תכניסי לך לראש ולדעתי זה אחד הדברים שיוכלו לעזור לך.כל אחד זה הקדוש ברוך הוא.כל אחד הוא זה שמעביר לך את ה'דעות במיעוטן' של הקב"ה.את אוהבת לעבוד את ה' נכון?זה מחזק אותך וגורם לך לאושר?תזכרי שכל אחד זה ה',וככה תוכלי להעביר לכל אחד מה שהוא רוצה.כל הדברים המעצבנים בתוך האנשים שמעצבנים אותנו ביום יום זה הקדוש ברוך הוא.הכל זה הוא!ככה יהיה לך יותר קל לעשות דברים בשביל ההורים,לעזור לחברות גם כשאין כוח ולעזור לעניים ועוד מיליון דברים אחרים..וזה גם מתחבר לעניות דעתי למצווה 'ואהבת לרעך כמוך'.באמת לאהוב כל אחד כגופך,כי כולם נבראו בצלם אלוקים!כולם זה הקדוש ברוך הוא!בגלל זה צריך לכבד אותם ולהודות גם להם שהם רוצים בטובתך ולהגן עלייך.קורה לי ואני בטוחה שגם לך ולכל אחד אחר,שאנחנו רואים איך שכל המקרים מסתדרים לדבר אחד טוב.למשל,היה אירוע מעורב שהיה אמור להיות לשבט שלי,ואני לא הלכתי ולא נרשמתי.ובאמת הייתי קצת מבואסת..כל השבט כמעט הולך להנות ביחד במקום מסויים ויהיה להם כיף וצחוקים..ואז אמרתי לעצמי:מה אני מבואסת מזה?הכל לטובה במילא,גם עכשיו כשאני מבואסת זה מחזק אותי עוד לראות שאני לא רוצה ללכת למקומות כאלה כי זה לא ראוי,וגם אחרי זה יהיה לי טוב כי הכל לטובה!בסוף התבטל האירוע,והודיעו שהולכים רק בנות לים נפרד.הודעתי שאני רוצה לבוא,ואז בדיוק נשאר מקום אחד פנוי!והיה כל כך כיף בים עם החברות וזה היה כל כך כיף לראות שככה הקדוש ברוך הוא דואג לי להכל ועושה הכל לטובה!אני מקווה שזה יעזור לך איכשהו נשמה טובה!

לפעמים יש תחושה שאין כוח לעשות את כל מה שאומרים לך.. אתה רוצה שהדברים יבוא ממך. ולא ממה שיגידו לך..לכן באמת בתקופה הזאת של החיים קצת יותר קשה להקשיב לדברי ההורים. אבל באמת צריך להשתדל לעשות את דברם. וגם בקטע של אבא שלך.. צריך לשכנע.. זה עבודה קשה אבל מצליחים בסוףף.. גם לי פעם לא הסכימו טרמפים ,והיום אני כבר לא צריך לשאול.. ההורים שלי יודעים שאני נוסע. הם לא אוהבים את זה כ"כ אבל הם מחלקים את זה.. ולפעמים הם גם לא יודעים..

בדיוק אתמול חטפתי כריזה רצינית על ההורים שלי...

צרחתי עליהם והתעצבנתי כמו לא יודעת מה....

פשוט ישבתי במרפסת שלנו, שמעתי שירים, בכיתי....

חברה שלי בדיוק באה אלי אז היא דברה איתי, הרגיעה אותי...

זה הגיל-אין מה לעשות!!

נתעצבן על ההורים שלנו ונמשיך הלאה!!

בהצלחה!!!

ותחזרי עליהם מדי פעם.

(מלבד עבודת המידות שצריך לעשות בלאו הכי)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....