אפילו שאת יודעת שזה לא יהיה כמו שאת רוצה ותראי אולי אם כל האחריות עליו הוא יפתיע לטובה...

המטרה היא לא שיהיה מושלם, אלא לקדם את הקשר לכיוון השלב בו ניתן להחליט אם ממסדים את הקשר או לא.

אז אין כבר מקום להילחץ מהצלחת האירוע, כי דווקא מאירועים שמתפקששים יכול לצאת לימוד גדול עליכם.

זה אפילו יכול להיות הרבה יותר כיף מהתכנון המקורי, וכדאי להיפתח לאפשרות הזאת..

כנראה שאף פעם לא אבין את הפרפקציוניסטיות הנשית הזאת... אבל פשוט צריך לשנות את התודעה שלנו ולהיפתח לאיך שהקב"ה מנהל את העסק, ולזרום עם זה, כי סה"כ זה לטובתנו.

וכמעט שכחתי, תדברו על זה. תעלי את זה בטאקט ובנחת, עם הדגשים שנראים לך. זה יכול לעזור..

בהצלחה...!!

או הפריע לך גם בשלבים אחרים בחיים, בהקשרים אחרים?

זה בסדר גמור לרצות לתכנן את הכל לפני ולהיות מאורגנים.

אם זה לוקח ממך הרבה זמן ודורש התעסקות מרובה כל כך. אולי מראש תלכי על דברים פשוטים יותר.

הרי מה שחשוב זה עצם הפגישה אחד של השני. לא חייבים לארגן אטרקציות בשביל שיהיה כיף ביחד.

כשאת עסוקה בלארגן ולתכנן את לא פנויה עד הסוף לקשר עצמו.

ועוד משהו נראה לי שחסר לך הערכה מצידו, על כל ההשקעה שלך. זה מרגיש כאילו שהוא בכלל לא מודע לזה שאת כל כך משקיעה. וזה גם מפחיד כי את רוצה בעל שיעריך את מה שאת עושה ואם הוא כל כך לא נמצא במקום שלך. זה מתסכל.

כי גם אם את לא מצפה שהוא יהיה פרפקציוניסט כמוך, את כן רוצה שהוא יבין שאת כזאת ויקבל אותך. ולא יגרום לך (גם אם הוא לא אומר את זה) לתחושה שאת צריכה להשתנות. כי יש משהו בעייתי בתכונה הזאת שלך...

המון הצלחה!!! ובשורות טובות!!

שדווקא מתאים לך בחור שהכל טוב לו וזורם והוא מבסוט על מה שיש.

עדיף לך פרפקציוניסט כמוך? נראה לי יהיה קשה לחיות ככה.

תשמחי שהוא כזה, ושלא מפריע לו זה שאת חייבת שהכל יהיה מושלם. (כי בכנות זו תכונה שיכולה מאוד להעיק...)

בהצלחה!

זה נורמאלי.

הפרפקצוניזם שלך הוא הבעייתי, אם את רוצה ויכולה תנסי לנתב אותו ככה שלא יגרום לך ולאחרים אי נוחות.

את רוצה מישהו דומה לך? זה לגיטימי. אבל תשימי לב אם נוח לך עם אנשים אחרים שהם כמוך כי אולי זה לא באמת מה שאת מחפשת. דווקא טוב שאתם לא זהים, זה היה יוצר מצב של לחץ מצד שניכם.

בהצלחה..

אני מתחבר לרוב הדברים שתמים בחוקיך כתב

אוסיף קצת על דבריו

1. תשאלי את עצמך מה הדחף לעשות דברים מענינים יחד, ולמה את חייבת להוכיח פרפקציוניזם, האם יש בך חשש שהוא לא יקבל אותך?

2. אחד מהצרכי ליבה של אישה בנישואין, שבעלה לפעמים יקח עליה אחריות והיא תפסיק לקחת אחריות על כולם. כיום במצבך אינך יכולה לממש צורך זה, וזה יכול לגרום לך ח"ו לקריסה נפשית בניהול הבית

3. האושר הכי גדול של בעל בנישואין הוא שאישתו תראה לו שהיא מאושרת בקשר איתו. כיום בהיבטים מסוימים קשה לרצות אותך

4. כשלא תסמכי עליו, זה יערער לו את כל הביטחון העצמי שלו בעצמו, בך, ובקשר ביניכם

5. זה יכול לגרום לו לעצבנות יתירה [תארי לעצמך שהוא עושה קניות לבית במשך כמה שעות, וכשהוא חוזר הביתה הוא חוטף על הראש למה הקניה לא היתה בדיוק כמו שרצית]

6. המורם מכהנ"ל שככל שתשתחררי יותר מהר ותרפי את אצמך מעצמך וממנו כך יטב לך בשידוכים ובזוגיות

7. סליחה על הישירות בתשובה אבל כולם לומדים מה וגם כולנו לא מושלמים

8. 

שעד לא מזמן ממש חשבתי שזה אחד הדברים והתכונות הטובות שיש בי, כי בזכות זה התעודת בגרות שלי מעולה, כל מה שעשיתי כמו הדרכה בבנ"ע, שירות לאומי כ דבר ב"ה היה יוצא בצורה הטובה ביותר..

עד שפתאום בקופה האחרונה, לא כל הדברים יצאו כמו שצריך..

כן, גם מבחינת "דייטים" (שונאת ת'כינוי הזה) , תכננתי א' ב' ג'..השקעתי, תיאמתי הכל, עשיתי פוול דברים ובסוף יצא ק.ר.ש.ת.- פשוט התבאסתי..

אבל הבנתי שבתכלס הוא מבסוט מזה.? יופי, לי לא היה כזה גרוע? גם יופי.. זה רק לא היה מ-ו-ש-ל-ם!

אין מה לעשות, לא כולנו מושלמים!  

איך משתחררים?

עושים דברים כיפים בלי לחשוב על איך יצא, ואם יצא טוב או לא, אלא נטו בשביל להנות, להכיר לזרום.. ואז תראי שהרבה יותר כיף ככה.. ואפשר לעשות כיף ושיזרום אפילו בדברים הקטנטנים כמו סתם לשבת לדבר, לשחק איזה משהו מגניב ולאו דווקא כל היציאות המיוחדות (שאני ממש לא ממעיטה בערכן והן חשובות!) 

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת