והיא עברה לעולם הבא.
ויש לזה משמעות. הנשמה סיימה את תפקידה בעולם.
וזה אמור להזכיר לנו שגם לנו יש תפקיד בעולם הזה, שאנחנו כאן כדי למלא את מצוותיו של הקב"ה, כדי לכבד אותו וכדי להפיץ אור בעולמו.
נכון, כואב כשאנשים נפטרים. וודאי שיש לזה משמעות.
אבל פסיכולוגית, האדם לא יכול לחיות אם הוא מתאבל כל הזמן על כל אדם ואדם שנפטר מהעולם!
אנשים קרובים יותר - יש שבעה, שלושים, שנה וכו'. תקופות מוגדרות לבכי, לאבל. אחרי זה צריך להמשיך את החיים.
כל רגע כמעט נפטר מישהו בעולם.
ומן הצד השני, כל רגע כמעט נולד מישהו.
אם את עצובה בכל רגע שנפטר מישהו, למה את לא שמחה בכל רגע שמישהו נולד?