חזרתי בבום לחיים.
אחרי שלושה שבועות של ניתוק טוטאלי.
קבלת הפנים שקיבלתי:
לחדר הפוך ומבולגן
ואמא עצבנית בגלל זה 
["וגם הארון שלך עושה לי חררה! תסדרי כבר, נמאס לי!!!"]
ובתוך הבלגן ששולט כאן יש לי כמה מסמכים חשובים שדורשים יחס בהקדם האפשרי... (למשל: תשלום מיקדמה ללימודים, ועוד כמה הצקות מביטוח לאומי ודברים בסגנון)
ועכשיו ממשגיליתי שפספסתי את זמן האימון לרישום ללימודים לשנה הבאה 
וזה לא שלא ידעתי מתי התאריך, פשוט דחיתי את ה-כ-ל, לעכשיו. לאחרי הפרויקט הגדול שניתק אותי מהחיים... בלי לחשוב בכלל.
והנה, מסתבר שזה לא היה חכם.
אה, וגם ש לי שלושה מבחנים מעבר לפינה.
ועוד חמישה באופק.
ללא-מועדי-ב'!!! |פניקה הולכת וגואה|
אלא שמה? במקום ללמוד בשקט בספריה כמו שהכי טוב לי, אני צריכה "לשמור על הבית", כי משפצים לנו את המרפסת. אז בשבוע הקרוב אני מקורקעת לכאן, יחד עם הפועלים הערבים... תענוג.
|קוטעת את רשימת הטרוניות שלי על החיים|
טוב, אז בקיצור- מי שימצא כאן פיסות ממני, מוזמן לעזור לי לאסוף ת'צמי ולהתאפס על החיים.
אוי, כמה שהיה טוב להתנתק מכל זה.
האיום הצליח... אז מטלה אחת מאחורי. 
