למה אני זוכר ומזכיר לעצמי כל שבב של דבר לא בסדר שעשיתי היום?
למה אני - קשה לומר מתייאש, אבל לפחות מדחיק - חלק מהדברים האלו?
ולמה אני חושב רק על עצמי?
ולמה אני חושב על הדברים שלא צריך לחשוב עליהם (לא שאסור! לא על זה אני מדבר, רק שאני מבזבז זמן וכוחות על שטויות), ולא חושב על מה שצריך, חשוב ונכון לחשוב עליו??? 
אתם מוזמנים לענות או לא לענות, אני לא בטוח שאני צריך את התשובות עכשיו...
בכל מקרה הפעם הבאה שאני אתחבר תהיה מחר בצהרים והלאה...
|נאנח לרווחה חלקית|
טוב לפרוק

הוא של הרב קוק, והוא טוען שכאשר האדם מלא ביקורתיות ורגשות אשמה כלפי עצמו וכלפי כל דבר שעושה בחיים, זה סימן שנשמתו עלתה מדרגה. עליו לשנות את כולו ולא רק פרט בחייו, ועד שיעשה זאת- לבו לא ישקוט.
כשאתה זוכר דברים שאינם בסדר זה רק מוכיח כמה אתה שואף לטוב האלוקי! כמה חשוב לך לשנות את כל הנקודות הבעייתיות שקיימות אצל כל אחד. דע לך שרוב האנשים בעולם פוסחים על זה ולא נותנים התייחסות רצינית לבעיות אצלם, ככה שאם זה מושך את תשומת ליבך עד כדי כך- אשרייך!






