1. להזכיר לך מי היה אבא של רבקה? ושל רחל ולאה? ומי היה אבא של אברהם?

אם הגברת בעצמה התחזקה, ודעותיה ואמונותיה אישיות מתאימות לך- אני לא הייתי חוששת.

אז נכון שיהיה לזה מחיר מן הסתם- כי כזוג תהיו שם בשבתות וחגים ותצטרכו להסתדר עם זה ולקבל אותם וללמוד להסתכל על מה שטוב בהם ולא רק על הלייטיות.

2. זאת כבר בעיה אחרת.

לא נמשך= מינית?

גברים לרוב מחליטים מהר מאד מי מושכת ומי לא, ולשנות את זה- זה קשה מאד.

בכל מקרה, חתונה בלי משיכה מינית היא מתכון לאסון.

אם יש משיכה מינית והרגש הוא זה שחסום- אז אפשר לשעות דברים אחרים ושונים, לגוון בפגישות ולדבר על דברים יותר אישיים ועמוקים- שמעוררים את הרגש.

כי רגש זה דבר גמיש יותר שיותר קל לבנות כל עוד יש משהו בסיסי.

ולגבי תשובת החבר- משחק מילים חביב, אבל מנותק מהמצציאות לחלוטין. גבר שלא נמשך לאשה לא יוכל לאהוב אותה באמת. זוגיות זה גם ככה אתגר- אל תוסיף על זה עוד בעיות..

1.- אני לא חושבת שזה מדד רציני. אדם יכול להיות מאוד שונה ממשפחתו. זה שזה התברר לך ולא ראית עליה מיד שהיא מגיעה ממשפחה כזו- מעיד ע"כ שבעצם היא שונה מהם, וזה מה שחשוב.

2.- חוסר משיכה- זו בעיה. לא יודעת מי זה החבר ומי זה הרב, אבל להתחתן כאשר אין משיכה- זו בעיה, שעשויה לגדול עם השנים, ואני לא מאמינה שיש אישה שהיתה רוצה להתחתן כאשר לאיש שלה אין משיכה אליה... מה שכן, זה אולי כדאי לפרט לעצמך מה זה אומר שאין לך משיכה כלפיה- מה ההגדרה הזו אמרת ולבדוק אם זה דברים ברי שינוי... בסופו של דבר החזקת את הקשר הזה חודשיים, מה גרם לך כן להמשיך את זה?

הרבה פעמים כשאנחנו "לא מרגישים" זה בגלל שיש משהו שמפריע/מרתיע/פשוט פחד להתחתן. זה לא דבר שאין מה לעשות איתו. אם אתה חושב בשכל שהיא באמת מתאימה לך, ואתה לא מוצא סיבה גלויה לזה שאתה לא נמשך- נניח יופי מפוקפק וכו', אז ממש כדאי ללכת להתייעץ עם מישהו שמבין, ויכול לעזור לך להבין מה עוצר אותך.

שיהיה בהצלחה רבה

ואם אתה רוצה המלצות ליועצות- בשמחה באישי.

כאשר היא באה מבית דוסי, אתה לא יודע עד כמה היא בעצמה חזקה וכמה מהדוסיות שלה נובע מכוח האינרציה. לך תדע מה יהיה אתה בעתיד. לעומת זאת, כאשר היא הפכה לדוסית חזקה למרות סביבה שלא דחפה לשם, כנראה שזה מגיע ממקום מבורר, אותנטי ויציב.

אז בניגוד למגיבים האחרים, אני חושב שמדובר בשיקול מאד משמעותי שחייבים להתייחס אליו.

2. מאד חשוב מה שהרב ההוא אמר. המסר העיקרי מדבריו הוא שלא מתייעצים עם כל אחד הנושאים הללו, גם אם הוא נושא בתואר "רב". הבנה בגמרא היא ממש לא ערובה להבנה בבני אדם.

משיכה היא חובה. על המינון הנדרש אפשר להתווכח. אם מדובר בתחושות של דחיה, כעבור חודשיים, כדאי לדעתי לסיים את זה כאן ועכשיו. אם לא מדובר ממש בדחיה, או שיש משיכה מסוימת אבל לא חזקה, תתייעץ עם אנשים קצת יותר מקצועיים. בניגוד לרבנים מסוימים, לא אנסה לייעץ בתחום שההבנה שלי בו לא מספיקה.

ולגופו של עניין:

1. כמו שחבר שלי אמר פעם 'אפשר להוציא אדם מהמקום (נקב במקום מסוים..), אבל א"א להוציא את המקום מהאדם'.

הבית הוא שיקול, השאלה היא לאן הוא לוקח את האדם. יש כאלה שילכו לכיוון הקיצוני השני, יש כאלה שאמנם יהיו דוסים אבל יהיו הרבה יותר מחוברים לחיים, יש כאלה שזה ישפיע על היחסים שלהם עם הבית (וגם זה יכול ללכת לכל מיני כיוונים). פשוט צריך לבדוק. אל תתבייש להתקשר לחברה וכדומה ולברר באופן אמיתי על מה שמפריע לך. הרי גם לחברה שלה חשוב שהיא תחיה בבית עם מישהו שלא מסתדר איתה.

2. סיפרו לי שכשבאים להתייעץ עם אחד מראשי הישיבות הגבוהות ה'די רציניות' על שידוכים, הדבר הראשון שהוא שואל זה 'יש משיכה?'. זה כמובן לא הכי חשוב, אבל א"א בלי זה, 'והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך'.

חודשיים זה המון זמן, אבל יכול להיות שהם לא נוצלו באופן יעיל בהקשר של מה שיכול לגרום למשיכה.

תנסו לעשות כיף ביחד, להשתחרר, להפסיק לפחד מהצל של לא יודע מי, ומקסימום בסוף לא יצא מזה כלום וזה יכאב - זה רצונו ית', וזה כנראה לטובה. גם אני עדיין לא נשוי, וגם לי לקח זמן להגיע לתובנה הזאת...

שיהיה בהצלחה!

א. לגבי משפחה אינך צריך לחשוש אם היא מתאימה לרמה הרוחנית שלך ושניכם מצהירים על אותו הקמת בית חינוך וכו

ב. לגבי משיכה כתבת העניין הוא שאני לא ממש נמשך אליה, אם תוכל לפרט יותר מה הפירוש לא ממש . כלומר מה בעינך נקרא משיכה. ואיזה רמה של משיכה ישנה עכשיו?   

לדעתי אם היא רואה את מעשי אחיה כטעות, אין צורך לחשוש שהילדים ילמדו מהם,

לפי דבריך גם לא נתחתן עם חוזרים בתשובה, אבל לדעתי זה לא בעיה.

לגבי הרגש, אני חושב שבכלל לא יפה שהתחלת לצאת כשלא היית פנוי ריגשית ובזבזת את הפוטנציאל של ההתלהבות ממשהו (ובמיוחד מישהי..) חדש/ה, שבזמן הזה הייתם אמורים להתקדם בקשר.

כרגע תנסו לעשות איזה משו רומנטי, אולי הרגש יתעורר.

אם לא, וזה לא הצעה ממש ממש מיוחדת ניראלי חבל על הזמן שלך ושלה, מקס' תמיד תוכלו לחזור אחרי כמה חודשים (כמובן אם לא תמצאו בינתיים) ואז אולי יחזור הרגש.

בתור נסיון אחרון לפני שחותכים הייתי ממליץ על הפסקה של שבוע פלוס בלי שום שיחות או סמסים, אולי התרגלת אליה, וכך תרגיש בחסרונה.

האמת שמש מפחיד אותי לגרום לכם להיפרד, אז אם שואלים אותך בשמיים, מי אמר לך, זה לא אני...

ובפירוט:

א. אז מה אם המשפחה שלה ככה????? מה זה אומר עליה? כלום!! גם חמותי בלי כיסוי ראש, או שלפעמים כן, וגיסים שלי לא ממש דוסים, בלשון המעטה. אז מה? אז אנחנו הדוסים של המשפחה והכל טוב. זה הדבר האחרון שעליו פוסלים. בעצם, בכלל לא פוסלים על זה.

ב. אתה לא נמשך אליה? מחילה על הבוטות במה שאני עומדת לכתוב. הבעיה שלך היא, כך נשמע לי, בעיה של המון בחורים טובים, דתיים, נהדרים. קוראים לזה בעית הדמיונות. העולם שמסביבינו משדר לנו אידיאל יופי וכמה שלא נרצה זה נכנס אלינו. אמנם רוב הבחורים לא מודים בזה, אבל בעומק, זה משהו שמונע הרבה מאוד חתונות, לפחות לפי המידע שיש בידי. מידע שמגיע היישר משדכנית מהוללת ובעלת נסיון.

ועכשיו בנימה אישית- הסיבה שבעלי ואני לא התארסנו אחרי שבועיים היא בדיוק זו. היה לו בראש איזה דמיון כלשהו, וזה לא הסתדר לו איתי. לא שאני מכוערת במיוחד... אבל גם לא מיס ישראל. בחורה רגילה. ב"ה.

לקח לו הרבה זמן, הרבה יסורים, ופרידה או שתיים להודות בזה, להודות בזה שזה דמיון ולהחליט להתחתן למרות זה. כלומר, ברור שהייתה משיכה באיזשהוא שלב, אבל תמיד הנקודה הציקה. וכמובן, היא הפסיקה להציק די מהר, כשחיי הנישואין מפסיקים להיות דמיון ויורדים לפסי מעשה.

זה דבר אחד. דבר שני, משיכה זה לא רגש. רגש זה אם כיף לכם, מעניין לכם, אתה מחכה לפגישה איתה, מחכה לדבר בטלפון, שמח בקשר שנוצר. הרי משיכה יכולה להיות גם בלי כל אלה.

נכון שמשיכה זה דבר חשוב, אבל זה גם דבר שבא עם הזמן וההכרות. אז לדעתי, אם היא לא ממש מגעילה אותך, ובסך הכל נחמד וטוב, אז תמשיך ואל תתבחבש יותר מדי עם הנקודה הזו. פשוט תניח לה, ותראה- או שזה יעלם, ובוקר בהיר אחד תרגיש שאתה כן נמשך, או שזה יהפוך לרתיעה מוחלטת, ואז ברור שזה לא שייך.

ואני לא מסכימה שזה שיקול מאוד משמעותי. לא כמו שתיארת אותו. אתה בעצמך כתבת שאתם לא נפגשים הרבה. אז תפגשו הרבה ותראה איך אתה מרגיש. לפעמים בנושא הזה נותנים ליצר הרע קצת יותר מדי מקום ועוטפים אותו בעטיפות יפות של שיקולים משמעותיים.

מרוב שעושים מזה שיקול משמעותי, בחורים מוצאים את עצמם לבד בגיל 30 ותוהים למה. ואני כותבת את זה מתוך כאב גדול.

מקווה שאיכשהוא, קצת עזרתי. שיהיה רק טוב ובהצלחה.

אני חושב שזה תלוי מאוד כמה היא יציבה בדרכה. האם היא עשתה שינוי יסודי מדרכה של המשפחה, והיא יציבה בו לאורך זמן, או שיכול להיות שההתחזקות שלה היא זמנית, ועלולה לא להחזיק מעמד לאורך זמן?

שאלה שנייה, האם הציפיות שלכם לגבי האווירה הדתית בבית מתואמות (פחות או יותר)? אם היא לא גדלה בסביבה כזאת, ייתכן שהיא מעוניינת בבית תורני, אבל לא ממש יודעת מה המשמעות של המושג עבורך, כדאי לוודא שהשאיפות שלכם מתואמות מבחינת אורח החיים הרצוי.

נקודה נוספת, היא הקשר שלה עם המשפחה. אם יש לה מתחים עם המשפחה סביב הנושא, קח בחשבון שגם אתה תצטרך להתמודד עם זה. (כמובן, יכול להיות שמשתלם לך לשלם את המחיר הזה)

אבל אם לא נפגשתם מספיק אולי זו הסיבה, יש משהו בחיצוניות שלה שממש מפריע לך? אולי היא מזכירה לך איזו דודה שטנית?!

תברר מה הבעיה, אחרת לא תדע מה צריך לשפר, ואם לא תהיה לך משיכה בכלל אני חושבת שלא כדאי לכם להמשיך, כתוב "כלה נאה" ואם היא לא נאה בעינייך אתה גורם בזה נזק לשניכם ולילדים שיבואו בעתיד. ולא נאה רק חיצונית, גם באישיות.

בהצלחה..

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת