הפרשה שלנו היא המשך לפרשה הקודמת, בהמשך לנאומו של משה לפני העם, לפני הכניסה לארץ, מי ששם לב- משה אומר כל כך הרבה פעמים בפרשיות, "זכור" "אל תשכח" "שמע אל.." וכו'.
משה מפחד מאד שהעם ישכח את כל הטובות שקיבל מהקב"ה ועם הכניסה לארץ וחיי השיגרה ישכח את הקב"ה, טבע האדם הוא לשכוח, להדחיק, לא לשים-לב, במיוחד בשגרה יומיומית שוחקת, לכן משה בהמשך הפרשה נותן גם הוראות לעם איך אפשר לא לשכוח- "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך דורש מעמך, כי אם.. ללכת בכל דרכיו".
משה נותן כאן הוראה לאדם המאמין, הקב"ה נמצא בכל מקום, תפתח את העיניים שלך ותלך בכל דרכיו, כל מהלך חייך אמור להיות עם הקב"ה ולשמו.
שנזכה לעבוד את הקב"ה מתוך שמחה אמיתית ולזכור ולא לשכוח את חסדיו הגדולים שהוא עושה עימנו גם כשקשה..
שבת שלום ומבורך







