תנסה להיתקשר אליהם ולדבר איתם, גם כשאת לא צריכה מהם משהו סתם להתעניין בשלומם...

תראי להם שלמרות שאת לא נמצאת את מתגעגעת אליהם וזה קצת קשה לך באיזשהוא מקום...

זה קורה לי הרבה התחושה הזאת בעיקר לאור העובדה שאני ממש לא אוהב להיות בבית....

זה מהדברים שלא יקרו מעצמם! אם באלך את צריכה להשקיע ולרצות אתזה באמת!! ואת מסוגלת!!! רואים שזה מכאיב לך שזה לא קורה, וזה מהמם!! כי כמה שאת ילדה חברותית, משפחה זה באמת אחד מהדברים החשובים!! בשביל להראות אכפתיות לא צריך מלאנתא ימים.. מספיק שתקבעי יום פה ושם למשפחה ושאר הזמן תוכלי להיות אצל חברות. לכי לאחותך תגידי לה יאלה שבוע הבא יום שני נוסעים ביחד לירושלים.. לכי לאמא שלך תגידי לה אמא השבוע אני מכינה שבת. תקבעי יום שאת עושה יום כיף עם אחים שלך. וכו' כמה ימים שתקדישי למשפחה יעשו את כל ההבדל.. בהצלחה מותק!

מי שמכיר את הרב אליהו שרביט אז ראיתי הרצאה שלו ביוטיוב והוא אומר שם על בנאדם ואמא שלו.אין לך  מה להגיד לה? תכין רשימה.תדבר איתה ותחפור על נושא הראשון.נגמר? תעבור לשני.עד שהיא תגיד לך:יש לי הרבה מה לעשות-ביי.ובאמת אין לה אבל חפרת לה בשכל ולכן עשית את שלך.נתת לה הרגשה שהיא חשובה ושאתה מדבר איתה ואכפת לך ממנה ..קיצור לחפש ביוטיוב "הרב אליהו שרביט-בר בי רב" הרצאה חזקה!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....