בס"ד
"ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.."
פרשתנו, פרשת ואתחנן, פותחת בבקשת משה להכנס לארץ ישראל, ממשיכה בתיאור קבלת התורה
[ועוד פרטי דינים], ומסיימת בציווי להכרית את גויי הארץ מפנינו. 
רצינו להתבונן בתחילת הפרשה, בתפילות משה.
תגידו, כמה פעמים יצא לכם להתפלל על מישהו ו- בום. הוא נפטר? כמה פעמים בקשתם מה' משהו שהייתם "ממש חייבים" ולא בדיוק קיבלתם?
והתבאסתם, נכון?
תנסו להזכר ברגעים כאלו.. |נכנס בועת מחשבה| 
[לא היתה בועה אחרת כאן 
אולי בלון 
אבל זה יותר חמוד 
]
-100% מבחן בהיסטוריה. (סליחה שאנחנו מחזירים אתכם כבר ללימודים 
)
-אוטובוס ממש עכשיו שאני לא אאחר למפגש של החבר'ה מהשכבה.
-משכורת שמתעכבת. (לאלו שעובדים בחופש 
)
-לעבור טסט.
ועוד כיד הדימיון הטובה עליכם!
עכשיו תראו את משה, התפילות שלו עזרו לא פעם ולא פעמים להציל את כל (!!) עם ישראל מכליון, ואת אחותו ב"..רפא נא לה..", תחשבו מה היה כח התפילה שלו.. ומה הוא מבקש? ביקור קטן בארץ ישראל?! וה' לא נותן לו "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". איזה מכה, נכון?
ומה משה עושה? מקבל, וממשיך קדימה. יש לו מטרה גדולה הרבה יותר. הוא צריך ללמד את עם ישראל עוד קצת לפני שהוא מסתלק, והם נכנסים לארץ הקדושה שהוא כ"כ חושק אליה. הוא מסתכל קדימה, לא שוקע בצער.. 
כנראה שיש לנו עם ישראל הקדושים 
הרבה מה ללמוד ממנו, עם כל המקרים שאנו עוברים בחיים ולא יודעים איך לקום מהם, איך להסתכל עליהם.
נכון, זה קשה, ואנחנו לא מבינים חשבונות שמים, אבל בואו נלמד ממשה רבינו. עם כל הכאב , אסור לנו לשקוע. אנחנו צריכים ללכת קדימה! יש לכל אחד מאיתנו תפקיד בחיים. גם אחרי המכה הכי גדולה, ויותר מזה, דווקא אחרי המכה הכי גדולה – מגיע הזמן שלנו לפרוח.
להתקדם עוד בחיים. להתקרב לאבא שבשמים..
שנזכה לפרוח מתוך הקושי ולראות את הטוב בכל פרט בעולם!
שבת שלום
|מקפיצה לעמוד הראשון|
