זה היה יום אחד ולא 3 שבועות. וחוצמיזה- אוכל זה דבר שחייבים. אי'פשר להתקיים בלי זה..

ומוזיקה זה סתם עושה כייף ומשמח ועושה לך טוב..לא משו שאי'פשר בלעדיו, ובגלל זה היה מוזר לי לשמוע שירים פתאום. (אחרי האבל של 9 באב..שלה' אין בית וכו'..)

מקווה שהבנת אותי. (בעצם לא מקווה..לא כזה דחוף לי שתבין..)

ובה לא אוכלים\לא שומעים מוזיקה\לא מטיילים וכ'ו וכ'ו,וכשניגמר זמן האבילות,על החורבן,הזמן שאותו קבעו לנו חז"ל (והם קבעו בט' אב את הצום ולא ב' אב אע"פ שבו נשרף רוב ההיכל,אך א"א לקבל יומיים תענית,ולכן מה שקבעו חז"ל-קבעו.) חוזרים למצב הרגיל .

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....