לק"י

ה' ריחם עלי, ואיכשהו קפצתי למים.

וגם אז הייתה לי הפסקה גדולה בין הדייטים הראשון והשני.

הצעתי- בפעם הבאה שמציעים לך מישו שנשמע מתאים, לשלוט בעצמך ולא להגיד "לא" מיד. תכריחי את עצמך להגיד "כן".

אולי יעזור לך לתאם דרך המשדך\ת שעה שבא הבחור יצלצל, כדי שלא תהיי במתח כל הזמן מתי הטלפון יגיע...

גם אני נלחצתי חבל על הזמן.

אבל הייתי חזק בסוף.

אל  תדאגי גם את תהיי חזקה! את הנוער!

אם תמשיכי לחשוב על זה, מה יהיה כשהוא יתקשר..על מה תדברו..וכו' וכו'

ככל הנראה זה לא יוסיף לך אומץ לומר כן להצעה.

הייתי מציע לך להפסיק לחשוב! פשוט, לא?!

באמת ככל שמרבים לחשוב, לנתח ולהתבחבש זה רק מוסיף לחץ.

תבקשי מה' שייתן לך אומץ ופשטות בלי סיבוכים, תאמיני שהוא יעזור לך בזה! וזהו..נסי להרגיע..

יהיה טוב אחות!

אני שנאתי דייטים ראשונים. בפרט האחרי של הדייטים- הלהיפרד מאנשים. תמיד הרגשתי כ"כ רעה, שלרוב לא רציתי לצאת רק כדי שלא אצטרך להיפרד מהם.

הטריק שלי היה להדחיק. לא הסכמתי לחשוב על זה עד הרגעים האחרונים לפני הדייט, ואז כבר מאוחר מדי- לא נעים להתקשר לבחור שנמצא מטר ממך ולהגיד לו "אתה יודע מה? עזוב, בוא לא ניפגש בסוף..." למרות שרציתי!

עוד טריק שלמדתי זה להכין מראש. מראש תכיני תסריט של מה להגיד אם תתקעו בשיחה. 3 שאלות לשאול אותו. (ככה עשיתי עם דייטים ראשונים). למרות שאני שונאת שיחות טלפון, ואישית הייתי רק מתאמת זמן בטלפון ולא יותר מזה.

גם לי עדיין קשה עם הקטע של להיפרד מאנשים

זה גורם לי להרגיש כזאת רעה,אכזרית כמעט

לקח לי זמן להבין שאין פה רעים\אכזריים במשחק הזה

(אם אפשר בכלל לקרוא לדייטים -משחק..)

אני בחורה טובה (מקווה לפחות..),הוא בחור טוב

ואנחנו פשוט לא מתאימים

זה הכל!

אולי זה יעודד אותך

אני ממרום גילי (21) בסטרס מטורף לפני כל שיחה כזו...

אז פשוט תמצאי לך תעסוקה לבנתיים שתרגיע אותך- בשום פנים ואופן על תוותרי על הצעות בגלל זה! (אלא אם היו כמה ברצף ואת ממש צריכה זמן להתאוששות).

את יכולה גם אם זו הצעה ממקור שאת סומכת עליה ישר לקבוע פגישה בלי שיחה (או עם שיחה עניינית קצרה על זמן ומקום).

אני בטוחה שהצד השני יבין אותך! בהצלחה!

כדאי גם שתסכמי זמן מדויק לשיחה, זה מאפשר התכוננות מראש (ולא כשאת באמצע תליית כביסה למשל או בסופר).

תתנחמי שאת לא צריכה לנהל את השיחה אלא הוא.. 

תקפצי למים ותראי שזה לא באמת כ"כ נורא..

בהצלחה 

חושבת תמיד חיובי ובעז"ה יהיה טוב

שמי שמתקשר הוא פשוט בן אדם, בד"כ הרבה יותר "מתון" ממה שזה מצטייר בדימיון, הוא גם "מתגבר" על חשש ומאמץ.

פשוט - תתחילי להיענות להצעות רלוונטיות. תגבירי את השכל על הרגש.

אחרי זמן קצר, המציאות תראה לך שזה לא נורא..

שאני ממש מבינה אותך.. ומסכימה עם דן.לי לפחות מאוד עזר לחשוב ככה- הבחור הוא בסך הכל בן אדם ושבטוח גם לו זה קצת מלחיץ...

נראה לי שאפילו ניסיתי פעם לדמיין גם אותו נלחץ וצחקתי מזה וזה קצת הרגיע אותי...  

מזל טוב!

אולי אנחנו שכנים?

גם את גרה בעידן הקרח? מכירה את מני?

תהני וברוכה הבאה יחד איתי

ועליז עד שראתה אותי.

פעם ממש חיכיתי למישהי שתתקשר אלי ולא ידעתי איך נשוחח, הסיפור הוא כזה:

הלכתי לתומי ביער ולפתע ראיתי חיפושית זבל. מאוד לא רציתי לדרוך עליה אבל בגלל שאני קצת שלומיאל דרכתי לה על קצה הרגל החמישית.

החיפושית כל כך כעסה וצעקה לעברי - "חכה חכה! אני עוד אדבר איתך!"

חיכיתי וחיכיתי לטלפון, ולא ידעתי מה בדיוק לומר והאם היא תשמע אותי מתוך ערימות הזבל.

התלבטתי אם לצעוק או לא לצעוק, לשים ספריי או לא לשים ספריי?

לאחר כמה ימים שמעתי שהיא פשוט עברה דירה לחיריה אז נרגעתי.

בכל מקרה, לגבייך -

זה בטח לא פשוט ולא נעים עבורך כזה מצב שמגיע גם לידי דחיית הכרויות שיכולות להתאים.

לפעמים אם אני קצת מתרגש, וזה קורה לפעמים, אני חושב שאני עומד לדבר עכשיו עם איזו ידידה שלי בלי קשר לשידוכים... ככה יש סוג של הרגעה כי הרי מידידה לא מתרגשים.

בנוסף לזה ממש, ההתרגשות הרבה פעמים מופיעה דווקא בהצעות הטובות שנראה ש"הנה זה האחד"!

מתוך המחשבה הזאת מרגישים לא נעים וקצת או הרבה חסרי ביטחון כי חושבים ומנסים להרשים...

אז כדאי שפשוט תחשבי לעצמך בלב גם אם נשמע מאוד טוב בהצעה - שזה לא האחד! תפחיתי ציפיות ומתוך כך השיחה תהיה נעימה יותר ובלי ניסיונות של להרשים. שיחה קלילה ולבבית בלי מחויבות.

בהצלחה רבה!

טיפ: לא כדאי לדרוך על חיפושיות זבל

השדכן שלח לי הודעה אם אני מעוניינת בהצעות וחברה שלי שידעה שכן ענתה לו שכן  ואז הוא התקשר אז לא היה ברירה אלא לענות חח אבבל האמת מזל שהבנים מתקשרים אני ממש מתפדחת אפילו אחרי כמה פגישות להתקשר .. זה בעיה אצלי ... אבל לדעתי חייבים להתגבר זה עבודת על הנפש ... קחי אומץ ותגידי כן בהצלחה נשמה

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת