איפה להישאר?

כי שמעתי שאין, אבל מישהי שהייתה שם לפני שנתיים אמרה שיש מרפאה (טוב, האמת שאם יש מרפאה אז השאלה היא איך מגיעים לתחנה הבאה..)

הביתה.

חברה שלי לא הרגישה טוב במחנה והיא עשתה בכל זאת את המסלול כי חייבו אותה ללכת הביתב אם היא לא עושה אותו..

ומה ששונה בו משאר המחנות הוא שכל לילה ישנים במקום אחר והמסלולים יותר קשים ויותר ארוכים.

חוץ מזה, אין עדות ויש רק רובעים שהם פשוט יותר קטנים.

כן,הייתי במחנה הזה השבוע!המסלולים קשים,אבל קשה זה טוב.אני חושבת שאת ממש תהני אם תלכי..(בטח שנה הבאה בעז"ה).אבל אני מציעה לך אם את שומרת נגיעה לשמור על עצמך לרוב,כי רק בערב אחד עושים בערך ערב בישול ולצערי כל הזמן נגעו בי בנים..אז זה לקח לפעם הבאה לאנשים אחרים שילכו..אבל אם את לא רוצה לבוא לידי ניסיון אל תצאי.ויש חובשים ממש נחמדים בכל נקודת עצירה ארוכה כזאת במסלולים,ובכל מקום שישנים בו יש מין 'ספסל' כזה של המרפאה ושם עוזרים לך..אם יש במה לעזור הם עוזרים אבל לרוב צריך לחזור הביתה כי אין מה לעשות.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....