ואל תתחילו לריב איתי על טבע או קרוקס.. סגרנו על עקב 
[אלעד כנראה ישאר עם הנעליים שלו אלא אם יחליט אחרת 
אגב אלעד, אם כבר מדברים על נעליים, הפעם הכנסת אותי לנעליים גדולות מידי 
]
"ועתה דע ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ד' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך... לטוב לך"
בפרשתינו, פרשת עקב התורה מדברת על חלק מקרים שקרו בעבר, מצריים, החטאים במדבר, חטא העגל בין היתר.. שבחה של א"י הקדושה. אנחנו רוצים להתמקד בפס' שלעיל^
הקב"ה מזכיר לנו: "הי עם ישראל, ממצב?
יש כמה דברים שאני רוצה שתדעו ועוד כמה דברים שאסור לכם לשכוח".
אומר לנו ריבונו של עולם- יקרים שלי, עם קדוש, אני מספר לכם מה אני מבקש ממכם:
יראת ד', וההליכה בדרכיו (בעקבות היראה הולכים אחרי המלך וציוויו) אבל יראה זה לא מספיק.
אומר הכת': "ולאהבה אותו... בכל לבבך ובכל נפשך".
מרוב אהבתנו הגדולה, אנחנו נעשה הכל לכבוד אבא! 
אבל עכשיו בתכל'ס, בשביל מה? מה התכלית של הבקשות האלו? שנא': "לטוב לך" הקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב, הוא אומר לנו את זה בפירוש
אבל מזה הטוב הזה שעליו מדברת התורה?
כאשר האדם מקיים את התורה והמצוות רק מיראה הוא נהיה חרד 
בצורה שלא בריאה וזה מפיל את נפשו ורוחו ומתייאש מעבודת ד' ועלול לעזבה.
וכאשר אדם מקיים את התורה והמצוות רק מאהבה
, הוא עלול להגיע למצב של חמאה, מומסת..! משהו כזה שלא תמיד יציב ולא תמיד הולך עד הסוף בהנהגותיו.. מוותר על מצווה פה מצווה שם עד שבסוף מוותר על הכל.. או שהוא מתחיל להרים ת'אף כי אין לו מעצורים.. הוא עף על עצמו 
עד שד' יוריד לו ת'אויר 
[2 דברים מסוכנים ביסוד לעבודת ד' נכונה- יאוש וגאוה. ואם תרצו נפרט גם למה בע"ה]
וכאן! הקב"ה מסביר לנו שכדי שיהיה לנו טוב אנחנו חייבים שיהיה איזון, למה?
כי רק על ידי איזון נפשי [בכל דבר בחיים] אנחנו נהיה פתוחים וקשובים בנחת וברוגע רק על ידי האיזון הזה נוכל להיות עם ישוב הדעת להיות שמחים ומחייכים ולהשפיע טוב לאחרים, ורק כך יכול להיות לנו טוב בעבודת ד'.
תראו איך התורה הקדושה דאגה לנפש שלנו מעבר לגוף. תהיה רגוע תהיה שמח.. זוהי עבודת ד' האמיתית.!
לקיים את התורה והמצוות בנחת ובשמחה. זה מה שד' חפץ!
מחזיקים קצת ראש? מי שמצליח מוזמן להמשיך לצלול קצת יותר לעומק!
לפעמים אפשר למצוא נק' דימיון בין מידת היראה ללימוד ההלכה ובין האהבה ללימוד התורה והחסידות.
אז איך זה הולך?
ככה- האהבה 
מחייבת אותנו לפעול מתוך חסד, מזתומרת?
אהבה זה רגש שנוצר מתוך לימוד על דבר מסוים.. כשאנו לומדים על משהו מסוים ומרחיבים עליו אופקים בראיה הכללית אנחנו מתחברים אליו, מרגישים אותו, זה יוצר הדדיות מסוימת, זה יוצר אהבה לנושאים המדוברים, ולמה שמעליהם. הקב"ה שמעל הכל.
היראה מחייבת אותנו לעשות דברים מתוך גבורה, מתוך גבולות להציב לעצמינו משהו מעשי כדי להתקדם באמת ולא רק 'דיבורים' ותאוריה..
אז כלל קטן ומתוק: כדי להתקדם בחיים, צריך ללמוד טוב על הנושא שאנחנו חפצים להבין באופן תאורטי [כמו למשל תאוריה של שיעורי נהיגה]
ולעשות מעשים בשביל להוציא את זה את החכמה שרכשנו- לפועל. [למשל שיעורי נהיגה
]
שנזכה כל עמ"י.. שבת שלום!
שד' יפנק אתכם!
