אבל לצורך העניין - הרבה פעמים אומרים חז"ל "עלתה במחשבה אלא" או ביטויים אחרים האומרים שדבר מסוים קיים מבחינה רעיונית. למשל עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים כך, אז מה? זה אומר שהמציאות הזו של עולם במידת הדין מוכרחת, והיום אנו בפועל חיים בה? מסתבר שלא...
עלה במחשבה לברוא את העולם בתשרי אבל נברא בניסן (או להיפך, לא זוכר) - שוב, בפועל העולם נברא רק באחד מהזמנים הללו, אבל עם ייעוד להגיע לזמן האחר.
התורה קדמה לעולם - מה זה אומר, שהיא הייתה כתובה, ומוכרחת להינתן? הרי תוכן התורה עצמה כותב שלו האדם הראשון לא היה חוטא, לא היה כל הסיפור מתגלגל... ממילא ברור שהדברים אינם פשוטים כ"כ.
גם כשחז"ל אומרים שעלה במחשבה לברוא את האישה, ובפועל נברא האדם יחידי, אין זה אומר בהכרח שמציאות האישה הייתה מוכרחת מתחילת הבריאה, אלא ייתכן שהיא הייתה הפתרון הטוב ביותר למצוקת האדם הזקוק לעזר כנגדו, אלא שעדיף היה לתת לאדם להתנסות בעצמו מדוע האישה אכן חשובה ותועיל לו, ולכן האדם היה צריך לחוות את חסרונה בתחילה, ובכל היה חש בטובה שעשה ה' כשיצרה. [כאן זו כבר השערה כללית, אבל תחושתי היא שכשחז"ל אומרים על משהו שהוא קדם לזמנו האמיתי, היינו לומר שרעיונו אולי היה נכון, אבל להתקבל בפועל הוא לא היה מתקבל ללא ההכנה הנחוצה במציאות. במקרה זה - האדם היה צריך לחוש שחסר לו העזר. העולם היה צריך לראות שאפילו בצורה של רחמים הוא איננו מתפקד בצורה אידיאלית. ישראל והעולם היו צריכים לראות שללא התורה השחית המין האנושי את דרכיו, וכן הלאה.
איך שלא יהיה, במפורש כתוב בתורה כמו שאמרתי: (מאתר מכון ממרה)
יח ויאמר יהוה אלוהים, לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו. יט וייצר יהוה אלוהים מן-האדמה, כל-חית השדה ואת כל-עוף השמיים, ויבא אל-האדם, לראות מה-יקרא-לו; וכול אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו. כ ויקרא האדם שמות, לכל-הבהמה ולעוף השמיים, ולכול, חית השדה; ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו. כא ויפל יהוה אלוהים תרדמה על-האדם, ויישן; וייקח, אחת מצלעותיו, ויסגור בשר, תחתנה. כב וייבן יהוה אלוהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאישה; ויביאהא, אל-האדם. כג ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמיי, ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אישה, כי מאיש לוקחה-זאת. כד על-כן, יעזוב-איש, את-אביו, ואת-אימו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד.
):
