איך זה שכל כך קל לנו לקבלואחת עם חצאית

מוות?

שומעים על מישו שנפטר עצובים לרגע,אולי אפילו בוכים ואח"כ..זהו..זה כבר לא ענייננו..

גמאני ככה,מה אפשר לעשות כדי שזה באמת יהיה אכפת לבנאדם?!כאילו רבאק--מישו נפטר הרגע!הוא היה חי..ועכשיו כבר לא..!איך אפשר להחדיר אתזה לעצמנו בצורה כזאת שזה לא ישכח תוך שנייה..??

אני חושבת שככה זה העולםםם...א-ב-ג-ד
בנאדם חי עושה ת'תפקיד שלו.... ומה לעשות בסוף מתת...
חייבים להמשיך עם החיים....
"גזירה על המת שישכח מין הלב"גייטל רייזל
מזה יעזור לך תמיד לשקוע בעצב!יקירה
זה החיים שלנו!אנשים מתים!זווכרים אותם תמיד בלב!אבל אי אפשר כל החייםזה יעשה לנו רעה!!צריך לנסות לשכוח ולהמשיך!אם החיים שלנו!!זה קשה ברורורו!צרכים להתפלל ש'ה יתברך!יעזור לך!להיות בשמחה ..............................................................................................................................
מה יקרה אם תתאבלי על כל אחד?אוסנת
את תהיי שקועה באבל כל חייך, כי כל הזמן שומעים על עוד אנשים שמתים!
לכן ישנה האפשרות המעולה - "שישתכח מן הלב". להיות עצובים ברמה סבירה לרגע או שניים, ולהמשיך את החיים.

מה זה יעזור לנו להמשיך לחיות, אם נשקע באבל הרבה זמן על כל אחד?

טבעי שעל אדם קרוב תצטערי יותר זמן, אבל צריך לעצור את זה.
ולא צריך לגרום לכל הסביבה לשקוע בדיכאון.
כי זאת לא המטרה באבלות! האבלות היא כדי שנזכור מאין באנו. ולהתאבל סתם, לא עוזר לנו להמשיך את חיינו ושליחותינו.
אני חושבתננסי
אני חושבת שד' נותן מתנה שלא מרגישים את אותו כאב לגבי כל אחד שנפטר. אנחנו לא היינו יכולים לשרוד אחרת, עם כל הכאב שמסביב. זה תמיד היה מפריע לי שכשיש פיגוע, חלילה, מחכים לשמוע איפה זה היה ואז קצת נרגעים אם זה במקום מרוחק (אפילו בארץ). אבל הבנתי שזה פשוט אי אפשר לחיות עם הכאב כשמרגישים אותו דבר לכולם. מצד שני, כן צריך לפתח רגישות לכאב של אחרים שעוברים דברים קשים ולא לעבור לסדר היום כשמישהוא נפטר.
תדעי שזה לא כ"כ קל!נעמונת!!!
אח של חברה שלי נפטר חודש אחרי שאמא שלו נפטרה!! ולי אישית זה היה ממש קשה ומפחיד ולא הגיוני!!אבל בדוגרי צריך להמשיך בחיים..והבנאדם שמת לא היה רוצה שנהיה עצובים!חוצמיזה שלו טוב ואנחנו צריכים לחשוב שהכל לטובה..
ועוד משו-
אם אנחנו לא בוכים זה לא אומר שזה לא מפריע לנו או שכבר לא אכפת לנו!!
שבוע טוב!!=]
אני לא זוכר איפה זה כתוב בדיוק, אבל כתוב420mal
שה' נתן לנו מתנה גדולה שהיא השכחה
תארי לעצמך שאם לא היה את זה, כל אחד ממנו היה חושב כל הזמן על מה שאמרת, לא היו מתקדמים הלאה והיינו בבעסה כל הזמן.
"טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה"פרת משה רבינו
בדיוק מהסיבה הזאת - המציאות של מוות ושל אבל רחוקה מאיתנו בד"כ, אבל כשזה באזור אז פתאום עולות המחשבות על משמעות החיים וכו'.

מצד שני, אי אפשר לחיות כל הזמן באבל, ולכן ה' נתן לנו שכחה [כמו שכבר אמרו פה].

צריך להיות רגישים; זה כואב כשנפטר מישהו, ומי שחווה את התחושה מקרוב ל"ע יכול להבין את האחר, אבל גם מי שב"ה לא חווה אובדן יכול להיות רגיש ולכאוב את הכאב של האחר.

אני לא חושבת שכל כך קל לנו לקבל מוות, גם כשהוא רחוק מאיתנו. אבל יש לנו מחסומים בריאים בנפש שלא מאפשרים לנו לשקוע באבל ובדיכאון על כל נפטר, במיוחד כשאנחנו לא מכירים אותו.
אבל ההבנה הזאת ש"בסדר,ואחת עם חצאית
אנשים מתים"..זה לא הגיוני!!הרגע נשמה נלקחה מהעולם!זה לא סתם!זה לא כלום..!יש לזה משמעות!
כן, נשמה נלקחה מהעולם.פרת משה רבינו
והיא עברה לעולם הבא.
ויש לזה משמעות. הנשמה סיימה את תפקידה בעולם.
וזה אמור להזכיר לנו שגם לנו יש תפקיד בעולם הזה, שאנחנו כאן כדי למלא את מצוותיו של הקב"ה, כדי לכבד אותו וכדי להפיץ אור בעולמו.

נכון, כואב כשאנשים נפטרים. וודאי שיש לזה משמעות.
אבל פסיכולוגית, האדם לא יכול לחיות אם הוא מתאבל כל הזמן על כל אדם ואדם שנפטר מהעולם!
אנשים קרובים יותר - יש שבעה, שלושים, שנה וכו'. תקופות מוגדרות לבכי, לאבל. אחרי זה צריך להמשיך את החיים.

כל רגע כמעט נפטר מישהו בעולם.
ומן הצד השני, כל רגע כמעט נולד מישהו.

אם את עצובה בכל רגע שנפטר מישהו, למה את לא שמחה בכל רגע שמישהו נולד?
מי אמר שככ קל לקבל מוות??????ושאלה אחרת-מתוקה שכזאת
מי אמר שצריך להיות עצובים ממוות?????????????
מה מי אמר שצריך להיות עצובים..?תפוזה 1
בס"ד

זה הדבר הכי אנושי -להיות עצובים כשנאבד לך אדם.
ההלכהננסי
ההלכה היהודית קובעת בדיוק איך וכמה להתאבל-כמה לבכות, מה לא לעשות, זאת אומרת, איך לא צריך לנהוג. אסור לפצוע את הגוף מתוך עצב או למרוט שערות. יש לנו את השבעה, שלשים, שנה וכו'. היהדות מבינה מה טוב פסיכולוגי לאדם. והסבה שאסור להפריז היא שאנו מאמינים שיש חיים אחר המוות ולכן כמה שאנו עצובים, האדם שנפטר הולך למקום שכולו טוב.
זה לא ממש נכון שקל לנו לקבל...מה זה משנה...
לפחות לי אישית זה לא ככה... יש כמה שמתו ואני עדין חושבת עליהם אחרי 5-6 שנים...
זה טוב שזה ככהgross
יש דעות לכאן ולכאן... אי אפשר לומר משמעית...מה זה משנה...
זה לא ממש טוב שזה ככה וזה גם קצת כן טוב...
וזה לא נראה לי בחירה שלנו...
זה לא שזה נשכחאיזה טוב^אחרונה
פשוט, ממשיכים לחיות אחרי...כי אחרת המצב לא יהיה טוב!
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך