בס"ד
מתוך פרשת השבוע, ואתחנן:
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל ללבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום, על לבבך" (דברים ו', ה'-ו')
משמע שהתנאי להשגת אהבת ה' הוא ע"י "שימת הדברים על הלב".
משל למה הדבר דומה?
כפרי אחד נזדמן לעיר, טייל בין החנויות, התבונן בשפע המוצרים המוצגים בחלונות הראווה. כמובן, שהוא היה לבוש בבגדי איכרים שעשויים מבד גס והוא לא הרגיש בנוח להסתובב כך בין אנשי העיר שלבושים בבגדים יקרים ומכובדים. כשעבר על יד חנות בגדים, נכנס האיכר והחל ללמוד חלפיה כמנהג בני העיר.
התבונן בו בעל החנות והציע לו חליפה. הביט אליה האיכר ומיד החזיר אותה למוכר בטענה שהיא קטנה מידי, אך המוכר חייך והסביר לאותו איכר שהחליפה היא בדיוק למידותיו אך בגדיו הגסים מפריעים לו, אך ברגע שהוא יוריד אותם היא תתאים לך. עליך להוריד את הבגדים הכפריים הפשוטים ואז תלביש את החליפה ותקרה שנהיית אדם אחר.
כך הוא הדבר בבואנו לקיים את מצוות 'אהבת ה''. כשאנו באים עם על המטען של העוונות, רצונות, מדות מגונות, וטמטום הלב, שצברנו במשך הזמן שהם מהווים חציצה בנינו לבין הקב"ה, ואז כשאנו נעצום את העניים ולהגיד בכוונה "ואהבת את ה' אלוקיך..." ואז למי נהיה דומים? לאותו הכפרי שרצה ללבוש את החליפה על בגדיו הכפריים, ואז באמת אין פלא למה אנחנו לא מצליחים להרגיש את אהבת ה'.
זה מה שאומר הילקוט: "אינני יודע כיצד לאהוב!" - אין זה פשוט כלל וכלל להגיע לאהבת ה'. אז מה עלינו לעשות? "והיו הדברים האלה... על לבבך" - עלינו לדאוג קודם שדברי התורה "יתלבשו" עלינו היטב, שלא יחצצו את כל העניינים ה"חשובים" כ"כ בנינו לבין התורה. וכלן אנו צריכים לוותר על מה שמיותר ולהסתפק בהכרחי, על מנת שהלבוש הרוחני יתלבש עלינו היטב, ואז הוכל להתחיל לחשוב על הפסוק הקודם "ואהבת את ה' אלוקיך בכל ללבך ובכל נפשך, בכל מאדך!"
(ע"פ 'אהל יעקב')
שנזכה בעז"ה לאוהב את הקב"ה בכל נפשנו ובכל מאודנו.
שבת שלום!!! 
)
