדעה שגם סרט אלים או סרט אימה (שלדעתי יש בזה הרבה דברים חולניים)

שהם נכללים תחת הקטגוריה "לא צנוע"?

לאלו שכן מסכימים עם הנקודה שזה לא תקין וזה לא צנוע לראות סרטים כאלו, למה לדעתכם כימעט ברוב ספריות הדי וי די או בחלק גדול מהסרטים שהנוער מהציבור הדתי כן יהיה אלימות או שהסרט יהיה סרט אימה, אבל בכול זאת הם לא יתביישו להגיד את זה,

או האם אי פעם שמעתם דיון בכיתה מפי רב, ר"מ, מחנכך או מחנכת שמדברים על חוסר הצניעות שבסרטים במובן האלים?

או שאפילו מגנים את התופעה?

האם אי פעם כשרציתם להביא או להמליץ על סרטים לכיתה, לשבט, לנוער או משהו כזה, האם רצו לדעת

שזה לא צנוע מהבחינה האלימה?

איך יכול להיות שרוב האנשים הדתיים לאומיים ראו כמה וכמה פעמים סרטי אימה וסרטים אלימים ולא ראו בזה..... בעיה?

אתם לא צריכים לענות לי על הכול, מספיק שתענו לי על הרעיון הכללי של השאלות

או על שאלה אחת ספציפית...

דיון מחכים! (ואם הבאתי על הראש, תסלחו לי   )

אלימות לשם סדיזם נראה לי כדבר בעייתי וחולני.

להגיד לך שכל סרט שיש בו אלימות הוא לא צנוע מבחינתי? 

אז לא..

אני אראה, ואני מניחה שגם את תראי.. סרטים על הגירוש למרות שיש שם אלימות.. באותה מידה גם סרטי שואה שרואים בהם דברים מזוויעים הרבה יותר אני אראה (טוב אני אדלג כי אני לא מסוגלת לראות את זה..) 

כנ"ל סרטים שמראים את האלימות הזאת מהפן השלילי, כמו לדוגמא "כשהנערים שרים" יש שם אלימות שבאה להמחיש את האוטיזם של אחד הילדים.. זה לא בא מהקטע הסדיסטי זה בא בשביל להעביר לצופה מסר כיצד להתמודד עם תלמיד חריג וקשה יותר מהסטנדרט (ראינו אותו במסגרת שיעור הוראה)

ואני מודה.. שיש סרטים שלא באים להעביר איזה מסר ממש ברמה גבוהה כמו שר הטבעות שראיתי (שוב.. אני בנאדם עדין.. באופן טיבעי העברתי את המראות הקשים..) אבל גם שם - זה לא סדיזם.. זה מלחמה בין העמים. הרג של אויב. כל התנ"ך מלא בזה...

אני זוכרת כשאחים שלי היו קטנים היה משחק כזה שקראו לו "דום" אאל"ט שכל הרעיון של המשחק היה מישהו שהולך עם רובה והורג את כל מי שלידו... הם די רחוקים מלהיות אלימים אבל אני מסכימה איתך שזה לא המשחק הכי חינוכי בעולם..

ו.. כמו שמישהו כתב פה למעלה לפני עריות זה יצר יותר גדול, זה יצר שיש בו בעיה גם בהרהור, וזה משהו שבעצם הראיה גורם תחושה מסויימת, זה לא רק ההשפעה העתידנית (שזה גם כמובן קיים) זה גם משהו שאנחנו באמת חיים בו ועלולים להכשל בו, אף אחד לא חולם לרצוח.. זה כמובן לא הופך רצח לבסדר זה רק מסביר למה כששואלים על ספר/סרט צנוע מתכוונים לזה ולא לאלימות.. 

בס"ד

יש סרטים שאי אפשר לראות בגלל בעיות צניעות,  ויש סרטים שמשחיתים את הנפש מצד אלימות.

אגב סצנות שיש בהם עבודה זרה (תפילות בכנסיה וכ') גם משפיעים על הנפש, וכל אחד מהם פסול בגלל סיבה אחרת.

לא כל סרט שאין בו בעיות צניעות הוא סרט שראוי לצפות בו, אך לא הייתי מבלבלת מונחים.

משום מה, הרוב ענו כאן בקשר לסרטים.

ולעניינו של דבר:

ביהדות יש שלוש עברות חמורות, החמורות ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

אני לא קוראת ספרים ולא רואה סרטים שנושאם העיקרי מבוסס על שלוש עברות אלו. יש ספרים וסרטים שאפשר להתווכח עליהם, וזה כבר דיון אחר. איך מגדירים רמת נקיות של ספר וסרט מבחינת שלושת הפרמטרים האלה.

ולכן ב"ה לא קוראת אפחד מהנ"ל^^...

ולא - זה ממש לא נקי  כשיש אלימות וכו'. זה ממש לא הולם את רוח היהדות. 

סתם ככה, נראה לי שעדיף לראות אנשים הולכים מכות מאשר גבר ואשה מתנשקים.

כי ערוה זה דבר שהיצר נוטה לו בלאו הכי, ולכן ברגע שאתה מספק לו את הסחורה-הוא מתפתה מזה.

אלימות זה דבר שלפחות סתם ככה אדם לא נמשך לזה בטבעיות, ואפילו בד"כ יש אצלו התנגדות לזה, אז אמנם הסרט מחליש קצת את ההתנגדות, אבל הסרט בכל זאת לא מעורר אותו לסדיזם, כי היצר הזה פשוט לא מספיק חזק בו כדי שיתעורר.

לכן סתם ככה, בד"כ בעיות בצניעות (דבר שבערוה) חמורות הרבה יותר מבעיות של אלימות.

עוד אפשר לראות שהרבה יותר קל לאנשים להכשל בדברים שבערווה, ואפילו אנשים גדולים נכשלים בזה לפעמים (אפילו אם בדברים קטנים), לעומת סדיזם ואלימות שרק אנשים שפלים ומושחתים לפי כל קנה מידה נופלים לזה.

אני אישית סולד מסרטים אלימים מדי, אבל נראה לי שהם מזיקים הרבה פחות מסרט בעייתי מבחינת צניעות. (אפילו אם בעיית הצניעות היא קלה מאוד. וסתם ככה אני משתדל בכלל לא לראות סרטים שנשים מופיעות הרבה, אם הן לא לבושות כדבעי)

(ועוד עובדה מעניינת-לפני זמן ראיתי סרט נחמד, צנוע לגמרי, בלי אלימות, המסרים חינוכיים, סרט ידידותי לחלוטין, רק שיש בו נער אחד ששר יפה, ובהחלט רואים שאלוקים חנן אותו בכישרון ובקול יפה, ואחרי שחשבתי לספר לחבר שלי על הסרט, החלטתי שעדיף שלא, מכיון שאני ודאי אכשיל אותו ב"לא תחנם"...)

לא יודעת,

צניעות מבחינתי זה לא לבוש וזה לא נשים לבושות עד חנוקות וזה לא חמישים אלף מטר בין גבר לאישה,

אני מרגישה שהציבור הדתי והחרדי בתוכו, עיוותו את מושג הצניעות, מעולם, בשום מקום בתורה שכתובה בתנ"ך לא כתוב

שצניעות זה יחסים של איש ואישה.

נכון יש את כל העניין הזה של בת מלך פנימה(שלא ידוע לי שכתוב את זה בתנ"ך)

אבל האובססיה הזאת, לפעמים אני תוהה לעצמי, מה אתם הגברים חושבים על נשים,

שטן? יצור שכול מטרתו לפתות אתכם?

למה אתם כל כך אובסיסייבים לגבי זה? (ולכן מאידך, המחנכות והאימהות אובססיביות ללבוש שלנו)

לפעמים אני תוהה וחושבת שכל העיסוק הזה מראה על קצת....... ראש שלא לגמרי עסוק בתורה.........

אם אדם דתי לא מתבייש להגיד שהוא הולך לראות סרט אימה(שזה סרטים חולניים)

ולדון עם החברים שלו באיזה סרט אימה הוא הכי טוב,

אבל חס וחלילה שהוא יראה אישה בסרט, או אישה עם פחות משלושת רבעי

הוא ימות, הנשמה שלו תזדהם,(אני גורמת למישהו אחרת להרגיש כך??????? או יותר עצוב, אתם מחפיצים את הנשים עד כדי כך שמבחינתכם הם אובייקטים בסיכון)

אבל צפייה בסרטים סדיסטיים וחולניים למיניהם, זה מספיק טוב

בשביל שהקומונרית, המדריכים, המורים וההורים יאשרו את זה מבחינת צניעות!!!!!!!!!!

אני מתביישת.

וכן!!!

צניעות זה לא רק שאיזה גבר לא יראה לי את כפות הידיים( כי אני לא אדם, אני אובייקט מהלך!!!!!)

צניעות זה בנפש, זאת ענווה. זאת התנהגות של ענווה.

לכן אני לא אלך בצורה פרובוקטיבית- מתוך ענווה.

לכן אני לא אדבר בגסות( לא רק קללות, אפילו סתם דיבור חצוף ומתנשא)

לכן אני אוכל בצורה נעימה ויפה

לכן אני אראה סרטים שלא נוגדים את הענווה (רצח, אלימות למשל)

צניעות זאת עדנה של הנפש, ענווה בהתנהגות,

צניעות זאת דרך ארץ!!

ולא, אל תענו לי על הצניעות של האישה,

תענו לי למה אף אחד לא מבין מה זאת צניעות, ולמה מתעסקים רק בגוף-------- של האישה.

רק לסיפא של דברייך - את צודקת במאה אחוז.

אך לפי תחילת דברייך רואים שאת לא גבר. וכנראה גם לא נשואה.

אין מה לעשות יצר העריות הוא יצר חזק מאוד, גם לאנשים צדיקים מאוד, ולכן ההלכה נתנה גדרים של צניעות לאישה - כן, גם בלבוש. ואין שום קשר בין מחשבות של עריות למחשבות על האישה כאובייקט. תאמיני לי, שיש הרבה גברים שמתחתנים עם "אובייקטים" כאלו.

זהו. עד כאן דברי כאישה (נשואה). מאחלת לך שתמשיכי להתלבש בצניעות ולשמור על נפש מעודנת מתוך ענווה, וגם מתוך שמירת ההלכה.

אבל ברור לך שדישה בנושא כמעט בכול מצב אפשרי זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב
כשמרוב התעסקות בעריות, שוכחים מהעבודה זרה(חילול ה') ושפיכות דמים(אלימות פיזית ונפשית)
זה מצב לא תקין. אם לתלמיד בישיבה אין בעיה לראות סרט אימה אבל הוא מפחד (כן מפחד) מאישה בגיל של סבתא שלו,

זה בעיה. ועוד יותר, יחסים בין איש לאישה זה דבר תקין, בריא, נכון.

רצח,

התעללויות,

ושאר בישין מרעין,

אפילו כשטוענים "שזה לא משפיע, אולי רק לטווח ארוך",

זה עדיין:

לא תקין, לא בריא ובוודאי לא נכון.

למה זה או זה או זה??. למה לא גם זה וגם זה??

אני גם חושבת שאלימות וכו', משחיתות את הנפש. אבל זה לא סותר שגם דברי ערווה....

כמו שאמרו למעלה, זה נבלה וזה טרפה...

אלא שבדורנו היצר החזק ביותר הוא יצר העריות. בתקופת התנ"ך היה זה יצר עבודה זרה. אולי הייתה גם תקופה שהיה יצר הרע חזק לשפיכות דמים.

אך מכיוון שבדורנו היצר המדובר הוא השולט ביותר על האדם - לכן גם ההתגוננות כלפיו היא החזקה והנוכחת ביותר. זה לא סותר שצריך לשמור על עצמך גם מהיצרים האחרים.

בקיצור, נחכה לימות המשיח, שאז אולי היצרים האלה לא ישלטו בנו כל-כך חזק, וגם אז, מן הסתם, לא ייצרו סרטים וספרים שמגיעים למקומות נמוכים כאלה.

על צניעות אבל הם עמוסים מאוד בדיבורים על עריות, שזה מה שנקרא היום צניעות.

אין אפוטרופוס לעריות. לסדיזם יש. וכמדומני שרוב בני האדם הם מספיק חזקים כדי להיות אפוטרופוס לסדיזם.

אני לא אומר שנפשם לא יכולה להשחת, וגם אם לא להשחת, יכול להיות נזק לנפש. זה ודאי. ועדין זה רחוק מאוד מדבר שבערווה.

אנחנו לא רואים בנשים אובייקט. אבל יש לנו יצר, והיצר הזה כן רואה בכן אובייקט. אז מה נעשה?!

ככה נבראנו, והדרך להלחם ביצר, היא לא להנגיש את האובייקט יותר מדי, וכאשר מה שאדם יידע על נשים זה רק מידע חיצוני, וכשיראה אותן, יראה רק את פניהן, ולא ידבר איתן הרבה, אז הגירוי של היצר לא יהיה חזק, וממילא האדם יוכל לראות באישה מישהו בעל כבוד ולא גוף. היצר שלנו רואה גוף, והוא מזהה את זה מהר מאוד. רק קדושים מעטים וצדיקים מאוד מסוגלים לשעבד אותו לחלוטין (לכן נאמר "אין אפוטרופוס לעריות"), וכל השאר פשוט צריכים למנוע אותו ממגע בכל מה שמעניין אותו.

אגב, עובדה בשטח, רבים מאוד (מכל העמים והדתות) מכורים לפריצות באינטרנט, מעטים (אם בכלל) מכורים לסדיזם.

אני מאחל לך שלעולם לא תביני מה כוחו של יצר העריות.

אמנם יכול להיות שכדאי להתנזר גם מדברים רעים אחרים, אבל ברור שחומרתם של דברים אחרים הרבה יותר קטנה.

אפילו כשמדובר על אלימות חמורה, ופריצות מעטה.

בכלל לא מדויק לומר,: אין אפוטרופוס לעריות. לסדיזם יש. וכמדומני שרוב בני האדם הם מספיק חזקים כדי להיות אפוטרופוס לסדיזם."

אדם צריך לעבוד על מידת הרחמים שלו, הוא יכול בקלות לשחוק אותה.

"ונתן לך רחמים, וריחמך" כמדומני שזה כתוב על מלחמת מצווה שהקב"ה מברך את עמ"י במיוחד, שלא תשפיע על הרחמים שבליבם.

הצפיה בסרטים אלימים, הוכחה חד משמעית כמעלה את המעשים האלימים.

גם הקריאה בספרים כאלה. (אחרי השואה\ בעלות הברית צנזרו את כל ספרי הקריאה של הגרמנים ימ"ש, שהיו מלאים בדם מגיל 0.. כיפה אדומה ודומיה...)

זה שאנשים כ"כ לא מודעים ליצר ההרסני והאלים שבליבם, רק גורם לי לחשוב שהצפיה/קריאה בחומר אלים, הרבה הרבה יותר בעייתיות

אבל אחרי שאדם קורא ספר לא צנוע ..

להתנהג יותר באלימות, כולל אלימות פיזית.  כן. זה מזיק לנפש.

אגב,גם לא כל אחד שקורא ספר לא צנוע, הולך מיד וחוטא.

בד"כ הדברים הללו גורמים להשפעה מצטברת.

גם על נשים אגב, לא רק על גברים.

וכמו שאמרו כבר למעלה, זאת נבלה וזאת טרפה!

אבל כן חוטא בחטאים קלים (יחסית לגילוי עריות ממש).

שמותר לראות מה שמותר לעשות....

כלומר אם מותר לרצוח אז מותר גם לראות רצח...

לכן יהיה במקרה שלנו אסור לראות רצח...וכדומה(שאר איסורים..)

הגדרה מעניינת.

שרואים רצח בסרט,יודעים שזה לא  אמיתי..(בן אדם לא ימות בשביל סרט..)

אני לא יודע אם ההפך הוא הנכון,שאלימות משפיעה יותר מחוסר צניעות,אך זה מספיק ששניהם גרועים.

בהחלט שניהם מחלחלים אל הנפש,ויש עוד סוגיות שצריך לתת עליהם את הדעת כמו נורמות שמתוארות בספר/סרט ועל ידי התחברות עם הספר אפשר להיות גם מושפע מהם ולהשחק,תפיסות עולם מעוותות ועוד.

על כן אין סיבה לחשוב שסופר נכרי יכתוב ספר נקי ברוח תורת ישראל כאשר תפיסת העולם שלו והנורמות הסובבות אותו הן נוראיות ורחוקות מאד מדרכנו.

כן אבל לא אמרתי מי יותר גרוע או משהו כזה, (או שכן?) מה שהתכוונתי זה

להעביר ביקורת על ההתמקדות (המיותרת לדעתי)

על סרטים לא צנועים מבחינת "איש אישה",

(אני לא מדברת עכשיו על "אויויויוי", על סרטים "אמריקאיים טיפוסיים", לדוגמה)

כשעל סרטים לא צנועים של הנפש, כמו אלימות או מעשיים חולניים,

אין איש משמיע קול זעקה ובכיתה אין מורה או רב שמדברים על זה,

ובמקומות דתיים אין בעיה להראות סצטנות שכוללות אלימות או התנהגויות מעוותות אחרות,

והשאלה שלי הייתה איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות שהתפיסה שלנו התעוותה כל כך, עד שאנחנו רואים בעיה ביחסים של איש אישה,

אבל זה בסדר גמור מחבחינתו להרוס ולפגוע בנפש שלנו עם זוועות חולניות?

נכון, יחסי איש אישה, זה דבר מוצנע, אבל עדיין בריא ונכון לאחר הנישואים.

אבל אלימות היא רעה תמיד, סטדיסטיות אסורה תמיד, וזוועות כאלו ואחרות אסור שייתקיימו!!!

הלא מידת הרחמים היא מידתו של הקב"ה, ואנחנו צריכים להיות רחמנים בני רחמנים,

כמו עיר הנידחת, שבני ישראל מצווים להרוג ולהרוס אותה,

אך עדיין נהית בהם מידה של אכזריות, אפילו שזה בציווי אלוקי,
ולכן ה' צריך לתת להם רחמים, כדי לאזן את האכזריות שנוצרה כתוצאה מכך.

ה', בכבודו ובעצמו מראה לנו שהוא רוצה שנהיה רחמנים, עובדה-- אחרי הרס העיר הוא נותן לנו רחמים בליבנו,

כלומר, אכפת לו שנהיה רחמנים ולא נתקלקל ברחמנות שלנו ונהיה אכזריים.

אז היכן הם, גדולי התורה?

היכן יש הלכות, תילי תילים שיספרו לנו כיצד לגרום ללבנו לחוס?

היכן הם "הצנזורים" של ההורים, של המחנכים, של הרמי"ם, של הקומנרים, המדריכים?

איך את הדבר הגדול והחשוב הזה פיספסנו?

גם אם לא נלך ונרצח, גם אם לא נתחיל להכות

עדיין ליבנו נאטם, עדיין המראות האלו נצרבים במוחנו, עדיין נפשנו נטמאת.

לבין אסור באופן מוחלט.

כל דבר שקרוב לעניינים שבערווה-הוא אסור.

כל הדברים האחרים שאת מדברת עליהם, הם לא ראויים, לא טובים, אבל הם בסדר.

איך אני מעז להגיד על דבר כזה שהוא בסדר? כמו שאם מישהו יגיד לי שמה שהוא אוכל מידי יום ביומו זה שניצל וצ'יפס לכל ארוחת צהריים, וזבל אחר לארוחות האחרות, והמון ממתקים ושאר מהרסי ומחריבי הגוף, אז ודאי שזו מידה מגונה ומזיקה, אבל זה עדין בסדר.

א.אני חושב שמה שכתבת לגבי תלמידי חכמים לא נכון,נתקלתי בהרבה מאד שותי"ם שמתייחסים גם לצד של האלימות,השפה והצניעות (וכו') גם יחד ולא רק הצניעות.

אולי הצניעות מודגשת אצלנו (ואני בכוונה אומר אצלנו,שכאמור בשותי"ם הלכתיים מתייחסים גם לזה דווקא) משום שההשפעה שלה היא לדבר עבירה,ואילו האלימות שבסרטים אינה גורמת לנו חלילה ללכת ולרצוח משום שעדיין ישנו פער בין הפן המעשי של הזק לאחרים במציאות לבין נפש שמתקלקלת ונטייתה הופכת ליותר אלימה,מה שכן בעקבות כך אולי נדבר בצורה אלימה לחברים ולהורים,הסבלנות שלנו תדחק הצידה והנטייה שלנו בשיח וביחס כלפי הסביבה שלנו תתקלקל,אולם ההשפעה הזאת היא פחות ניכרת לעין,אבל כמובן שזה רק בעניין מה שניכר,ההשפעה היא אכן חמורה אם מסתכלים על זה מנק' אובייקטיבית.

ואילו שבענייני צניעות הדבר יכול לגרום לעבירה מיידית גם בחדרי חדרים,זה גם פסיכולוגי,משום שגם עבירה בחדרי חדרים ללא הזק לאחרים כביכול יכולה להיות חמורה מאד,אולם זה פחות ניכר בצורה שטחית.בנוסף (לענ"ד),מכיון שיש לאדם נטייה טיבעית לזוגיות וזה לא רק עניין של תיקון מידה של נטיית הנפש לאלימות,אז ההשפעה של חוסר צניעות יכולה להיות עוצמתית יותר ולעוות את הטבע הזה למקום שפל במקום למקום הגבוה.

אולם כך או אחרת ברור ששניהם גרועים,ושניהם משפיעים על הנפש.אם מישהו לא ילך וירצח באופן מיידי בעקבות סרט זו לא נחמה,זה ברור שישנו פער עד רמה כזו,אך בעקבות כך הוא בהחלט יכול לרדת רוחנית,להתקלקל ולהתחיל להתייחס לסביבה בצורה לא ראויה או בצורה פחות ראויה ממה שהיה רגיל לפני כן,ותמיד יש טוענות למה אנו צודקים ומדוע יש לכעוס על החברה ולכן על גב הטענות האלו הירידה יכולה להיות אף פחות מורגשת,ורק בפרספקטיבה לאחור ניתן לראות כמה אותו אדם ירד בעקבות האלימות הזו שחילחלה לנפש.

האלימות יוצרת גסות בנפש,כאשר אדם רגיש לאלימות נראה לענ"ד שהוא גם רגיש במידה אחרת למציאות כולה,עדין יותר ועל כן יכול באופן פוטנציאלי לשים בצורה טובה יותר כל דבר במקומו ולהתקדם בעבודת ה' מתוך טוהר גדול יות.

אגב בהערת צד כללית,סרטים אלימים הופכים את החברה כולה ליותר אלימה,ויכול להיות שהרבה מעשי רצח ואלימות שקיימים היום היו נמנעים מלכתחילה אילו החברה לא הייתה ניזונה מתכנים שכאלו,כוונתי שהמתח הכללי של האלימות היה פחות בהרבה ומימלא כמות מסויימת של אנשים מסך מעשי האלימות לא היו מגיעים למצבים קיצוניים כאלו אילולא ניזונו מתכנים שכאלה במשך שנים.

אני 77 ,אני לא יודע אם נכון לומר שזה לא ראוי בלבד ולא שזה אסור,משום שראיתי שות"ים שמתייחסים לזה,אולם אינני בקיא מספיק לרדת לדקויות של ההבדל בין שני התחומים ולדון מצד מה כל אחד אסור ועוד,אך אוכל לצרף שו"ת לדוגמא:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=13875

אם את כותבת שיחסים בין איש ואישה מותרים לאחר נישואין אל תכתבי שאלימות היא רעה תמיד והרי חיילינו שומרים עלינו על ידי רצח ושפיכות דמים.

הבעיה היא שיש אלימות שהיא לא פיזית, אלא מילולית שהיא לעיתים גרועה יותר מאלימות פיזית, ואליה בכלל לא מיחסים חשיבות.

הדמות של דגן גרמה לי לרצות יותר להשקיע ולשקוד על התורה

לא קראתי אותו... מעניין, אולי אני ינסה

ובאמת מלא ספרים על חיילים נוגעים ממש לחיים

הספר הרבי הקדוש מלעלוב של הסופר יאיר וינשטוק הפיח בי הרבה יראת שמיים

לשמוע על צדיקים מוסיף הרבה ליר"ש

גרם לי להרגיש שבכל מקום בו אני נמצאת יש בו שליחות עבורי

וספר לא קריאה אלא עיון- חוברת קטנה בשם- מי אתה ומה אתה עושה כאן באמצע הרחוב- שגרמה לי לחפש משמעות ולמצוא אותה.

יש לי את לוחמי התמורות וניסתי לקרוא אותו ממש פעם אבל הוא היה לי קשה כזה לקריאה..(;

"סגולה הוא הרבה מעבר למגזין ישראלי להיסטוריה.

סגולה היא מכונת זמן שכל אחד יכול לנסוע בה אל מחוזות העבר.

אבל נתחיל בהיסטוריה…

ראשיתו של המגזין בסדרת כתבות על דמויות היסטוריות בשם "דיוקן-עם" שפורסמו בכל סוף שבוע במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון ביוזמתו של מו"ל העיתון, מר שלמה בן צבי. עשרים פרקיה של הסדרה עוררו עניין בקרב קוראים רבים וכך צמח הרעיון ליצור מגזין עשיר ורחב המוקדש כולו לתחום ההיסטוריה, וכיום הוא כבר פועל כחברה עצמאית לתועלת הציבור.

הגיליון הראשון יצא לאור באייר תש"ע, אפריל 2010 בעריכת יואב שורק, שאותו החליף בהמשך ד"ר איתמר ברנר."

יצא לע לפגוש את המגזין בעבר ולקרוא בו קצת. היה נחמד ונראה מקצועי באמת.

ישראל והשואה - תום שגב. מדהים. כמה יהודים יכלו להינצל לולאי אוזלת היד (המכוונת במידה מסויימת)

של הסוכנות, בן גוריון וכל אלה שהאידיאל שלהם היה ציונות; ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים

צעירים שיוכלו לתרום..... היהודים הנספים באושוויץ, לא היו ממש בראש מעייניהם. היחסים עם

הבריטים (האחראים במידה רבה לאסון שקרה לנו), היו חשובים יותר. מפחיד ומדכא. מאוד.

זה מה שקורה כשאין תורה. אין ערכים אבסולוטים, מאת בורא העולם. ממש קשה לקרוא את זה.

חושבת שהמחבר לא דתי.

שיש שמשתמשים בה כדי לבטל את הערך העצמי של מדינת ישראל (בפשטות מטעמים של נקמה ושנאה גרידא), אבל הייתי לוקח אותה בעירבון מוגבל משתי סיבות:

1. התנועה הציונית ניסתה בכל מאודה להביא יהודים לארץ לפני השואה, ודאגה להכשיר ולהכין יהודים לעלות לאחר השואה. סבא שלי היה במחנה הכשרה לאחר השואה כשלא היה לאן לחזור, ובכך למד עברית וקצת מקצוע. במקום לנסוע לאמריקה הם באו לארץ ישראל, ובכך גם שמרו על משפחתנו דתית וגם לא נאלצו לקבץ נדבות כדי להתפרנס קצת.

2. יש כמה וכמה עדויות על נסיונות, לאו דווקא של התנועה הציונית, לשחד (או אפילו "לקנות" יהודים) כדי להציל אותם מהשמדה, והדברים ברובם לא צלחו או שהכספים לא הספיקו אלא לכמות מועטת מאוד. התנועה הציונית כנראה לא הייתה יכולה לעשות הרבה, במיוחד לאור מה שאנחנו יודעים על המנדט הבריטי, ועל היעדר הידע שהיה ליהודי אמריקה על מה שקורה באירופה (מה גם שלא היו מי ישמע עשירים כדי לתרום). התנועה הציונית הסתמכה בעיקר על כמה נדבנים ועל תרומות של שד"רים חילוניים.

לכן לא הייתי ממהר להאשים את התנועה הציונית בעמידה על הדם של יהודי אירופה. מה גם שרבים מהנרצחים היו בעצמם בעד הציונות ושיבת ציון.

לא נגוע בדבר.

למרות שבעיניי זה עדיין חסר משמעות ביחס לערך העצמי של מדינת ישראל, מהסיבה הידועה ש"אנחנו לא מתערבים להקבה איך הוא מקדם את הגאולה".

ובכל מקרה לא חשבתי שהתנועה הציונית החילונית הייתה של צדיקים גמורים.

יש את הכתבה הזו באינטרנט או שרק במגזין מודפס?

חיפשתי באינטרנט ומתברר שזהו שם של ספר באורך מלא, ושתום שגב הוא היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". מה שמסביר היטב איך הטיעון של העמידה על הדם הפך פופולרי בקרב הפלגים הקיצונים החרדיים. מצא מין את מינו, והזרזיר - אצל העורב הלך.

זה קצת מפתיע שמאמר מסכם לספר הזה הופיע ב"סגולה".

באופן אובייקטיבי, מה קרה אז, אפשר בודאי לברר.

גם אם הייתי חילונית, הייתי מזדעזעת. מה קשור לחרדים....

קראתי גם את כחש של בן הכט . גם לא גורם לשמחה יתירה ממה שהיה.

השיקולים שלו/שלהם. וזה מעניין כי הוא לא מתחיל עם השואה. הוא נותן רקע מקדים: ז'בוטינסקי,

התנועות השונות שהיו אז, המחלוקות ביניהן...מעניין.

זה חסר משמעות לגבי המשמעות הגאולית של מדינת ישראל. בן-גוריון לא הקים את המדינה בשביל עצמו אלא בשביל כל העם היהודי ובסופו של דבר האמירה הרשמית היא בית בארץ ישראל לעם היהודי. לכן הטירחה הגדולה להעלאת היהודים גם מארצות האיסלאם, גם לשיחרור מסך הברזל.

בפועל כל הזרמים היהודיים השתתפו בהקמת המדינה, וגם היום משתתפים באופן פעיל בכנסת ובממשלה (ולא כעלי תאנה).

בפועל עם ישראל חוזר לארצו, זוכה לריבונות ולעצמאות וחוזר למעמד טוב יותר משהיה לרוב מלכי יהודה וישראל ביחס לאימפריות, תנועה אדירה של חזרה בתשובה, מימון רשמי של עולם הישיבות ומוסדות תורניים (אחרת לא היו צריכים להזדעק על "גזירות כלכליות". זה עצמו מעיד שהכסף הוא בעל משמעות תפקודית דה פקטו), הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בעשור הקרוב נהיה כנראה "רוב יושביה עליה" מה שיחזיר את השמיטה להיות דאורייתא.

בקיצור, כמו שאמרתי, אני לא מתערב להקב"ה איך הוא מביא את הגאולה לעמו. ואוסיף את שאמר הרב אליהו כי-טוב זצ"ל, מחבר ספר התודעה: "אם אפילו הקמת המדינה היא מעשה שטן, אז מה השארנו להקב"ה?".

אבל כבר דשנו בדברים במגוון רחב של שירשורים, לא?

לא קשור לסגולה. פשוט קראתי את זה קודם. כל הגליון (מעניין כי גם תום שגב,

מדבר על זה בתחילה) על מה נחשב פעם לימין ושמאל.על "הארץ" של פעם,

"דבר" ועוד עיתונים קדומים יותר.

פוסט-ציוני, שעושה את כל התארים (ואיני יודע, אבל סביר שגם מרוויח) מ'שחיטת פרות קדושות' של הציונות.

אגב, כדאי לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה:

הועברת לדף אחר

הועברת לדף אחר

פרלינג שמוזכר בערך, כתב תגובות לשגב בכמה וכמה מהדורות, מהן מפורטות עם הוכחות חד משמעיות, שכל תכנית הצלה שהועלתה, נבחנה ככל האפשר.

הדמיון של כל מיני גורמים אנטי-ציוניים, חרדים כחילונים שאם רק הנהגת הישוב היתה מבקשת - הבריטים היו מייד ששים להעביר לאויב בשעת מלחמה כסף/סחורות/משאיות, היא פשוט הזויה.

העובדה שלמרות שעצם הצעת העניין, היתה עלולה להחשב כבגידה ובכל זאת בדקו את כל ההצעות - מעידה על המסירות להצלת כל יהודי.

אמרו לי את זה כשדיברתי עם חרדים בהפגנה בירושלים לפני כ3 שנים.

האמת שמצד עצמו זה לא בהכרח מופרך, אבל עדיין דורש ראיות. ועכשיו כשאני רואה מי המחבר, כנראה נפתרה התעלומה. הזרזירים - אצל העורב הלכו.

כך או כך, הערך של המדינה לא תלוי במקימיה - מה גם שבהגדרה הם לא הקימו אותו רק עבור עצמם, אלא עבור העם. הרי זו בדיוק הטענה של כולם לשמאל היהיר של היום. על מה כולם כעסו כשאחד מהמדושנים בקפלן צרח על שוטרת אתיופית שהיא צריכה להגיד לו צודה על כך שההורים שלה בכלל הובאו לארץ? כי זה לא של אף אחד בטאבו. זה של כולם. העם לא יכול לגנוב את המדינה ששייכת לו.

ההסטוריונים החדשים.

היא הופצה בהתחלה ע"י אנשים טובים, שלהבנתם ניסו לקדם מהלכים כאלו, רק שלא הבינו את חוסר ההיתכנות. בהמשך זה כבר הפך לתעמולה, שלפחות באיזורי 'נטורי קרתא', אבל לא רק, כל ילד גדל עליה.

פוליטיקה, מדיניות, שואה (משפט אייכמן, גם (ועוד).

הבנתי קצת יותר משפטים המתארים את החרדים, בפורם הזה -

הם בדיוק כאלה שנקטה הציונות הראשונה, ה חלוצים, הדור

שראה את העולים מהתופת, מגיעים לארץ.....אבק אדם, עלובים,

הלכו כצאן לטבח......לעומת הצברים (מושג שהתחיל אז),

עלובים, שחורים....בורים...

לא מזכיר לכם משהו?......

אבל בזה סיימתי להתייחס לנושא הכואב הזה. זה יותר מדי כואב.

(אגב, אם מישהו מתעניין, פרופ' שבח וייס (נפטר כבר?)

שהיה בתופת, נשאל בדיוק את השאלות האלה, כדאי לקרוא

את תגובתו לצברים (או כמעט הצברים...) השזופים, מגודלי

הבריאות, שהרגישו עצמם כעיליתה החברתית, הציונית,

והסתכלו בבוז על "חלאות" האדם שהגיעו הנה אחרי השואה....

תקראו. זה מרתק מאוד. הוא מתפרש על נושאים רבים.

כתלמידה, השתעממתי בשיעורי ההיסטוריה אבל עכשיו....

מרתק. וחשוב.

קרא את "השטן והנפש" של יואל בראנד. מרתק.

הוא לא מאשים את הנהגת היישוב ברצח, אבל כן בהתנהלות חסרת אחריות.

הבנאדם גדל עמוק עמוק בתוך "המפלגה הנכונה", היה בהונגריה של שנת תש"ד בכיר מאוד בארגונים הציונים, ואחרי השואה - הצטרף בארץ ללח"י.

הספר שלו מלא בעובדות וגם בפרשנויות. תחלוק מצידי על הפרשנויות, אבל יש פה בהחלט על מה להתבסס.

כלומר היו כמה יוזמות, המפורסמות שבהן היא זאת של קסטנר שר"י ולהבדיל יואל ברנד מהונגריה ושל הרב וייסמנדל זצ"ל מצ'כיה.

כל אחת מהיוזמות, בעיני אלו שטיפלו בה היתה אמינה וישימה. פרלינג ושות' (אליהם הפנתי) מוכיחים מתוך אין ספור מסמכים ופרוטוקולים שכשהיוזמות הגיעו להנהגת הישוב, עשו הכל לבדוק כל יוזמה באופן יסודי.

מה שאלו שראו את המציאות מבפנים לא לקחו בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית כל יכולה מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו הנאצים שאיתם נהלו את המו"מ, בהשפעת התעמולה האנטישמית).

   המציאות היא שלא היתה מדינת ישראל, היהודים בארץ היו נתינים (אפילו לא אזרחים) של האמפריה הבריטית, שניהלה מלחמה עקובה מדם, יזע ודמעות מול הנאצים. היהודים לא יכלו להעביר משאיות/כסף לשטחים שבשליטת הנאצים ללא הסכמת הממשל הבריטי. עצם העלאת ההצעות הללו מול הבריטים, היו עלולים להתפרש כבגידה והצעות לתמיכה באויב. בכל זאת הם גיששו מול הבריטים - וקיבלו כצפוי לאו מוחלט.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים (הרי גם היה להם הסכם אי לוחמה עם בריה"מ, ביום שהתאים להם - הפרו אותו).

   הרב וויסמנדל טען שהנאצים הוכיחו לו שעמדו בחלקם בהסכם, כשהשעו את הגירוש להשמדה, כשהשיג להם את הסכום הראשוני שדרשו וממילא הניח שיעמדו גם בשלבים הבאים. היום אנחנו יודעים בוודאות, שבעוד שהבטיחו לו שהכוחות בצ'כיה מפסיקים את ההשמדה, בפועל הם הופנו להמשיך את ההמדה באיזורים אחרים.

לא אם הוא מהנהגת מפא"י. מערכת שדרסה ורצחה את המתנגדים לה וניסתה בצביעות להכשיר זאת בטענות על אחריות לאומית, לא חשודה על ערבות או אחריות לאומית. גם זכויותיהם ביישוב הארץ ובהקמת המדינה לא יטשטשו את הזיהום שדבק בהם.

ולגופם של דברים שכתבת:

-בדיקה יסודית היא דבר חיובי, ללא ספק. אבל עצם הבדיקה לא עונה על השאלה מה היו השיקולים החשובים מצד אותם בודקים; לא על קצב הבדיקה המסורבל של המערכת, כאשר *מחצית* מיהודי הונגריה הושמדו רק במהלך אותה 'בדיקה' (לטענת בראנד); ולא על אילו פעולות נעשו או לא נעשו- ומדוע.

מה שהנהגת היישוב לא לקחה בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית חסרת כל יכולת מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו אדוניהם הבריטים).

   המציאות היא שלא נעשתה כל פעולה בידי הנהגת היישוב ליצור לחץ כלשהו על בריטניה ועל ממשלות המערב כדי להציל יהודים מהשמדה.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים. אבל לפתיחה במשא ומתן יכולה להיות רק תועלת. אולי אפשר להשיג איזו מקדמה? או אפילו עסקה חלקית? היו אפשרויות, ויעידו על כך הפעולות הבודדות שכן הצליחו.

   האם הממסד היה מוכן "לבזבז" כספים על אפשרויות כאלו?

לגבי קסטנר, אין ספק שהבנאדם היה מושחת ונהנתן באופן אישי.

מצד שני אין ספק שהוא היה פעיל מרכזי ומשמעותי בועד ההצלה של הונגריה, שסייעו ללמעלה מ20000 יהודים לברוח להונגריה לפני כיבושה בידי הנאצים. הוא גם הצליח להציל יהודים מתוך הונגריה לאחר כיבושה, בעסקה המפורסמת. שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים היה למטרת הצלה, והוא ניהל אותו מטעם ועד ההצלה.

מצד שלישי, בחודשי המלחמה האחרונים הוא היה צמוד אישית לקצין נאצי בכיר שלקח אותו תחת חסותו, ולאחר מכן העיד לטובתו- והנאצי זוכה. שיתוף הפעולה הזה היה כדי להציל את עצמו כשהנאצים הכירו אותו יותר מידי טוב.

האם הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים כדי להציל יהודים מסויימים, אך על ידי סיוע לנאצים בהשמדת יהודים אחרים? קשה מאוד לדעת מה באמת קרה שם.

שר"י? לא בטוח.

כשבתמורה הוא מרדים את שאר היהודים וגורם להם לעלות לרכבות בסדר ובמהירות, כשהוא יודע בדיוק לאן. אכתוב יותר חריף, היתה תחנת מעבר, הוא עודד שם את האנשים לשלוח מכתבים לקרוביהם שעדיין בהונגריה, על כמה הם במקום בסדר וטוב להם - את המכתבים המרגיעים הוא חילק למשפחות המודאגות, כשהוא ידע טוב מאוד ששולחיהם כבר הפכו לאפר.

בזמן המשפט המפורסם והערעור שזיכה אותו, עוד לא התפרסמו הראיונות עם אייכמן ימ"ש שהתבטא: "קסטנר הנעים לי את השהות בבודפשט, בזכותו לא היה מרד גטו ורשא גם בהונגריה". רק שבניגוד למרד גטו ורשא, שהיה כשהנאצים היו עוד בכוחם ויכלו לפנות טנקים ומפציצים נגד הגטו - בסוף תש"ד ותחילת תש"ה, הם כבר היו בנסיגה, אם הוא היה אומר ליהודים את האמת על לאן לוקחים אותם, או לכה"פ לא פועל אקטיבית להרדים אותם - היו כנראה ניצלים מאות אלפים ולא רק אלפים מיוחסים.

מעבר לכך, אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי למעלה. ברנד מנקודת מבטו המצומצמת הרגיש שלא מספיק התאמצו, פרלינג מוכיח ממסמכים ופרוטוקולים שהתאמצו כפי כוחם ויותר מכוחם.

המו"מ לא היה בידיהם וההחלטה של בעלות הברית, שיהודי הארץ היו נתינים של בריטניה היתה שאין שום מו"מ עם הנאצים, רק כניעה ללא תנאי (הם לא סבלו מהמחלה האוטו-אמונית של מדינת ישראל שמנהלת מו"מ עם החמאס כשהם יורים עלינו).

ואולי לא. מה שבטוח הוא שהעובדות שכתבת לא מדויקות.

קסטנר היה רק בבודפשט באותה תקופה (להבדיל מתקופת החסות שלו אצל בכר ימ"ש), ולא בשום תחנת מעבר. את המכתבים המדוברים הנאצים הם שהורו ליהודים לכתוב, והעבירו אותם לועד ההצלה כדי שיפיצו אותם ליעדם. ועד ההצלה שניסה להציל יהודים ע"י משא ומתן ו/או שיתוף פעולה עם הנאצים אכן העבירו את המכתבים. מדוע? האם זו הייתה הטעיה מכוונת, כחלק ממזימה להציל את קרוביהם על חשבון כלל הציבור? אולי. אני לא בטוח. הוכחה לאשמתם זה לא, ובעניינים אחרים הוכח שהם כן סייעו לכלל הציבור.

האם באמת קסטנר הוא המרדים של יהודי הונגריה? יתכן שהפעילות שלו הייתה חלק מזה, אבל אשם עיקרי כנראה שהוא לא. דווקא מחתרות תנועות הנוער, שהיו המורדים הפוטנציאליים, היו פעילות בעצמם בהצלה וגם באזהרת היהודים מפני המתרחש בלי קשר לקסטנר. וגם אני לא חושב שאייכמן הוא בהכרח מקור אמין בהקשר הזה.

שוב, קסטנר כנראה היה אדם מושחת, רודף כבוד. כך מתאר אותו יואל בראנד בספרו. עשר שנים יואל בראנד לא דיבר איתו מתוך איבה אישית, אך דווקא כאשר התפוצצה "פרשיית קסטנר" הוא בא להעיד להגנתו.

את מחקרו של פרלינג לא קראתי, אז אין לי עדיין איך להתייחס להוכחות שלו להגנת המוסדות. מה שאני כן יודע הוא שבעניינים אחרים המוסדות התנהגו בכפיפות גלותית לבריטים, ונראה שגם במקרה הזה. המו"מ הזה, של ההצעה שתווכה ע"י בראנד, כן היה בידיהם ואך ורק בידיהם, עד שהם הסגירו את בראנד לבריטים (או גרמו "בטעות" לתפיסתו).

דרך אגב, אותם חוקרים שצידדת בהם קודם שמגינים על מוסדות היישוב שעשו ככל יכולתם, הם אלה שמגינים גם על קסטנר וועד ההצלה, שעשו ככל יכולתם...

ולכן פרש מהן האצ"ל והלח"י פרש מהאצ"ל כשהפסיק להלחם בבריטים בזמן השואה. בכלל לא נכנסתי לוויכוח הזה.

זאת היתה נקודת המוצא שלהם הרבה לפני השואה, שממנה הם ראו את המציאות. למרות נקודת המוצא הזאת, הם עשו הכל כדי לבדוק היתכנות של כל הצעה.

קסטנר שר"י היה בשר מבשרם, הם לא ידעו על התמורה שנתן לנאצים. כשהתחילו לצאת הפרסומים - בן גוריון שרצה להגן על שמו הטוב של קסנטר ושל המפלגה, דרש להגיש תביעת דיבה, רק מה לעשות שהמציאות התהפכה עליו. היום שיש הרבה יותר ידע - אין ספק שהזיכוי בערעור הוא קשקוש. רצח קסטנר לא פוענח עד היום וקשה לשלול את הקונספירציה שזה דווקא מישהו מ'הצד שלו'.

וחזקים שיישבו את הארץ. זו היתה התפיסה והאידיאולוגיה שלהם. לגמרי לא יהודית.

לא הסכימו להקצות כספים כדי לסייע ליהודים שם (הסוכנות). יש מסמכים רבים

ופרוטוקולים המעידים על כך; הם רצו בארץ יהודי מסוג אחר: גאה, חזק, ישראלי,

לא "גלותי". לא לבוש שחורים וחיוור עם גמרא ביד... נו, רק יפי הבלורית והתואר

כמו שכתב אחד המלחינים הפופולארים....

אל נא תכעסו, אבל לפעמים אני רואה את הגישה הזו גם כאן.

אז הקימו את "יד ושם". נפלא. אם היו מתאמצים יותר, יד ו שם היה קטן. הרבה יותר קטן....

הם ייצגו כוחי ועוצם ידי..... למהדרין. ממש.

כל 'פרוטוקול' שמופץ במסגרת התעמולה החרדית צריך בדיקה יסודית, האם הוא אמין, האם הוא מובן בלשונו ובהקשרו. ראיתי כמה ספרי תעמולה, שחוזרים על אותם שלוש וחצי אמירות מוצאות ממשמעותן ומהקשרן. מציע למי שהאמת חשובה, לחזור למקורות שהבאתי.

לגופן של דברים:

1. התנועה הציונית ככלל, התאמצה להביא יהודים לארץ ולהכשיר את הארץ להיות מוכנה לקליטת יהודים.

2. כשידעו שיהודים במצב חירום, התנועה הציונית לפני קום המדינה וראשויות המדינה בהמשך, עשו הכל להביא אותם בלי חשבונות.

3. כשהיו אילוצים, כמו הגבלת סרטפיקטים שנגזרה ע"י הבריטים - הם אכן חולקו ע"י כל קבוצה לפי גודלה היחסי, לאנשי שלומה. הרב קוק הצליח באמצעות הקשרים שלו, להעלות רבנים ובחורי ישיבה רבים, אבל הכח המרכזי היה בידי מפלגות הפועלים והם באופן טבעי, הקדימו את החבר'ה שלהם.

4. אם בתחילת הופעת הקץ המגולה, כשלא היו הגבלות, או למצער, בשנים הראשונות שאחרי הכיבוש הבריטי כשהשערים היו פתוחים, רבנן ותלמידיהון היו עולים בהמוניהם - גם כוחם במוסדות הישוב היה בהתאם לגודלם באוכלוסיה וממילא היו יכולים לחלק סרטפיקטים אחרת.

5. כשהציבור החרדי יסיים את חשבון הנפש, על כך שכמה וכמה ממנהיגיו, שלאורך שנים הורו לצאן מרעיתם להשאר באירופה ואסרו לעלות לארץ גם כשהיה אפשר - וברגע האמת ברחו בעזרת הציונים, אך את הציבור השאירו מאחור להשרף - נסכים לחשבן מי אחראי לגודל של יד ושם.

6. (ולא, ערימת התירוצים של אסתר פרבשטיין, ממש לא משכנעת)

את אסתר פברשטיין כלל לא קראתי בהקשר הזה.

התייחסתי לשני ספרים:

המליון השביעי של תום שגב.

כחש של בן הכט.

שניהם לא חשודים בחרדיות מיוחדת כידוע....

אבל, שכל אחד יסיק את המסקנות בעצמו.

וזה לא חידוש, שבן גוריון ושותפיו לא שמו את יהודי השואה

בראש מעיניהם.

שנה טובה לך.

באמת, שנה בלי מחלוקות. רק לראות טוב, כולנו - זה בזה. בעז"ה.

כבר הגבתי:

בוודאי שהוא נוגע בדבר, הוא מה'הסטוריונים החדשים' - סופרים וספרים

הוא ממש לא חרדי, הוא פשוט אנטי-ציוני מהצד השני. לפי מה שכתוב עליו בויקיפדיה, הוא גם לא יהודי.

השקרים שלו הופרכו במקורות אליהם הפנתי, אבל זה לא מעניין אותך.

אכן צודקים? אולי גם לך היסטורי נכבד, יש אי אילו נגיעות בעניין?

מותר לך לענות רק עד ערב ראש השנה...לאחר מכן, לא מדברים

יותר על נושאים המעוררים מחלוקת. טוב? אפילו אם....מתפוצצים!

שנת שלום ושלווה!

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות