הייתה נבואה (שנובאה על ידי פרופסר טרלוני בלי שהיא ידעה(כי היא נכנסה לטראנס) וזה קרה בזמן שהיא התראיינה לתפקיד המורה לגילוי עתידות,) באותו זמן סנייפ שמע את הנבואה והוא שמע שהילד שנולד בשלהי החודש השביעי, בן למי שחמקו מוולדמורט כבר שלוש פעמים,  אז יהיה לו כוח להביס את אדון האופל ואף אחד מהם לא יוכל לחיות כל עוד השני חי.

הוריו של הרי פוטר, חמקו מוולדמורט כבר שלושה פעמים והיה ידוע מתי הארי נולד........ וולדמורט היה בטוח שזה הארי
ורצה לחסל אותו כמה שיותר מוקדם.

למרות שצריך לציין, שגם נוויל, היה יכול באותו מידה להתאים לנבואה.

וזה כל הרעיון!

זאת הנבואה השלמה: (אני חושבת)
"זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא... הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו, אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים..."

תראי את המשפט "ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו",

אדון האופל (וולדמורט) הפך את הנבואה הזאת לנכונה, בגלל 2 סיבות:
 

1) הוא נתן מניע מלכתחילה להארי לרדוף אחריו- עד מוות

2) הוא נתן לו את הלחששנות, וגישה למוחו.

אם הוא היה מחליט להתעלם מהנבואה, או שסנייפ לא היה שומע או מחליט לא לספר,

1) להארי לא היה מניע מיוחד לרדוף את וולדמורט, לא יותר משאר הקוסמים

2)לא היה להארי את יכולת הלחששנות, ולא הייתה לו גישה למוחו של וולדמורט (מה שנתן להארי יתרון)

ויותר מזה, מי אמר שהוא לא היה מצטרף לאוכלי המוות??

הוא חצוי דם- וחצויי דם מקבלים לשורות אוכלי המוות, אז הוא היה יכול להתיידד עם מאלפוי ולהיגרר אחריו

לאוכלי המוות....

זאת אומרת, וולדמורט הגשים בעצמו את הנבואה.

ויצר בעצמו את האויב שלו.

הוא רצה להרוג דווקא את לילי וג'יימס פוטר?

למה הם היו צריכים לברוח ממנו 3 פעמים? מתואר בספר השלישי נראלי שהוא חיפש אותם והם התחבאו במכתש גודריק והצפינו תסוד שלהם.. למה הוא רדף דווקא אחריהם??

ויש לי עוד שאלה על הארי פוטר.

בסוף הספר השלישי לופין מתאר איך הוא הסתכל במפה וראה את הארי רון והרמיוני חוצים תמדשאות בדרך להאגריד.

ואז הוא רואה אותם הולכים לערבה המפליקה ואומר שהפעם הוא ראה 4 אנשים.

אז אם אנימאגוסים כשהם בצורת החיה שלהם מופיעים במפת הקנדסאים, למה כל השנים כשהמפה היה אצל פרד וג'ורג' הם לא ראו את הנקודה של פיטר פטיגרו?

1. הוא רדף אחרי כל מי שהתנגד לו.

2. לא יודעים מה קרה ב3 הפעמים שהוא רדף אחריהם

3. כדי שתהיה עלילה.. לא יודעים, כנראה הם לא התעניינו באח שלהם עד כדי כך. הוא לא היה הולך איתם להרפתקאות שלהם + הם למדו בבית ספר עוד לפני שהוא למד בו + יש בהוגוורטס המון אנשים.

אני מבינה את השאלה.

כנראה הם לא הסתובבו הרבה עם רון או שהוא לא לקח איתו את העכבר.

או שפשוט יש פגם בעלילה.

רואים את הנקודות לא רק ל מי שנמצא איתם.. כשהארי מקבל את מפת הקונדסאים כתוב שיש את הנקודות של כל מי שנמצא בהוגורסט באותו הזמן.

וגם אם רון לא לקח איתו את העכבר, רואים שבתוך המזוודה שלו, נניח, יש את פיטר פטיגרו..

אבל אתה לא מסתכל על מה שלא מעניין אותך, ומה שמעניין זה איפה שאתה נמצא- שלא יתפסו אותך.

אתה גם לא הולך ומשווה בין נקודה למזוודה, אתה פשוט רואה שבמגורים של הבנים יש מישהו בשם הזה.

וולדמורט שמע נבואה שקשורה אליו והיא אומרת שיש מישהו שהורי הצליחו לחמוק ממנו 3 פעמים ושהוא נולד ביולי שמסכן אותו.

הוריו של הארי חמקו מוולדמורט 3 פעמים והארי נולד ביולי כך שוולדמורט חשב שהארי זה המישהו מהנבואה ולכן הוא רצה להרוג אותו...

אני לא ממש דייקתי פה אבל מסבירים את זה בספר החמישי אחרי הקרב במשרד הקסמים שסיריוס מת...דמבלדור מדבר עם הארי ומסביר לו הכל...

מקווה שעזרתי!!

‏‎

שאף אחד לא יוכל להיתקיים בל שאחד יהרוג את השני!!

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.