תרגע,תנשום עמוק,תתקלח,תלך לישון,תעשה דברים שמשיחים את הדעת-שאתה אוהב,תאכל משהו שאתה אוהב,

תדבר אם חבר\אמא\אבא\אח\אחות,לך להרגע בים\בנחל כלשהו,תקרא תהילים,תתפלל לה',תבקש ממנו,תאמין בעצמך-תחשוב חיובי..

אתה נשמע מאוד לחוץ ונסער...זה עכשיו,אבל אם אתה רואה  שעובר זמן והפחד הזה לא עובר לך ויש לזה תופעות לוואי אז תפנה לפסיכולוג(ברצינות!!)\מישהו שיוכל לעזור לך(רב,אבא,אמא..)..

בהצלחה

לכל דבר פה

אחרי הסרט שראיתי חשבתי שאני חיה בתוך אולפן ענקי ושכול החברות שלי שחקניות וזה..

. קיצור זה עבר לי די מהר אבל זה היה מלחיץץ

בס"ד

בכל מקום שרואות כל מה שאני עושה!!

ואז אני מבינה שבאמת יש מי שמסתכל על כל דבר שאני עושה! וזה הקדוש ברוך הוא!!!!!!!!!!

בטח זה גם עשה להם משהו

וזה ממש הצחיק אותי כי בדיוק 10 דקות לפני כן ישבתי חצי שעה במיטה של אחת הילדות עד שהיא נרדמה כי היא מפחדת. ממה?! מספרים שהיא קוראת ומסרטים שהיא רואה.. אז הצחיקה אותי הסיטואציה. אבל היא גם הסבירה לי שבתכלס הכל דמיונות כל הפחדים שלה...אולי אנחנו צריכים ללמוד ממנה

זה קורה לי מלא.. כשאני רואה סרטים מפחידים הם לפעמים הם לא יוצאים לי מהראש.. היתה תקופה שפחדתי לעשות דברים לבדי..פעם ראיתי סרט על רוחות רפאים..(או נראלי שרק אפילו סיפרו לי ..על הסרט הטינה-מעולם לא ראיתי אותו.רק מהסיפורים..) ..

וכשההיתי לבד בכל מיני מקומות ועצמתי עיניים,פחדתי לפקוח אותן שוב שמה אראה את הרוח שלה עומדת מוליי..

וכל הזמן כשעוצמים עיניים רואים את הסצנה המפחידה הזאת כאילו היא מוקלטת לי בראש..

אבל עם הזמן זה נשכח זה כמו ל"ע כשמישו מת.. אומרים שהוא ישכח מן הלב..כנראה זה מהפחד..

ואין על מה לצחוק-לכל אחד יש את הפחדים שלו..

"הפחד אינו אמיתי, המקום היחיד שבו הפחד יכול להתקיים היא במחשבותינו על העתיד. זהו תוצר הדימיון שלנו, הגורם לנו לחשוש מדברים שאינם נוכחים ויתכן שלעולם לא יתרחשו. זה גובל בטירוף.. פחד הוא ברירה."

מתוך: העולם אחרי-וויל סמית.

אני לקחתי את המשפט הזה לצומת ליבי.. מקווה שגם אתה תיקח..

וכנראה לך, לי ולכל אלו שמפחדים יש דימיון אדיר

פחד = דמיון + לא נודע

לכן אנשים מפחדים מהחושך, מהמוות, וכו'.

צריך לנתב את הדמיון למקום הנכון

יש לי הרבה מה להגיד.

אם אתה רוצה אתה מוזמן לאישי 

(מיועד לפחדים רגעיים ולא ארוכי טווח)

כל פעם שהדמיון מתחיל לפעול לחזור בכח למציאות ע"י תשומת לב לעולם ה"גשמי" שסביבנו.

להתחיל ממעגלים רחבים ולאט לאט להצטמצם לרגע.

שאלות לדוגמא:

איזה יום היום? איפה אני נמצא? מה אני עושה פה? מי האנשים שנמצאים בקרבתי? מה הם עושים? על מה אני יושב/עומד שוכב? אם יושב או שוכב על משהו - מה המרקם של מה שאני נמצא עליו?

מומלץ מאד. ממקד מאד.

בס"ד

אצלנו זה היה יותר גרוע!! הרב שלנו הראה לנו את הסרט וניתח אותו למציאות שלנו!! הייתי אז בכיתה ט'!

עד היום כשאני נזכרת בזה יש לי צמרמורת, למרות שעברו כבר כמה שנים.

הייתי בפחד שהכל שקר ולכולם כאן יש תסריט. והוא אמר שזה נכון. בקיצור.. חבל על הזמן!!

שההורים שלי הם רק שחקנים, והאחיות שלי והחברות וכולי.

לא ממליצה בכלל על הסרט הזה!!!

ובטח לא כשמנתחים לך אותו!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....